החפירות נערכו בגבעה, בשוליים הדרומיים-מערביים של ח'ירבת בית מזמיל, מצפון לדרך מקומית שחיברה בין ירושלים לעין כרם. האתר נסקר בעבר ותועדו בו שרידי מבנים ומחצבות אבן, וכן מתקנים חקלאיים, מאגר מים ומערות קבורה מהתקופה הרומית (גרן תשמ"ב:57–58; קלונר תשס"ב:128–131, אתרים 158–164; לוי 2012; Conder and Kitchener 1883:108). בחפירה שנערכה בשטח החורבה בשנת 2011 התגלה בשוליה המערביים בור מים ובו ממצא קרמי דל מהתקופות הרומית, הבינזטית והממלוכית (לוי 2012; איור 6139:1-A). בסקר שנערך במהלך חפירה זו תועדו אחד ממבני החורבה ומקווה טהרה קדום שנחתך על ידי בור מים, ולוקטו בשטח החורבה חרסים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית. בחפירות שנערכו במרכז החורבה בשנים 2012 ו-2013 נחשפו מתקנים, בורות איגום וקטע של מבנה מהתקופה הביזנטית ושרידי בית חווה מהתקופה הממלוכית (סטורצ'ן ודולינקה 2014; סטורצ'ן, מידע בעל-פה; איור 6507:1-A, 6719-A). בסקר ובחפירה גדולה שנערכת בחורבה החל משנת 2016 מצפון-מזרח לשטח החפירות הנוכחיות נחשפו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית, מאגרי מים מהתקופה האומיית, שרידי יישוב כפרי הכולל בית חווה מהתקופה הממלוכית ושרידי יישוב שזמנם למן מהתקופה הצלבנית ועד התקופה העות'מאנית (איור 1: חפירות ווקר ודולינקה; 73/2015-S, 555/2015-G, 18/2017-G, 24/2018-G, 25/2018-G).
בחפירות הנוכחיות נפתחו שבעה ריבועי חפירה (1–7), ונחשפו שרידי יישוב מהתקופות הביזנטית (שכבה III), העות'מאנית הקדומה (שכבה II) והעות'מאנית המאוחרת (שכבה I). מצפון-מזרח לשטח החפירה יש גל אבנים גדול (שטח 1A בחפירה של ווקר ודולינקה).
 
שכבה III — התקופה הביזנטית
בחלקו המזרחי של שטח החפירה נחשף קטע של רצפת פסיפס (1L; 1.0 × 1.2 מ'; איור 3), שנבנתה מאבני פסיפס גסות (1–2 × 1–3 ס"מ; כ-25 אבנים לדצ"מ). נראה כי רצפת הפסיפס שייכת למבנה שעמד במקום או למתקן תעשייתי כלשהו. במרכז שטח החפירה נחשף קיר שדה (302W; איור 4), שנבנה משורה אחת של אבני שדה והשתמר לגובה של נדבך אחד. גם הרצפה וגם הקיר הושתתו על סלע האם.
 
שכבה II — התקופה העות'מאנית הקדומה
נחשפו שרידים של שני מבנים, מערבי ומזרחי, ושל מתקן בנוי.
 
המבנה המערבי. בריבועים 2 ו-6 במרכז השטח נחשפו יסודות רחבים של שלושה קירות (2W–4W; כ-3 מ' רוחב; איור 5), התוחמים חדר מלבני או רבוע (205L) שרוצף בלוחות אבן (3L). קירו הדרומי של החדר לא השתמר; הוא נפגע כנראה בפעולות פיתוח שקדמו לחפירה. נראה כי קירות 2–4 נשאו קמרון, שמעליו אולי הייתה קומה שנייה. מתחת לריצוף בחדר 205 (206L) התגלה ממצא קרמי מועט מהתקופה העות'מאנית הקדומה (המאה הי"ז לסה"נ), וכן מטבע מראשית התקופה העות'מאנית. ממצא מאותו פרק זמן התגלה במילויי העפר שכיסו את החדר (204L). מצפון לפינה של קירות 2 ו-3 נמצאו שרידי קיר נוסף (6W; איור 6) שנבנה משתי שורות של אבנים (405W, 407W), שיצרו פינה. קיר 6 נחשף בחלקו, והוא כנראה חלק ממבנה גדול שנמשך כלפי מזרח. ממערב לפינה הצפונית-מערבית של המבנה נתגלה קיר (5W), גם הוא נבנה משתי שורות של אבני שדה (501W, 604W) שהשתמר לגובה שלושה נדבכים. בין פינת המבנה לבין קיר 5 נחשפו שרידיו של ריצוף אבן גס (4L), הניגש אל הפן המערבי של קיר 4 ואל קיר 5 (איור 7). נראה כי קיר 5 נועד להפריד בין המבנה לבין השטחים שממערב, מחוץ לשטח החפירה.
 
המבנה המזרחי. בריבוע 1, במזרח השטח, נחשפו שרידיהם של שלושה קירות התוחמים חדר מרובע (102W, 108W, 112W; 1.4 × 1.5 מ'; איור 8). הקירות נבנו משתי שורות של אבני שדה שביניהן מילוי של אדמה ואבנים קטנות (5–10 × 5–15 ס"מ). הקיר הצפוני של החדר לא נחשף, ונראה כי נמצא מתחת לגל אבנים מאוחר. החדר נבנה מעל מסד אבן (701L) שנתחם במערב בקיר (711W). בצדו הדרומי-מערבי של החדר נחשף גרם בן ארבע מדרגות (710L; 0.35 מ' רום, 0.8 מ' רוחב כל מדרגה; איור 9). ממערב לגרם המדרגות נמצאו שרידי טבון (לא נחפר) שהכיל אפר (713L). בתוך החדר נחשף מפלס עפר מהודק מעורב בגיר לבן (כ-0.2 מ' עובי; איור 8), אולי רצפה. מתחת למפלס העפר התגלה סלע מיושר. בהצטברויות של אדמת סחף בתוך החדר (110L, 113L, 114L), התגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופות האיובית והעות'מאנית הקדומה (המאה הי"ז לסה"נ). אפשר שחדר זה היה חלק משומרה או ממגדל.
 
מתקן. בריבוע 4, בחלקו הצפוני של השטח, נחשפו שרידי מתקן עגול (כ-2 מ' קוטר, 0.3 מ' גובה; איור 10), שנבנה משורה אחת של אבני שדה (403W) על אדמת טרה רוסה (400L, 402L), המאפיינת את השטחים מסביב. באדמה התגלה ממצא קרמי מחלקה המאוחר של התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ) ומהתקופה העות'מאנית הקדומה. בתוך המתקן נחשפה שכבת אפר (401L; כ-0.3 מ' עובי), ובה ממצא קרמי מועט המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ). אפשר שמתקן זה שימש טבון.
 
שכבה I — התקופה העות'מאנית המאוחרת
מצפון לריבוע 1, מחוץ לשטח החפירה, נחשף גל אבנים גדול (כ-8 × 15 מ', כ-5 מ' גובה; איורים 5, 10), המכסה אולי את המשכם של שרידי הבנייה משכבה III שנחשפו בריבוע 1. הוא נבנה מאבנים במגוון גדלים (0.1–0.4 × 0.1–0.5 מ') ללא שימוש בחומר מליטה. גל האבנים נתחם במערב בקיר (1W) — המשכו של קיר תמך (100W) שנחשף בחפירות של ווקר ודולינקה. בקיר הובחנו שני קטעים הנבדלים זה מזה בבנייתם, עדות לשני שלבי בנייה. נראה שקיר זה תחם את בית החווה ואת היישוב מן התקופה העות'מאנית ששרידיו נחשפו בעבר מצפון-מזרח לשטח החפירה. חלקו הדרומי של הקיר הושתת על קיר 711 משכבה II.
גל האבנים נבנה מעל שרידי המבנים משכבה II ומבטל אותם. כיוון ששכבה II תוארכה על פי הממצא הקרמי לתקופה העות'מאנית הקדומה (המאה הי"ז לסה"נ), סביר להניח כי גל האבנים נבנה לאחר שמבנים אלה יצאו משימוש, כנראה בסוף התקופה העות'מאנית.
 
שרידי היישוב שנחשפו בחפירה היו חלק מהעורף החקלאי של ירושלים. עיקר השרידים תוארכו לראשית התקופה העות'מאנית, ונראה שהם המשך של בית החווה מהתקופה הממלוכית שנחשף בעבר בקרבת מקום (יגר 60:2017–61). יישוב זה אינו מופיע ברשימת המיסים של האימפריה העות'מאנית מסוף המאה הט"ז לסה"נ, אף שמאוחר יותר מזכירים אותו ויקטור גרן ואנשי הסקר הבריטי בסוף המאה הי"ט לסה"נ. אפשר כי יישוב זה לא התקיים במתכונת יישוב קבע אלא כיישוב עונתי בבעלות פרטית, למשל בבעלותם של תושבי עין כרם הסמוכה, או בבעלות מוסדית כלשהי כפי שהיה המצב בתקופה הצלבנית, כאשר האתר היה בבעלות מנזר, כעדות חותם (בולה?) שנמצא באתר ונושא את שמו של מנזר מר סבא (Kool 2014). יש להניח כי בתקופות האיובית, הממלוכית והעות'מאנית התקיים האתר במתכונת של הקדש, שכן ידוע כי בתקופה הממלוכית הוקדש כפר בשם בית מזמיל לטובת מימון הפעילות הדתית במסגד אל-חרם אל-אברהימי, המסגד הגדול בחברון (אל-ח'טיב 119:2013).