קברים

נתגלו ארבעה קברים (לא נחפרו), אחד בשטח  Aושלושה בשטח B שממערב לו, מרוחקים כמטר אחד זה מזה, בציר מזרח –מערב.
T118.קבר מכוסה לוחות אבן כורכר וסביבם שברי לוחות קטנים יותר (ריבוע A1; מידות 0.50 ×1.95×0.60 מ'; איור 1).
T116.קבר מכוסה לוחות אבן כורכר שביניהם ולצדם אבנים קטנות (ריבוע B1; מידות 0.5×1.1 מ'; איור 2). לרוחב לוח הכיסוי המזרחי מסותתת מגרעת. 1.35 מ' מזרחית לקבר נמצא לוח אבן כורכר(לוקוס 114; 0.13×0.70 מ'), שמקורו כנראה בקבר.
T124.קבר מכוסה לוחות אבן כורכר (מחיצה בין ריבועים B2 ,B1; מידות 0.50-0.35x1.20 מ'; איור 2). לוח הכיסוי המערבי מאונך למזרחי ובצדי הקבר נחשפו אבנים קטנות שאולי שימשו לתמיכה ולפילוס הלוחות.
T108. קבר מכוסה לוחות אבן כורכר (ריבוע B2; מידות 0.7×1.2 מ'; איור 2), ביניהם ומתחתם אבנים במגוון גדלים ששימשו אולי לתמיכה ולפילוס.
 
קברי הארגז לא נחפרו ולכן לא נקבע תיארוכם, אם כי קנקנים מן התקופה הרומית הקדומה שנמצאו לצדם (להלן) עשויים לרמוז על תיארוכם. קברי ארגז מתקופה דומה נחשפו ממערב לאל-ג'סר, ביבנה-ים, שם הם תוארכו למאה הא' לסה"נ (חדשות ארכיאולוגיות 118).
 
בשטח B נמצאו שברי שישה קנקני שק המתוארכים למאה הא' לסה"נ: בריבוע B2 נמצא קנקן שהוצב על שפתו, בסיסו לא נמצא (איור 1:3); 1.25 מ' מצפון לריבוע B1 נמצא קנקן נוסף(איור 2:3) שהוצב על שפתו ובסיסו לא נמצא; בחפירת פני השטח בריבוע B2 נמצאו שברי שני קנקנים נוספים (איור 3:3, 4); בריבוע B3 נמצא קנקן מרוסק ובריבוע B4 נמצא עוד קנקן (איור 5:3) שהוצב על שפתו ובסיסו לא נמצא.
 
פיזור הקנקנים, אופן הצבתם וזיקתם לקברים קשורים אולי לנוהגי הקבורה במקום, ייתכן ששימשו לתיחום ולסימון הקברים. הקנקנים לא נמצאו מעל הקברים אלא בסביבתם ולא נמצאו בהם שלדים.

 

בור אשפה

ממערב לשטח B נחשף בור אשפה (ריבוע C1; לוקוס 111; 3 מ' קוטר; איור 4) שהכיל אבני כורכר במגוון גדלים, חלקן מסותתות ושברי כלי חרס רבים (עד 2.7 מ' עומק): פכים (איור 3-1:5) המתוארכים למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ. הבור נחפר ביד ובכלי מכני
(3.3 מ' עומק). ייתכן שצדו המזרחי של הבור דופן באבנים. מקור הכלים שהושלכו אל הבור והקשרם לקברים שממזרח לו אינם ברורים.
עוד נמצאו ראש צלמית (להלן) ושני מטבעות של אנטיוכוס הג' ממטבעות צור ואנטיוכיה (187-223 לפסה"נ), אחד מפני השטח בחלק הצפוני של ריבוע B4 (ר"ע 102359) והשני בניקוי אדמת סחף מעל בור האשפה (לוקוס 110; ר"ע 102360).
 
מדרום לשטח החפירה נעשו חתכי בדיקה. ארבעה מטריםמדרום לפינה הדרומית-מזרחית של ריבוע B1 נחשפו שתי אבני כורכר בציר מזרח–מערב (0.20×0.25 מ', 0.17×0.38 מ'; 0.5 מ' מפני השטח), מתחתם נקבר במאוזן קנקן.
במרחק 25 מ' מדרום-מערב לפינה הדרומית-מערבית של ריבוע B4 נחשפו שרידי קנקן מרוסק (1 מ' מפני השטח).
במרחק 7 מ' מדרום לפינה הדרומית-מערבית של ריבוע B4 נתגלה קבר ארגז בנוי אבני כורכר בציר מזרח–מערב ללא לוחות כיסוי (0.65×1.45 מ'; 1.7 מ' עומק מפני השטח) וסביבו מעט שברי חרס קטנים.
 
 
ראש צלמית
עדי ארליך
בריבועB4  נתגלה ראש צלמית לצד קנקן שהוצב ליד קבר. הצלמית (3.8 ס"מ גובה, 4.1 ס"מ רוחב; איור 6) עשויה חרס חום בהיר נוטה לכתום, רך מאוד, מנוקב ומתפורר. חזית הצלמית עשויה בדפוס והגב מוחלק.
לראש הצלמית, ככל הנראה פני אישה, מתאר עגול, הבולט ממסגרת דמוית פאה סכמטית הנגמרת בגובה הצוואר. הראש קמור ושתי העיניים מטושטשות, דמויות שקד בולט, הימנית מעט גבוהה מהשמאלית. האף והשפתיים שחוקים והצוואר רחב ושבור.
ראש הצלמית יוצא דופן בעיצובו. טכניקת ייצורו, אופיו, מצב החרס וסגנון הפנים מתאימים לתיארוך הקנקנים, אך עיצוב השיער ומסגרת הראש יוצאי דופן. תווי הפנים הסכמטיים דומים לתווי פניהן של צלמיות תל אשדוד מן המאה הז' לפסה"נ אך בכך מסתכם הדמיון. צורת הפנים העגלגלה ובעיקר מסגרת הראש מבדילה אותה מצלמיות תקופת הברזל בחוף הדרומי. הצלמית עשויה בדפוס שחוק מאוד והשימוש בה, גוון החרס ואופיו הרך והמתפורר אופייניים לצלמיות רומיות קדומות כגון אלו שנמצאו בבית שאן. התבנית השחוקה והחרס הרך גרמו לתווי פנים מטושטשים ועיצוב פנים סכמטי. מתווה פנים דומה, עם עיניים שקדיות גדולות ותווי פנים שחוקים ומטושטשים נמצאו בצלמיות מן המאה הא' לסה"נ הן במזרח האימפריה, קפריסין למשל הן בפרובינקיות המערביות. גם לצלמיות נבטיות מן התקופה הרומית תיאור מסוגנן וסכמטי, אך הן מעוצבות אחרת מצלמית זו וללא מסגרת ראש. השיער הסכמטי המקיף בקשת את הראש מסודר בתסרוקת שאינה אופיינית לצלמיות מתקופה זו. תסרוקת נשים המגיעה עד לגובה הצוואר אופיינית לצלמיות נשים מאוחרות המעוצבות בפירוט ובסגנון אחר כמו הצלמיות מבורות בית היוצר מבית נטיף, המתוארכות למאות הג'-הד' לסה"נ. התבנית השחוקה שבה נעשתה הצלמית והשתמרותה החלקית מקשים על זיהויה ותיארוכה המדויקים.
ההקשר הארכיאולוגי של הצלמית אינו ברור, אך תיארוכה למאה הא' לסה"נ משלב אותה במכלול כלי החרס וקברי הארגז שבסביבה וייתכן כי היא שייכת לקבורה זו. צלמיות מן התקופות ההלניסטית והרומית באזורנו הן לרוב מבתי מגורים ופביסות מקדשים ולא מקברים, אך ידוע כי באזור החוף נהגו להניח צלמיות בקברים. צלמיות נמצאו בקבר ארגז מן התקופה ההלניסטית מעכו ובמערות קבורה בקסטרה מהתקופות הרומית והביזנטית. אם הצלמית אכן קשורה לשדה הקבורה ניתן בכך כדי הסבר לעיצובה הסכמטי. בדיון על צלמיות טרקוטה מקברים הלניסטיים בסמותרקי נטען כי אופיין השחוק, הסכמטי והמסוגנן של הצלמיות, תוצאת עבודה ירודה, אינו מצביע בהכרח על תיארוך או סגנון, אלא דווקא על שימושן (Dusenbery E. B. 1998, Samothrace11: The Nekropoleis. Princeton).
הצלמיות שימשו חפצי מעבר בטקסי קבורה, ערכם הסמלי היה רב מערכם האסתטי, ולכן לא היה צורך בעידון ובפירוט רב בעיצובם. ייתכן אם כך שצלמית יחידה זו שימשה בטקס הקבורה או הייתה קשורה איכשהו לאחד הנקברים.