נפתחו שני ריבועים המרוחקים כ-10 מ' זה מזה. בריבוע הצפוני-מערבי (L102) לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים. בריבוע הדרומי-מזרחי (L101; איורים 2, 3) נמצאו ב-15 נקודות קברי שוחה, החצובים אל תוך שכבת גיר חרסיתי מכוסה בשכבת חוואר, מבנה גיאולוגי האופייני לעמקים הפנימיים של ישראל. הקברים נכרו צמודים זה לזה ואף זה מעל זה, צפיפות האופיינית לבתי קברות מוסלמיים בתקופה העות'מאנית. חיזוק להיות הנקברים מוסלמים הוא ציר הקבורה האחיד שבו נכרו הקברים בכיוון מזרח-צפון-מזרח–מערב-דרום-מערב, לכיוון מכה. שתי נקודות נבדקו לעומק (L104 ,L103; איור 4), אבני הכיסוי הוסרו ומתחתן נמצאו עצמות.

נמצאו שני חרוזים עשויים זכוכית כחולה על גבי ליבה לבנה (B1005 ,L103; איור 5), חתוכים ומהוקצעים בשלוש שורות; בשורה המרכזית: מעוינים שלמים המשולבים מעל ומתחת במעוינים שקצותיהם חתוכים ומלוטשים. תיארוך החרוזים בעייתי, אם כי נראה שהם עשויים בייצור מכני ולכן מאוחרים.
 
במזרח L103 נמצא פיר קטן (L107) ובו חרסים, בהם שברי קנקן מתקופת הברונזה הביניימית (איור 6). ממצאים אלה קשורים לממצאי החפירה של פורת, שבה, כ-350 מ' מדרום-מערב לחפירה, בפינת רחובות האורן והנרקיסים, נחשפה מערת קבורה מתקופת הברונזה הביניימית.
 
מכיוון הקברים, מצפיפותם ומממצא החרוזים עולה כי השימוש העיקרי באתר הקבורה היה בתקופות האסלאמיות המאוחרות עד התקופה העות'מאנית. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תוצאות חפירות העבר באתר.
האתר שימש גם בתקופת הברונזה הביניימית אולם ממצאי החפירה אינם מאפשרים הבחנה מדויקת של התקופה.