שטח A

על פני השטח לא הובחנו שרידי בנייה ולכן הוא נבדק בעיקר בכלי מכני, בחיפוש אחר מחצבות ומתקנים תת-קרקעיים. לא התגלו שרידים ראויים לחפירה.
 
שטח B
בחלקה המזרחי והגבוה ביותר של הגבעה נפתחו 25 ריבועים ונחשפו שרידי מבנים.
במזרח התגלה מבנה מרובע שקירותיו (W336 ,W327), שהשתמרו ברובם לגובה נדבך אחד, נִבנו באבנים שסותתו משני פנים בלבד. שלוש פינות המבנה שנחשפו נִבנו כל אחת משלוש אבני גזית גדולות, שכנראה נשאו אומנות המעידות על קיומה של קומה שנייה. נמצאו רק מעט אבני בנייה אך לא אותרו סימנים לפעילות הרס מודרנית, כגון עקבות כלים מכניים, ולכן נראה כי רובן נשדדו בעבר בתקופה לא ידועה. בחלקים מהמבנה נראה בבירור כי מפלס הסלע פולס ושימש רצפה.
הממצא הקטן ממבנה זה היה עשיר ומגוון. הממצא הקרמי כלל בעיקר כמויות גדולות של שברי אמפורות, בחלקן מיובאות מקפריסין ומיוון וברובן הגדול מייצור מקומי, המעידות על קִרבה לנמל, אולי נמל עתלית. כן התגלו מעט שברי סירי בישול, מחבת, נר מחופה שחור מיובא מקפריסין, שתי קערות עשויות בתבנית עם עיטור גיאומטרי ופכיות כישור. הממצא הקרמי מתוארך למאות הו'–הג' לפסה"נ; רק שברים מעטים אפשר לייחס למאה הב' לפסה"נ. כן נמצאו שישה מטבעות במצב השתמרות מצוין המתוארכים למן אמצע המאה הג' לפסה"נ עד לאמצע המאה הב' לפסה"נ, חפצי מתכת ובהם מטיל עופרת, שלוש משקולות דיג מעופרת (איור 2), משקולת עופרת מרובעת (איור 3) ומסמר ברונזה, מעט שברי כלי זכוכית עשויים בדפוס המתוארכים כנראה למאה הב' לפסה"נ, חלק מפסלון ברונזה ואבני רחיים מבזלת.
כ-20 מ' ממערב למבנה המרובע נחשפו שרידי מבנה הנמשך למערב, מחוץ לשטח החפירה. נשתמרו שני קירות (W388 ,W53) התוחמים את המבנה מצפון וממזרח, וביניהם שכבת אבני גוויל אשר שימשה כנראה תשתית לרצפה, שלא נשתמרה. הממצא כלל בעיקר שברי כלי חרס אשר תוארכו למאות הד'–הג' לפסה"נ.
בדרום-מערב השטח התגלו שרידי מבנה נוסף שממנו נחשפו שני חדרים שלאחד מהם כניסה הפונה לצפון. בשני החדרים נשתמרו רצפות טיח שבאחת מהן מרווחים, כנראה להצבת אומנות לתמיכת התקרה (איור 4).
 
שטח C
בקצה הצפוני של הגבעה נפתחו 18 ריבועים. נתגלו שורות חדרים מרוצפים אבן שקירותיהם נשתמרו לגובה נדבך אחד עד שניים בלבד, ונראה כי היו חדרים נוספים שלא נשתמרו. הממצא כלל בעיקר שברי כלי חרס שתוארכו למאות הד'–הג' לפסה"נ – שלב המעבר בין התקופות הפרסית וההלניסטית.
מתחת לרצפות החדרים ומצפון וממערב להם נחשף מתקן עגול (10 מ' קוטר, כ-0.5 מ' גובה השתמרות; איור 5) שקירותיו (1.2 מ' רוחב) בנויים אבני גוויל ומטויחים מפנים ומחוץ. המתקן נחצה בקיר (1.2 מ' רוחב) שכיוונו מזרח–מערב וגם הוא מטויח משני צדיו. בתחתית המתקן ומעל לסלע נמצאו תשתיות רצפה עשויות טיח מהודק.
מתקנים דומים נחפרו בעבר באלעד, שוהם, רמת הנדיב ובאתרים אחרים ותוארכו לתקופות ההלניסטית והרומית (Zissu B. 1995. Kh. Aleq and Kh. Abu Haf – Two Herodian Columbaria Towers. In: Humphrey J. (ed.), Roman and Byzantine Near East, Journal of Roman Archaeology, Supp. Ser. 14. Ann Arbor; pp. 56–69), ולכן סביר שגם מתקן זה הוא קולומבריום. אמנם, לא נמצאו שרידי הגומחות שהותקנו בקירות עבור היונים, אך בין שברי הטיח נמצאו חלקים מזווים אחדים, כנראה פינות של גומחות. פתח הכניסה למתקן לא נמצא וכנראה היה ממוקם בחלקו הגבוה כדי למנוע כניסת טורפים, בדומה למתקני קולומבריה אחרים.
 
דומה שהכניסות למבנים פונות לכיוון אחד, ומכאן שנִבנו סביב חצר מרכזית. על פי השרידים האדריכליים והממצא הקטן, בעיקר הממצא הקרמי המתאפיין בריבוי אמפורות ומיעוט כלי הגשה ובישול, נראה כי השרידים שייכים לחווה חקלאית מן התקופות הפרסית–ההלניסטית. לשלב הקדום של החווה אפשר לשייך את מתקן הקולומבריום, ולשלב המאוחר אפשר לשייך את שרידי הבנייה האחרים. הממצא הקרמי והמטבעות מתארכים את המבנים למאות הד'–הג' לפסה"נ. המבנים מאוחרים למתקן הקולומבריום, ומכאן שיש לתארך את המתקן למאה הד' או הה' לפסה"נ. לא ברורה הסיבה לנטישת האתר במאה הב' לפסה"נ, אולם ברור כי בשלב מסוים נעשה בו שוד מסיבי של אבני בנייה.
החפירה תורמת למחקר המעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית, ולהעשרת הידיעות על מתקני קולומבריה קדומים מארץ ישראל.