התקופה הכלקוליתית.בעומק של כ-2 מ' מתחת לשכבה של אדמה חרסיתית נמצאה שכבת חמרה ובה מפלס חיים (L16; איור 2), ועליו כלי חרס, בעיקר קערות (איור 3), נתזי צור ומעט שברי עצמות. מפלסי חיים דומים מתקופה זו נמצאו בחפירות נוספות ביהוד (למשל, יטאח, גולן וצביבל 2017).

 

התקופה האסלאמית. התגלו שישה קברי שוחה (T25 ,T20 ,T19 ,T15 ,T13 ,T10; איור 2) שנכרו באדמת חרסית בציר מזרח–מערב, ונמצאו מכוסים באבני גיר במגוון גדלים. שלושה מן הקברים נחפרו (T19 ,T15 ,T10; איורים 4–6); הנקברים זוהו (אשד, להלן). כיוון שלא נמצאו מנחות או חפצי לוואי, לא ניתן לתארך אותם בוודאות. עם זאת, נראה שמנהגי הקבורה אופייניים לאוכלוסייה מוסלמית: קבורה ראשונית בארטיקולציה, מנח ימני בכיוון כללי מזרח–מערב, הראש במערב והפנים לדרום (Gorzalzcany 2007). מעל הקברים ולצדם נמצאו חרסים (לא צוירו) המתוארכים למן התקופה הרומית המאוחרת עד לתקופה העבאסית, ולפיכך ייתכן כי שדה הקבורה החל לשמש רק לאחר התקופה העבאסית.

   
דוח אנתרופולוגי
ורד אשד
מרבית העצמות נמצאו במצב השתמרות גרוע, ולפיכך קשה היה לשחזר מדדים אנתרופולוגיים מלאים. השלדים נבדקו בשטח החפירה.
T10. עצמות אדם בארטיקולציה אנטומית (איור 7). הפרט שוכב על צדו הימני, בכיוון מזרח–מערב, הראש במערב והפנים פונות דרומה. מין הפרט נקבה (על פי קוטר ורטיקלי של ראש עצםהזרוע, 40 מ"מ), וגילו על פי  רמת שחיקת השיניים מוערך ב-30–40 שנים.
T15. שלד של ילד בבור רדוד, בארטיקולציה אנטומית, שוכב בכיוון מזרח–מערב, הראש במערב, הפנים פונות דרומה. עקב מצב ההשתמרות הירוד, לא ברור אם הפרט שוכב פרקדן, או על צדו הימני. גיל הילד נאמד ב-3–4 שנים על פי רמת התפתחות השיניים.
T19. שברי עצמות ירך המייצגות פרט בוגר (>15 שנים). מין הפרט אינו ברור.
 

ממצאי קבורה מוסלמיים דומים התגלו בחפירות סמוכות בעבר (יקואל 2015; קורנפלד ובר-נתן 2014), ונראה שהחפירה הנוכחית הממוקמת בין שתי החפירות הללו, יכולה לסייע בהתוויית מתאר בית הקברות המוסלמי ביהוד. קבר השיח' הסמוך מחזק הנחה זו, ומרמז כי שימש את האוכלוסייה הערבית שחייתה בכפר יהודיה בתקופה העות'מאנית.