בחודשים אוקטובר-נובמבר 2004 נערכה חפירת בדיקה ותיעוד בקניר (הרשאה מס'
A-4266*; נ"צ — רי"ח 20277-87/71469-75; רי"י 15277-87/21469-75) לאחר פגיעה בעתיקות במהלך ביצוע עבודות תשתית. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי כ' סארי בסיוע ש' מחאג'נה, פ' גנדלמן (קרמיקה), ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות), מ' מסארווה וי' שרביט.
על פני השטח נראה קיר (W50; איורים 1, 2) בציר מזרח–מערב וסביבו נפתח ריבוע. לאחר הסרת שכבת הסחף העליונה הובחן בדופן הדרומית של הריבוע קיר קדום נוסף (W51), החוצה את השטח ומקביל לקיר 50. שני הקירות תוחמים מצפון ומדרום קטע דרך קדומה הסלולה בציר מזרח–מערב (13 מ' אורך חשיפה, 5 מ' רוחב).
שולי הדרך (קירות 50, 51) בנויים אבני גזית גדולות (0.35 × 0.70 מ') וביניהן ליבה של אבנים קטנות. נחשפו שני מפלסי ריצוף של הדרך (לוקוסים 60, 61), שהשתמרו רק בקטעים סמוך לקיר 51. בחלקו המזרחי של הריבוע נחשף מפלס קדום יותר (לוקוס 62) שנשתמר גם צמוד לקיר 50. הריצוף עשוי אבנים קטנות שהונחו על שכבה מהודקת מאוד של אדמה; לא נמצאו לוחות ריצוף גדולים. משכבת הסחף העליונה נאספו שברי כלי חרס מעורבים המתוארכים למן המאה הד' ועד למאה הז' לסה"נ ולפיכך אינם מתארכים את הדרך.
בכמה חתכים שנעשו במפלסי הריצוף (לוקוסים 60, 61) נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים למאות הג' והד' לסה"נ, ואילו מפלס הריצוף הקדום יותר (לוקוס 62) מתוארך למאות הא'-הב' לסה"נ. ניתן אם כן לשער כי הדרך נסללה בתקופה הרומית והמשיכה לשמש עד לתקופה הביזנטית.
על פי מיקומה של הדרך ותיארוך הקטע שנחשף, ניתן לזהות אותה עם הדרך שהובילה מקיסריה אל לגיו. קטע דרך דומה נחפר בשנת 2002, כ-400 מ' מזרחה (רשיון מס' 250/2002-B; על מרחב לגיו והדרכים באזור ר' חדשות ארכיאולוגיות 115: 37-35; טפר י'
[2004], כביש רומי במעבר עירון - שרידי סלילה מקיסריה למחנה הלגיון השישי בלגיו. בתוך: בר-גל י', קליאוט נ' ופלד א' [עורכים] מחקרים בארץ ישראל [ספר אביאל רון]: 73-47).