בחפירה הנוכחית נחשף דולמן בנוי גיר המורכב מתא קבורה מוקף בטומולוס, ומדרום לו שרידי בנייה ומתקנים צבאיים מימי המנדט הבריטי (איור 2).
הדולמן (איורים 3, 4), על מדרון הפונה מערבה, זוהה כאתר מס' 1 בסקר (סטפנסקי וברון 2011). זהו דולמן ללא קירוי מטיפוס 2 על פי חלוקתה של אפשטיין (Epstein 1985), שלו תא קבורה טרפזי (1.2 מ' אורך, 0.7–1.0 מ' רוחב, 0.9–1.2 מ' עומק), אשר נבנה משלושה לוחות אבן גדולים (0.20 × 0.95 × 1.20–1.70 מ') ופתחו פונה מזרחה. תא הקבורה הוקף טומולוס סגלגל (6–8 מ' קוטר), גיבוב אבני שדה במגוון גדלים וללא סדר של ממש. סביב הטומולוס נבנה קיר מאבני שדה (כ-0.2 × 0.3 × 0.4 מ') שהשתמר לגובה של עד שלושה נדבכים. בחלקו הדרומי של הטומולוס הובחן שקע עגול (L103; כ-0.6 מ' עומק). שקעים דומים מוכרים בשדה הדולמנים שליד מושב אמנון (אלכסנדר 2017), וכן בטומולוס בדולמן שעליו עיטורי הסלע, סמוך לקיבוץ שמיר (Sharon et al. 2017). הצטברות הקרקע המעטה בשקע ובין אבני הטומולוס תחתיה נמצאה ריקה מכל ממצא. בחפירת תא הקבורה (L101) נמצאו בעומק 0.2 מ' מכסי פח עגולים מודרניים תחת הצטברות אדמה ואבנים קטנות. שכבת אדמה נוספת (1 מ' עומק ממוצע) הצטברה על סלע האם הגירני, שעליו הושתתו לוחות האבן המרכיבים את תא הקבורה. בהצטברויות נמצאו מעט מאוד חרסים מצולעים ושחוקים מן התקופה הרומית. כן נמצאה בתחתית ההצטברות עצם של אצבע אדם. חרסים זעירים דומים נמצאו גם על פני הסלע של תא הקבורה; לפיכך נראה כי התא נשדד כבר בתקופות קדומות.
בפינות תא הקבורה ובין לוחות האבן ורצפת הסלע (איור 5) נחפרה הצטברות עפר ונמצאו בה, לצד עצמותיהם ושיניהם של נברנים קטנים, חרס לא מזוהה ותשעה חרוזים דמויי דיסק מחורר בגוון שנהב, העשויים מביצת יען (5 מ"מ קוטר; איור 6). החרוזים, מטיפוס Golani Bead Type VI.1 Flat Disk Beck Type I.A.2.b , היו נפוצים בתקופות רבות, בעיקר בתקופת הברונזה הביניימית (Golani 2013:215).
בחפירה בשטח שממזרח לתא הקבורה נחשף לוח אבן גדול (L108; כ-0.2 × 0.5 × 1.2 מ') המתאים לשמש לוח קירוי לתא, ותחתיו מעט מאוד חרסים מצולעים ושחוקים מהתקופה הרומית או הביזנטית.
לצורך הבנת הדולמן ותאריכו הוסר הרבע הצפוני-המזרחי של הטומולוס (L107), אך למעט שני נתזי צור לא מזוהים לא התגלה כל ממצא. עם זאת, ברור כי הדולמן היה חלק ממערך דולמנים וטומולי שנשדד כבר בעת העתיקה. למרות מיעוט הממצאים, נראה כי מהחרוזים, שהיו נפוצים במיוחד בתקופת הברונזה הביניימית, ולצד הידוע על הדולמנים בארץ ישראל (Sharon et al. 2017), עולה כי גם דולמן זה שייך לתקופה זו.

 

שרידי בנייה מנדטורית. בשטח החפירה תועד טרם הריסתו מגנן חצוב ובנוי (איורים 7, 8) שהיה חלק ממערך הגנה מקומי (איור 9:I–IV), אך גם חלק ממערך ההגנה ההיקפי של צפת וראש פינה (Royal Air Force 1945a; 1945b; איור 10). המגנן נבנה על ידי תושבי צפת בשירות הצבא הבריטי (עבאסי 1999). המערך הוקם במסגרת תכנית של הגנרל נים (Lieutenant General Sir Philip Neame) להגנה על צפון הארץ כנגד הצבא הנאצי בראשית מלחמת העולם השנייה (גלבר תשל"ט, תש"ן). המגנן דומה בתכניתו ובאופיו למגננים אחרים במערך, ובו תעלת קשר חצובה (0.9 מ' רוחב, כ-1.3 מ' עומק), המקשרת בין עמדה מבוצרת מעוגלת במזרח לעמדה דומה במערב. במרכז המגנן תלולית סגלגלה וסביבה תעלת קשר המובילה לחדרון קטן ונסתר בחלקו הצפוני העליון של המגנן. החדרון היה בנוי בטון ואבן, אך קירותיו נמצאו הרוסים וממוטטים. חדרים דומים אותרו ביתר העמדות באתר ובחלקם נמצאו שלדי ברזל של מיטות קומתיים, עדיין באתרם. העמדה נבנתה מאבנים שסותתו בגסות ודיפנו את פנים תעלות הקשר עד לגובה שמונה נדבכים. הכמויות הגדולות של שבבי אבנים ופסולת סיתות מעידות שהכנת האבנים נעשתה במקום. מיקומו של מערך ההגנה הקנה לניצבים בעמדות תצפית טובה עד לכנרת ומורדות הגולן (איור 11).
מצפון למגנן נמצא בור מים מלבני (2.4 × 6.4 מ'; איור 12) חצוב בסלע שלו פתח רבוע (0.8 × 0.8 מ'), חלקו העליון נבנה מעט מעל פני הקרקע. בור המים מופיע גם בצילומים של חיל האוויר הבריטי המלכותי משנת 1945 (Royal Air Force 1945a; 1945b) וייתכן לפיכך שהוא בן זמנו של הביצור וחלק ממנו. חלל הבור היה מלא אבנים ואשפה, ולא ניתן היה לאמוד את נפחו. בורות מים דומים נמצאים במורד השלוחה, סמוך למקבצי ביצור נוספים ולפיכך נראה כי בנייתם קשורה למערך ההגנה.
עוד תועד קטע דרך (איור 13) שהיה חלק מציר היקפי (כ-4 ק"מ אורך), שעבר מדרום לשכונות של הר כנען, וקישר בין העמדות הצבאיות בשטח זה (Royal Air Force 1945a; 1945b). הדרך נסללה בטכניקת 'soling' האופיינית לימי המנדט הבריטי (Roll and Avner 2008), והיא נעדרת ממפות האזור טרם מלחמת העולם השנייה (קרמון תש"ך; Survey of Egypt 1918); לפיכך נראה שסלילתה הייתה חלק ממערך הביצורים הבריטי.

 

הממצאים מימי המנדט באתר לא תועדו עד לחפירה זו. השרידים מתקופה זו אינם נזכרים בסקרים הארכיאולוגיים שנערכו עד כה ברמת רזים, ככל הנראה משום שאינם נכללים בחוק העתיקות (1978).
העדר גוף סטטוטורי שתפקידו להגן על שרידים אלה ולשמרם מוביל למעשה להתרת הריסתם.