בחודש אוקטובר 2017 נערכה חפירה בתל מבורך (רישיון 94/2017-G; נ"צ 193330-550/715500-600). החפירה, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת חיפה ובמימון מלגת חפירה על שם שירלי מיירס/ג' ארנסט ותורמים עלומים, נוהלה על ידי ס' מצ'קביץ (האוניברסיטה העברית, צילום) ופ' ויימן-ברק (אוניברסיטת חיפה) בעזרת צוות העובדים הבא: א' פולוקוף ות' סוקולסקי (עוזרים למנהלי שטחים), ר' שפיר (שימור אדריכלי), א' גוטפלד וג' אבו גנאם (לוגיסטיקה), ר' גודמן-צ'רנוב (אוניברסיטת חיפה, חקר דגימות לבני בוץ), וכן סטודנטים ומתנדבים מבית ספר שדה חוף הכרמל במעגן מיכאל וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה.
תל מבורך הוא תל קטן השוכן כ-2 ק"מ מחוף הים, סמוך למדרונות הדרומיים של הר הכרמל. החפירות בתל בשנים 1973–1976, בניהולו של פרופ' א' שטרן, התמקדו בשלושה שטחים (איור 1): שטח עמוק וגדול במרכז התל ('השטח המרכזי'); תעלה הנמשכת מהשטח המרכזי לכיוון צפון, ויוצרת חתך במדרון הצפוני של התל; ובורות בדיקה אחדים במדרון המזרחי של התל ('החתך המזרחי'). בשטח המרכזי זוהו 15 שכבות אדריכליות, למן תקופת הברונזה התיכונה 2א' ועד התקופה הרומית המאוחרת, ואילו זמנם של השרידים הקדומים במזרח התל הוא למן התקופה הניאוליתית ועד תקופת הברונזה התיכונה (Stern 1984).
באוגוסט 2017, קודם לחפירה הנוכחית, האתר נסקר, והשרידים האדריכליים בשטחי החפירה הישנים מופו באמצעות מכשיר RTK GPS. מטרת המיפוי הייתה לקבוע במדויק את הקואורדינטות של גריד החפירה הישן ולקשור בין השרידים בשטחים השונים על פי גובהם. כן תועד מיקומן המדויק של כמה נקודות לרגלי התל, מצפון וממערב לו, ולאורך אמת המים מן התקופה הרומית הניצבת בכניסה למושב בית חנניה. השוואת הגבהים שנמדדו בחפירה הישנה (ביחס לנקודה הגבוהה ביותר בתל) עם אלו שנמדדו באמצעות GPS מלמדת על הבדל של כ-0.5 מ'.
החפירה התמקדה במדרון המזרחי של התל (שטח E; איור 2), וכללה ניקוי חתכים ב'חתך המזרחי' ופתיחת ריבועי חפירה חדשים מצפון לחתך ומדרום לו. עבודות אלו חשפו שרידים מתקופת הברונזה התיכונה הישר מתחת לפני השטח; רוב העבודה נערכה בחתך ובשני הריבועים שמצפון לו. הרישום בחפירה נעשה על פי שיטת הרישום במפעל חפירות תל דור (להנחיות, ר' Tel Dor Staff Manual).
החתך המזרחי. בפני המחיצה הצפונית של החתך המזרחי (כ-1.65 מ' גובה) נקבעה מדרגה (כ-0.5 מ' רוחב, כ-0.6 מ' עומק). בחלק העליון של המחיצה, מפני השטח עד המדרגה, לא זוהו הצטברויות ארכיאולוגיות באתרן, אולי משום שהמקום נחפר בעבר והוסרו ממנו השרידים האדריכליים שנתגלו בשעתו. על שלח המדרגה, למעט בפינתה המערבית של המדרגה, נתגלו שלושה ריכוזים של אבני גוויל בינוניות ושני ריכוזים של אבנים גדולות יותר ללא כל עיבוד (איור 3). אלה השתייכו לשני קטעים קצרים של קירות בציר צפון-מזרח–דרום-מערב (W1020 ,W1010) ולריצוף (L1012) ששולבו בו ראשיהם של שני הקירות, השייכים לשלב קדום יותר; אפשר שהריצוף תואר בדוח החפירה הקודמת (Stern 1984: Fig. 30). דומה כי הקירות, שהשתמרו לגובה שניים–שלושה נדבכים, נמשכו במקביל זה לזה. אפשר היה להבחין בבירור כי הם נמשכים אל תוך המחיצה הצפונית, והצפי היה כי המשכם ייחשף בריבועים החדשים (ר' להלן). מדרום-מערב לקיר 1020, מתחת למפלס הריצוף, נחשף מעגל אבנים (L1041) — מתקן או בור להצבת עמוד.
פני המחיצה הדרומית של החתך המזרחי (איור 4) נוקו אף הם, אך מכיוון שהבליה בצד זה הייתה פחות חמורה מאשר בחתך הצפוני, אפשר היה לנקותו בצורה אחידה, מבלי ליצור מדרגה, למעט ב-0.5 מ' העליונים. בתחתית החתך נחשפה רצועה של שרידים באתרם. הם כללו שני רבדי הצטברות ברורים, זה מעל זה: רובד בצבע אפור-חום ובו אבנים ושברים של אבן חוף, ומתחתיו רובד של טיט חולי אפור. רבדים אלה נראו לאורך כל החתך, למעט בפינה המערבית, שם היה בור (L209) שחתך את ההצטברויות; הבור נחפר בשנות ה-70 ותוארך לתקופה הרומית. לא זוהה משטח כלשהו בממשק בין שני הרבדים. בתחתית הרובד התחתון, שכלל יותר שברי כלי חרס מן העליון, היו שרידים של משטח לבנבן עם כמה כלי חרס שבורים. המשטח (F1031b ,F1031); איורים 2, 5) משתפל מערבה וצפונה, אל תוך החתך המזרחי. נראה לפיכך שאפשר יהיה לאתרו בחלק של החתך המזרחי שלא נפגע מבליה. במילוי מעל המשטח נמצאו בעיקר שברים גדולים של קנקני אגירה מתקופת הברונזה התיכונה ושברים אחדים של כלים נוספים מתקופה זו (איור 6); כמה משברי הקנקנים נמצאו שקועים במחיצה, ואי אפשר היה להוציאם לרפאות.
בחלק המזרחי של המחיצה הדרומית זוהה קיר לבני בוץ שנשרף והתמוטט כמעט לחלוטין (W1042; איור 4). אל הקיר ניגשת רצפה (1031b), המורכבת מלבנים אדומות ושחורות שהונחו לסירוגין על תשתית עבה של חומר לבנים מהודק וקשה; בסיס התשתית נמוך ממפלס הרצפה הסמוכה. כמה שברים של לבנים שרופות זוהו בחתך ממזרח לקיר, במקום שאפשר היה להבחין בו במתארן של לבני בוץ נוספות, הנקשרות לקטע של מפלס לבן, ככל הנראה מטויח (איור 7). בדגימות שנלקחו מלבני בוץ, הן שרופות והן לא שרופות, נמצאו משקעים האופייניים לאזור חופי עשיר בבעלי חיים, ובהם שברים של צדפות ימיות, חוריריות (foraminifera) וקוצים של קיפודי ים — מינים המותאמים למי ים ולמים מליחים.
מצפון לחתך המזרחי (ריבועים 11/V–W). שני קירות מקוטעים נחשפו בריבוע 11/V. אחד הקירות (W1026; כ-0.8 מ' רוחב; איור 8) חוצה את הריבוע באלכסון, בציר צפון-מזרח–דרום-מערב, ובנוי מבולדרים; חלקו הצפוני נשדד. תעלת היסוד של קיר נוסף (W1033) חתכה את תוואי קיר 1026. הפרעה, אולי בור, זוהתה לצד הפן המערבי של קיר 1026. במקום זה נמצאו שברים גדולים של קנקן, אולי מן התקופה הפרסית. בריבוע W11, הישר מתחת לפני השטח, נתגלה קיר (W1027; איור 9), החוצה אף הוא את הריבוע באלכסון, בין המחיצות הדרומית והמזרחית, וממשיך את תוואי קיר 1020 שבחתך המזרחי. קיר 1020 נבנה משתי שורות של אבנים גדולות, שביניהן שולבו כמה אבנים קטנות יותר. אפשר שאבנים שנתגלו בחלק המערבי של הריבוע השתייכו לקיר נוסף, אך הן נחשפו רק בחלקן וקשה על כן לקבוע זאת בוודאות. המשכו של קיר 1010, הקיר המזרחי בחתך המזרחי, לא נחשף, ונראה כי יימצא בפינה הדרומית-מזרחית של ריבוע 11/W, או — וזו אפשרות סבירה יותר — ממזרח לריבוע זה.
מדרום לחתך המזרחי (ריבועים 8/V–W; כ-3 × 5 מ'). השטח הצמוד מדרום לחתך המזרחי לא נחפר כדי למנוע את התמוטטות המחיצה הדרומית שלו וכדי שאפשר יהיה בעתיד להרחיב את החתך דרומה במדורג. לפיכך, נפתחו שני ריבועים דרומה יותר, סמוך יותר למדרון התל, באזור התחום בעצים. החפירה בריבועים אלה לא העמיקה במיוחד בשל קוצר זמן. בחלק המערבי של ריבוע 8/W נתגלה ריכוז גדול של אבנים ושברים רבים של טבון; ייתכן שהחפירה בנקודה זו נעצרה אך מעט מעל מפלס חיים.
בחפירה התברר כי הרצף הסטרטיגרפי והשרידים האדריכליים שתועדו בחתך המזרחי ובריבועים שמצפון לו אינם תואמים במלואם את התיאורים שפורסמו בדוח על החפירה הקודמת באזור זה של התל. אף שהשרידים טרם נחשפו במלואם, נראה כי קיר הלבנים 1042 ורצפה 1031 שבמחיצה הדרומית של החתך המזרחי קדומים לשאר השרידים; קירות 1010 ו-1020 במחיצה הצפונית של החתך וקיר 1027 בריבוע 11/W מאוחרים יותר, משום שמפלס יסודותיהם גבוה מבסיס קיר 1042; וריצוף 1012 במחיצה הדרומית מאוחר לקירות 1010 ו-1020. בריבוע 11/V אפשר להצביע על שני שלבי שימוש, אף שאי אפשר לקשר את השרידים בריבוע זה לרצף הארכיאולוגי בחתך המזרחי.
השרידים שנתגלו בריבועי החפירה החדשים על המדרון המזרחי של התל מלמדים כי חפירה בחלק זה של התל תוכל להביא לחשיפתם של שרידים משמעותיים נוספים מתקופת הברונזה התיכונה, וכי הרחבת החפירה מערבה תביא לחשיפתם של שרידים מן המעבר לתקופת הברונזה המאוחרת. ממצאים אלה, לצד התוצאות הצפויות ממחקר פטרוגרפי של כלי החרס, עשויים להוביל לתובנות חדשות בנוגע לתולדות ההתיישבות בתל מבורך במהלך תקופת הברונזה התיכונה.