מפרץ 1 (איורים 5: חתך 1–1, 6: 3–3). התגלה חלקו התחתון של בור מים שתוכניתו מלבנית (100L; אורך 5.4 מ', רוחב 2.25 מ', גובה השתמרות 3.45 מ'). דופנות הבור ורצפתו טויחו בטיח אפור (0.15 מ' עובי) שהונח על ליבה (0.3 מ' עובי) שבה אדמה ושברי כלי חרס. הדפנות נבנו משתי שורות של אבנים בינוניות שביניהן טיח אפור ואבני שדה קטנות.

הדופן הדרומית הייתה גבוהה מיתר הדפנות ותמכה בקמרון. באמצע הדופן זוהה פתח של תעלה שנחפרה במפרץ 2 (להלן) ונסתם בשלב מאוחר יותר.
בתוך הדופן המזרחית של הבור (L101) נמצאו שברי חרס מהתקופה העות'מאנית ובהם שברי חרס מטין שחור האופייניים למשפחת 'כלי עזה' (Gaza Ware'') וכלי חרס אחרים המתוארכים למאות הי"ז עד הי"ט לסה"נ.
מפרץ 2 (איורים 6: חתך 3–3, 7). הובחנו ארבע שכבות (I–IV), שיתוארו להלן מהקדומה למאוחרת.
לשכבה IV שייך קמרון צולב (L306; אורך 4.15 מ', רוחב 2.2 מ'), שחפירתו הופסקה בטרם הושלמה. הקמרון בנוי מאבני שדה בינוניות שביניהן טיח אפור כהה. בתוך הקמרון הובחנו מקומות אחדים שטויחו בטיח בהיר יותר – עדות לתיקונים מקומיים שנערכו בקמרון ולתקופה הארוכה שבה שימש. המילוי שנחפר בתוך הקמרון (כ-1.7 מ' עובי) הכיל חרסים מהתקופה העות'מאנית שבהם שברי מקטרות ושבר חרס שעליו כתובת בשפה הפרסית (ר' רובנוביץ' להלן). תאריך הבנייה של הקמרון אינו ידוע.
לשכבה III שייכת תעלה (W3; לפחות 2.6 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב, 0.8 מ' עומק) שדופנותיה בנויות באבני גזית בינוניות וגדולות המסותתות בקפידה, אך אינן מטויחות. התעלה קורתה בלוחות אבן גדולים ונמשכה למזרח ולמערב מתחת לקירות מאוחרים יותר. מפלס תחתית תעלה 3 גבוה מרצפת קמרון 306 משכבה IV (איור 7: חתך 1–1). באמצע הדופן הצפונית של התעלה התגלה פתח (2.2 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה) שהזין את בור המים שבמפרץ 1; הפתח נסתם בשלב מאוחר.
לשכבה II שייך קיר (W5) שהוצמד לחלק הצפוני של הקיר המזרחי של קמרון 306. קיר 5 ניגש אל קיר הקמרון בזווית שאינה ישרה. הקיר, שהשתמר לגובה ששה נדבכים, בנוי אבני גזית בינוניות שביניהן שכבת טיח אפור (כ-1 ס"מ עובי).
לשכבה I שייכים שני קירות (W8 ,W7) היוצרים פינה צפונית-מערבית של מרחב שמהותו לא ברורה. שני הקירות נבנו מאבני שדה בינוניות שביניהן טיח אפור שבו שולבו שברי עצמות בעלי חיים וקליפות ביצים. קיר 8 בנוי כך שבכל נדבך שתי שורות של אבנים בינוניות שביניהן ליבה עבה (0.9 מ' רוחב) של אדמה. קיר 7 (3.1 מ' אורך, 0.9–1.0 מ' רוחב, 1.3 מ' גובה השתמרות), שממנו השתמרו שישה נדבכים, הוצמד בשלב מאוחר אל החלק העליון של הקיר המערבי של קמרון 306 (W6).
מפרץ 3 (איור 6: חתך 2–2). מתחת לקיר המזרחי הנוכחי של הבניין נחפר מילוי והובחנו שלושה נדבכים של קיר קדום (W2; לפחות 1.5 מ' אורך, 1.2 מ' גובה) שעליו נבנה הקיר הנוכחי. הקיר בולט למערב מן הפן המערבי של הקיר הנוכחי. הקיר בנוי מאבני גזית גדולות ומסותתות בקפידה שביניהן שכבה של טיח אפור. במילוי שנחפר ליד קיר 2 נמצאו שברי חרס מהתקופה העות'מאנית, אך אין בהם כדי לתארך את הקיר.
מפרץ 4 (איור 5: חתכים 1–1 ו-2–2) במפרץ הצפוני-מערבי נחפר מילוי של אדמה כהה ורטובה (1.2 מ' עובי). מתחת למילוי התגלו אבני שדה גדולות ובינוניות שביניהן אדמה וסימני טיח אפור ואפר (L404), כנראה חלקו העליון של קמרון. הקמרון נמשך לדרום ומתייחס אל תעלה (L411; לפחות 2.1 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב, 0.8 מ' עומק) הבנויה אבני גזית מסותתות בקפידה. התעלה, שאינה מטויחת, ממשיכה למערב, מעבר לתחום 'בית צה"ל'.
במילוי שבתוך התעלה נמצאו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית ושבר אחד של רעף. לפי עובי השבר, הרעף שייך ככל הנראה לתקופה הרומית, אם כי אין לפסול את האפשרות שהוא מן התקופה הביזנטית. זמן הבנייה של התעלה אינו ידוע, אך ברור שהיא המשיכה לשמש בתקופה שבה שימש קמרון 404.
מפרצים 5 ו-6 (איורים 5: חתכים 2–2 ו-3–3, 8). נחפר מאגר מים שלו קמרון צולב
(L405; אורך 5.7 מ', רוחב 1.35 מ', עומק 4.6 מ'). דופנות המאגר ורצפתו טויחו בטיח צהבהב-לבן (7 ס"מ עובי). בתחתית הבור, סמוך לפינה הצפונית-מערבית, יש שקע (0.7 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). תקרת הבור בנויה מאבני שדה קטנות ובינוניות שביניהן טיח אפור ואדמה. הפתח המקורי של הבור התגלה סמוך לפינה הדרומית-מערבית של מפרץ 6. הפתח הרבוע (0.35×0.35 מ'; איור 9) בנוי משלושה נדבכים של אבני גזית בינוניות, מסותתות בקפידה רבה, שביניהן שכבה דקה של טיח אפור. הדופן הצפונית של הבור
(W1; איור 10) בנוי מאבנים גדולות שביניהן אבן עם שוליים ושקע לפותה של דלת, ששימשה במקור אבן בסף של פתח ושולבה בקיר בשימוש משני.
לקיר 1 ניגשה מדרום רצפה עשויה טיח לבן (L407) שממנה השתמר קטע קטן (כ-0.5×1.2 מ'). מתחת לרצפה (L408) נמצאו שברי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה המעידים שהבור והרצפה הניגשים אל קיר 1 אינם קדומים לתקופה זו. בשל הקפה המצומצם של החפירה, אין לפסול את האפשרות לפיה הבור, הרצפה וקיר 1 מאוחרים לתקופה האסלאמית הקדומה.
בין מפרץ 6 במערב לבין מפרץ 2 במזרח מפריד קיר (W110; איור 5: חתך 3–3). צמוד לפן המערבי של קיר 110 נחפר מילוי שבו שברי כלי חרס מן המאות הי"ז עד הי"ח לסה"נ; אפשר שמילוי זה הובא לאחר בניית המבנה. אל קיר 110 ניגש מפלס טיח לבן, אולי רצפה (L203; מפלס 740.44 מ'; איור 5: חתך 3–3). מתחת לרצפה נמצא מילוי חום כהה שתחתיו זוהה קיר קדום (W10) שנבנה אבני גזית גדולות ושולב בקיר 110. החרסים מהמילויים שמעל לרצפה 203 ומתחת לה הם ברובם מהמאות הי"ז והי"ח לסה"נ, ולכן תאריכה המדויק אינו ברור.
 
המטבעות
דונלד צבי אריאל ואריאל ברמן
 
נמצאו 16 מטבעות שמתוכם עשרה ניתנים לזיהוי כללי, אבל אף אחד לא ניתן לזהות במדויק.
 
 
תיאור (תאריכים לסה"נ)
לוקוס
סל
מידות
ר"ע
הערות
1
Æ, המאה הד'?
303
1058
0.89 גר', 15×17 מ"מ
125805
 
2
Æ, 450–550
300
1015
0.43 גר', 10 מ"מ
125804
יצוק
3
Æ, פוליס, ביזנטו-ערבי, 645–670
100
1117
0.43 גר', 15×20 מ"מ
125809
Cf. SICA 1*: Type E
4
, חלקי דרהם, ממלוכי, המאה הי"ד
402
1019
0.53 גר', 10 מ"מ
125808
 
5
Æ, פלס, ממלוכי, המאה הי"ד
 
1016
1.77 גר', 17 מ"מ
125810
טביעה כפולה
6
Æ, פלס, ממלוכי, המאות הי"ד–ט"ו
303
1057
0.62 גר', 15×17 מ"מ
125806
 
7
Æ, פלס, ממלוכי, המאה הט"ו
201
1020
3.60 גר', 20 מ"מ
125802
 
8
כנ"ל
300
1014
3.68 גר', 20 מ"מ
125803
 
9
כנ"ל
400
1018
1.39 גר', 11×15 מ"מ
125807
 
10
תכשיט דמוי מטבע, עות'מאני
303
1059
0.08 גר', 13 מ"מ
 
 
* SICA 1: S. Album and T. Goodwin. 2002. Sylloge of Islamic Coins in the Ashmolean 1: The Pre-Reform Coinage of the Early Islamic Period. Oxford.
 
על סמך הממצא שהתגלה במילויים מסתבר שהבניין נבנה בראשית המאה הי"ט לסה"נ. הוא נבנה על שרידים קדומים יותר, כגון רצפה 407 הניגשת לקיר 1 וכן תעלה 411, השייכים לתקופות הביזנטית המאוחרת–האסלאמית הקדומה. יש להניח שגם תעלה 3 שייכת לתקופה קדומה יותר, אלא שלא נמצא ממצא המתארך אותה.
 
כתובת פרסית על כלי חרס
יוליה רובנוביץ'
 

הכתובת מופיעה על חלקו העליון של הכלי, בנקודת החיבור עם צווארו הרחב של הקנקן (איור 11). הכתובת נשתמרה בחלקה בלבד. היא כתובה בשפה הפרסית, בכתב נסתעליק שהינו כתב טיפוסי לכתבי יד בפרסית למן המחצית השנייה של המאה הי"ד לסה"נ ואילך (Yūsofī, Ḡ.-. 1990. "Calligraphy". Encyclopaedia Iranica IV:696–97). להלן שרידי הכתובת שנשתמרו, בכתב פרסי ובתעתיק:

ی بینی

دستیست که در کردن یار بودست

 

- ī bīnī

dast-ī-st ki dar kardan-i yār būda-st

 

הכתובת משמרת שורה שלמה המהווה את הטור (מצרע) הרביעי והאחרון, וכן שרידי הטור השלישי, של שיר המשתייך לסוגת הרבאעי (המרובע). במקורו, על פי כללי הסוגה, השיר מורכב מארבעה טורים בעלי מתכונת חריזה א-א-ב-א והאמצעי של רדיפ החותם שורות 1, 2, 4, שהוא מעין אפיפורה, היינו חזרה על מילה, צירוף מילים או סיומת גוף קבועים.

 

הרבאעי שממנו שאולה השורה, מיוחס לאבּוּ אל-חַפְצ עֻמַר אבן אבראהים (10481131/2) המכונה "ח'יאם" (מילולית: "בונה אוהלים") או "ח'יאמי" (מילולית: "בן לבונה אוהלים"). (לסוגיית הכינוי, ר': de Blois, F. 1994. Persian Literature. A Bio-Bibliographical Survey Begun by the late C.A. Storey. Vol. V, part 2: Poetry ca. A.D. 1100 to 1225. London:356–357). להלן התעתיק והתרגום של הרבאעי השלם (לייחוס הרבאעי הנתון אל עמר-י ח'יאם ר' למשל, Csillik B. 1934. The Principal Manuscripts of the Rubá‘iyyát of ‘Ummar-i-Khayyám in the Bibliothèque Nationale, Paris. Vol. I: Original Texts of the MSS Suppl. Pers. 1417., Anc. Fonds 349, and Suppl. Pers. 823. London:3, 83, nos. 11, 142):

 

īn kūza chu man ‘āshiq-i zār-ī būda-st

v-andar alab-i rū-yi nigār-ī būda-st

v-īn dasta ki dar gardan-i ū mībīnī

dastī-st ki dar gardan-i yār-ī būda-st

 

הכד הזה היה אוהב מתייפח, כמוני;

היה בחיפושים אחר פני יפיפייה.

הידית שאתה רואה על צווארו

היא יד אשר הייתה [מונחת] על צווארהּ של אהובה.

 

השורה השנייה מופיעה בחילוף נוסח (ר': Hidāyat 1342/1963. Tarāna-hā-yi Khayyām. Tehran:91; E‘tessam-zadeh A.-G. 1931. Les Rubaiyat d'Omar Khayyam. Tehran:33; Csillik 1934:121, no. 108; Rosen F. [tr.]. 1930. The Quatrains of ‘Omar Khayyām. London:29, no. 20):

dar band-i sar-i zulf-i nigār-ī būda-st

היה שבוי בלולאת קצה התלתל של יפיפיה.

 

עמר-י ח'יאם היה יליד העיר נישאפור שבמזרח איראן, והיה איש-אשכולות – אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף דגול. על אף שבמקורות בני התקופה אין זכר להיותו של עמר-י ח'יאם מחבר שירה בלשון הפרסית, הרי שלקראת אמצע המאה הי"ג מתחילים לייחס לו מספר משמעותי של רבאעיאת בעלי תוכן נהנתני, פטליסטי ואף אנטי-אסלאמי. במחקר העכשווי קיימת הסכמה רחבה בנוגע לסוגיית שיוך הרבאעיאת אל עמר-י ח'יאם כבלתי אותנטי, ומקובל להתייחס אל הקורפוס המשויך לו כאל יצירה קולקטיבית של מחברים מרובים בני תקופות שונות (de Blois 1994:363–366). בו בזמן, יש לציין כי הרבאעי בו עסקינן מופיע בכתבי היד המוקדמים ביותר (דוגמת Bibliothèque Nationale, Paris, Suppl. Pers. 1417 המתוארך לשנת 1475) ובשונה מרבאעיאת אחרים מעולם לא יוחס למשורר אחר (Csillik 1934:xxviii–xxix).

 

ניתן להניח בסבירות גבוהה שהכתובת רצה מסביב לחלקו העליון של הקנקן כולו והכילה ארבעה טורים שלמים, שהופרדו זה מזה באמצעות עיטור גיאומטרי פשוט, מעין צורת X מעוקם. יחד עם זה, נוכח מידת התנודתיות (הווריאטיביות) הגבוהה אשר אופיינית לסוגת הרבאעי ככלל, אין לפסול את האפשרות כי הטקסט היה שונה מזה שהובא לעיל.

 

מבחינת כתב, אציין את העדר הקו השני מעל האות "ג" (ک במקום  گ), הטיפוסי לכתבי יד פרסיים למן המאה הי' ועד המאה הט"ו לסה"נ לערך. יחד עם זה, מאחר והמקרה הוא יחיד, אין לומר בוודאות אם מדובר בשיטת כתיב מסוימת העשויה לסייע בתארוך ייצור הכלי, או באידיאוסינקרטיות של אומן ספציפי. הסתייגות נוספת העשויה להתעורר בהקשר זה היא קבילות ההקבלה בין אופי הכתיב בכתבי יד לבין רישום האומן על כלי חרס.

באשר למהימנות המקור, השורה השלמה היחידה הינה פגומה במשקלה (yār במקום yār-ī). נדמה כי הטעות נובעת מחוסר המיומנות הפואטית של האומן, שלא היה קשוב מספיק לדרישות המשקל, או משיקולי המקום הפיזי שהיה ברשותו ושאילצו להשמיט את תווית חוסר הידוע.

בהנחה כי הטקסט שעל הקנקן היה זהה לנוסח המובא לעיל, הבחירה ברבאעי מסוים זה לעיטור הכלי ראויה לציון. שכן, מתקיים כאן קשר ישיר בין נושא הרבאעי לבין הקנקן כחפץ פיזי. ברבאעי מוזכרים הקנקן, הידית שלו, וצווארו בבחינת מטפורות למאהב. לא בכדי המיקום הפיזי של הכתובת הוא על גבול המעבר בין גוף הקנקן לבין צווארו, המאפשר משחק עם המילה "צוואר" (gardan) המופיעה פעמיים בשיר. ניתן להניח כי רבאעי זה נכלל ב"מצאי" של שורות פואטיות שבהן עשו שימוש קדרים לעיטור כליהם. בהקשר זה אציין כי לפחות בכתב יד אחד (Bibliothèque Nationale, Paris, Suppl. Pers. 823; החלק המכיל את הרבאעיאת של עמר-י ח'יאם מתוארך לשנת 1528) השירים מקובצים על פי העיקרון הנושאי, כאשר "נושא הכד" מיוצג במקבץ של שנים עשר שירים (ר' Csillik 1934:118–120, nos. 99–110 והדיון שם: xlix–xl).