השטח המערבי (3.5 × 10.0 מ')
הסלע הטבעי השטוח נחשף בחלק קטן מן השטח (1.5 × 3.0 מ'), כ-4 מ' מתחת לכביש המהיר. כלי צור כגון גרעינים, נתזים ומיקרוליטים האופייניים לתקופה האפיפלאוליתית כבארית נמצאו בשכבה של אדמת טרה רוסה (עובי 0.5–0.6 מ') המונחת היישר על סלע האם.

שרידים של שכבת יישוב מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' (עובי 3.3-3.0 מ', איור 1) הובחנו מעל השכבה האפיפליאוליתית. שכבה זו כללה רצפת עפר כבוש עם ארבעה מוקדים שהכילו צור לרבות פסולת, גרעינים וכלים וכן כלי עצם ועצמות בעלי חיים. ממצא יחיד במינו הוא מקדח הנתון בידית עצם חלולה. מילוי מלאכותי (עובי 1.2-1.0 מ'), עשוי מאבנים קטנות מעורבות באדמה כהה שמקורה בריכוז גבוה של פחם, כיסה את הרצפה. הממצאים במילוי היו דומים לאלה שעל הרצפה.

שרידים של אולם מוארך – קיר, שלוש אומנות ורצפה (3.5 × 8.0 מ') נתגלו בכל השטח המערבי. הקיר היה בנוי מאבני שדה מהוקצעות והרצפה נבנתה מאבני ריצוף במזרח ומעפר כבוש במערב. חרסים מועטים המיוחסים לשכבה זו מצביעים על שימוש בתקופות הביזנטית המאוחרת והאסלאמית הקדומה. שלוש פרסות ומסמרים שהיו בין חפצי הברזל שנתגלו באולם רומזים על אפשרות שהבניין שימש אורווה.

שני חדרים בנויים מאבני גזית בשימוש משני שהשתמרו לגובה מרבי של שני נדבכים, נבנו על גבי שרידי אולם האומנות. שכבה זו לא תוארכה בוודאות, אך היא קדומה לתקופה העות'מאנית.

קיר, קרוב לוודאי גדר, נתגלה לאורך הקטע הצפוני של השטח שבו היה גם בור קטן. תעלה בנויה למים או לביוב, בחלקו המזרחי של הקיר היתה כנראה בשימוש באותו זמן. החרסים מעידים על שימוש במאה הי"ט לסה"נ.

הכביש העות'מאני לירושלים שנבנה ב-1869 כיסה את כל שטח החפירה. היה לו מצע של אבנים קטנות ובינוניות שכוסו בחצץ מהודק וחוואר מוצא. לאורך השוליים הדרומיים של הכביש היה קו של אבנים בינוניות שסימנו את השוליים. הרוחב הכולל של הכביש לא הוגדר משום שהמשכו עובר את גבול החפירה.

 

השטח המזרחי (5.0 × 7.5 מ')
שטח זה נמצא 30 מ' ממערב לערוץ נחל שורק. החפירה לא הושלמה ולא הגיעה עד לסלע האם.

נחשפה פינה – הקירות הצפוני והמזרחי – של בניין מסיבי המתוארך לתקופה הרומית המאוחרת. קירות המבנה היו בנויים משתי שורות של אבני שדה קטנות ובינוניות וביניהן מילוי. אף כי נתגלתה קרמיקה בשכבת המפולות שמשני עברי הקיר הצפוני, לא נתגלה מפלס הרצפה.

מבנה מן התקופה העות'מאנית נבנה היישר על השרידים מן התקופה הרומית המאוחרת. נחפרו שלושה מפלסי רצפות; שתי התחתונות נבנו מגיר כתוש והעליונה רוצפה באריחי אבן. בתוך תחומי הבניין, מעל הרצפה העליונה, נוסף קיר מחיצה ומחוץ לבניין נוסף גרם מדרגות שהוביל מהכביש העות'מאני לכניסה. הבניין נעזב ב-1942 עם בניית הכביש המנדטורי והגשר. מילוי מודרני (עובי 1.50 × 2.0 מ') כיסה את כל שטח החפירה.