שכבה 3. נחשפו שרידים דלים מאוד עשויים אבני גוויל קטנות ללא חומר מליטה (L106; מידות 0.85×1.35 מ'; עובי כ-8 ס"מ), שעליהן וביניהן שברי קנקנים המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ותחילת התקופה האומיית (איור 1:3–4), ייתכן תשתית או תחתית בור פסולת הקשור לתעשייה.

מצפון-מזרח ללוקוס 106 נחשפו שרידים דלים של קצה קיר (W107; אורך 0.7 מ', רוחב 0.3 מ', גובה כ-0.1 מ') בנוי אבני גוויל קטנות, שממנו השתמר נדבך אחד. ממצא כלי החרס מסביבת הקיר זהה לממצא מלוקוס 106.
שכבה 2. נחשפה תשתית (L110; מידות 1.7×1.8 מ'; עובי כ-0.13 מ') בנויה מאבני גוויל קטנות ללא חומר מליטה. בפינה הדרומית-מערבית של התשתית, מתחת לאדמה עם סימני שרפה, נחשף בור מדופן באבנים (L114; קוטר 0.6 מ', עומק כ-0.2 מ') שלא זוהתה בו רצפה, ושמתחתיו אדמת חמרה ללא ממצאים. בסביבת התשתית והבור נמצאו שברי כלי חרס מהתקופות האומיית והעבאסית הכוללים קדרות (איור 5:3, 6) וקנקנים (איור 7:3, 8), ובהם קנקן אנטיליה (איור 8:3).
שכבה 1. כחצי מטר מתחת לפני השטח נחשף מקבץ אבני גוויל (L113; מידות 1.35×1.90 מ') ללא חומר מליטה וללא מתאר ברור, שבו שברי עצמות בעלי חיים ושברי קנקנים המתוארכים לתקופה העבאסית (איור 9:3, 10); ייתכן שזהו בור אשפה.
 
בחפירות הקודמות באתר נחשף ממצא קרמי מגוון ואילו בחפירה הנוכחית התגלו בעיקר שברי קנקנים, רמז לפעילות תעשייתית. שבר קנקן האנטיליה עשוי לרמז על מתקנים חקלאיים קרובים. ייתכן שכלי החרס שנמצאו קשורים בבית היוצר שנחשף בעבר במרחק של כ-60 מ' משטח החפירה.
מתוצאות החפירה הנוכחית והחפירות הקודמות עולה שבח' אל-בד התקיים יישוב כפרי למן שלהי התקופה הביזנטית ועד לתקופה העבאסית. היישוב היה חלק מהעורף הכפרי על הדרך בין לוד ורמלה לבין יבנה, בדומה ליישובים בח' דיראן, כקילומטר אחד מדרום (חדשות ארכיאולוגיות קח: 128–130; 111: 77–78) ובח' הרמאס, כקילומטר וחצי מדרום-מערב (חדשות ארכיאולוגיות 117; חדשות ארכיאולוגיות 119).