בחודשים אוגוסט 2015 עד יולי 2018 נערכה חפירת הצלה מתחת לקשת וילסון, שבמתחם מנהרות הכותל בעיר העתיקה בירושלים (הרשאות מס' 7514-A-8205 ,A-7900 ,A-7633 ,A; איור 1), לקראת הסדרת המקום לביקור קהל. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון הקרן למורשת הכותל, נוהלה על ידי ג' עוזיאל, ת' ליברמן וא' סולומון, בסיוע ש' כהן (מנהלה), ו' אסמן וי' שמידוב (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום שטח), ד' תנעמי (גלאי מתכות), א' קרסיק (תיעוד דיגיטלי), ה' גדג'-ביתן (מפת איתור), י' וקנין (שימור מלווה חפירה), ג' ביכובסקי וד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ל' די-סגני וא' אשל (כתובות), י' רגב וא' בוארטו (בדיקות פחמן 14) והצוות המקצועי בפרויקט סינון העפר בעמק צורים.
קשת וילסון היא קשת אבן, המזרחית ביותר ברצף של כ-15 קשתות שנשאו גשר, שחצה את עמק הטירופיון לרוחבו והוליך מגבעת העיר העליונה במערב אל הר הבית במזרח. הגשר כונה על ידי צ'רלס וורן 'הגשר הגדול'. הקשת נסמכת בצדה המזרחי אל הכותל המערבי של הר הבית ובצדה המערבי היא הושתתה על אומנה רחבה. רוחבה של הקשת מדרום לצפון הוא כ-15 מ', ומִפתח הקשת ממזרח למערב הוא כ-13 מ'. ראש הקשת בחלקו הפנימי גבוה כדי 7 מ' מעל מפלס התפילה של רחבת הכותל המערבי (735 מ' מעפה"י). הקשת זוהתה לראשונה באמצע המאה הי"ט לסה"נ על ידי טיטוס טובלר (Tobler 1853:206), אך תועדה באופן מדעי לראשונה בשנת 1865 על ידי צ'ארלס וילסון (Wilson 1865:27–28) ועל שמו היא מכונה. בשליש האחרון של המאה הי"ט לסה"נ חפר צ'ארלס וורן (Warren 1876:368–370) שני פירי בדיקה מתחת לקשת: הפיר המזרחי נחפר צמוד לכותל המערבי והפיר המערבי נחפר צמוד לדופן המזרחית של האומנה המערבית של הקשת. בפיר המזרחי נחשפו נדבכי הכותל המערבי שהושתתו על סלע האם, ובפיר המערבי נחשפו נדבכי האומנה שתמכה את הקשת והושתתה על סלע האם. לאחר שנת 1967 הוקם מתחת לקשת בית כנסת שרוצף באבן (728 מ' מעפנה"י). רצפת בית הכנסת נבנתה מעל רצפה של מאגר מים גדול (להלן, שכבה 1), שכונה על ידי וורן 'בריכת אל-בוראק'. בניית בית הכנסת מנעה את המשך המחקר בשטח שמתחת לקשת וילסון. עם זאת, בשטח זה שמתחת לקשת נערכה חפירה מצומצמת (בהט וסולומון תשס"ו) ובחפירה נוספת נחשפה הדופן הדרומית של האומנה המערבית של הקשת (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011).
החפירה הנוכחית השתרעה מתחת לכל שטחה של קשת וילסון (13 × 15 מ'), וזוהו בה שמונה שכבות (8–1; איורים 2, 3; טבלה 1), שתוארכו למן ימי החשמונאים ועד ולתקופות הממלוכית–העות'מאנית. התגלו שרידי קיר איתן רחב מימי החשמונאים (שכבה 8); האומנה המערבית של קשת וילסון, נדבכים נוספים של הכותל המערבי ותעלת ניקוז מהתקופות הרומית הקדומה והמאוחרת (שכבה 7); מבנה דמוי תיאטרון קטן שבנייתו לא הושלמה מהמאה הב' לסה"נ (שכבה 6); מילוי עבה של אדמה ואבנים שכיסה את כל שטח החפירה ותעלת מים, המתוארכים למחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ (שכבה 5); הצטברויות פסולת מהמאה הד' לסה"נ (שכבה 4); הקיר הצפוני של מבנה F משלהי המאה הד' לסה"נ (שכבה 3); בורות וקירות מהתקופה האסלאמית הקדומה שחתכו שרידים קדומים (שכבה 2); ומאגר מים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית ('בריכת אל-בוראק'; שכבה 1). תיארוך השכבות מבוסס בשלב זה על סטרטיגרפיה וכלי חרס שעלו מהחפירה, אך אפשר שעם התקדמות המחקר וקבלת תאריכי מטבעות ודגימות פחמן 14, אפשר יהיה לתארך את השכבות ביתר דיוק.
טבלה 1. הסטרטיגרפיה בחפירה
שכבה
|
תקופה (לסה"נ)
|
ממצא עיקרי
|
0
|
ימינו
|
אולם תפילה של בית כנסת
|
1
|
הממלוכית והעות'מאנית
|
שני שלבים במאגר מים ('בריכת אל-בוראק')
|
2
|
האסלאמית הקדומה
|
בורות וקירות (W4246 ,W4244)
|
3
|
שלהי המאה הד'
|
קיר (W4206) ממבנה F
|
4
|
המאה הד'
|
הצטברויות פסולת
|
5
|
המאה הג'
|
מילוי עבה של אדמה ואבנים ותעלת מים (L4261)
|
6
|
המאה הב'
|
מבנה דמוי תיאטרון קטן
|
7א
|
הרומית הקדומה עד המאוחרת
|
בניית שני חללים (L4403 ,L4401) בחלקה הצפוני של אומנת קשת וילסון (L4204)
|
7ב
|
הרומית הקדומה
|
נדבכי הכותל המערבי, חלקה הדרומי של אומנת קשת וילסון (L4202) ותעלת ניקוז (L4513)
|
7ג
|
הרומית הקדומה
|
חלקה הצפוני של אומנת קשת וילסון (L4204) ותעלת ניקוז (L4517)
|
8
|
ימי החשמונאים
|
קיר יצוק איתן (W4493)
|
שכבה 8. הממצא הקדום ביותר בשטח הוא קיר איתן רחב (W4493; כ-8 מ' רוחב ויותר), שנבנה בציר דרום-מערב–צפון-מזרח. הקיר נבנה מיציקה של חומר מליטה צהבהב שמעורבות בו אבני שדה קטנות, והוא נתחם בפן הדרומי-מזרחי בשורה מסודרת של אבני שדה גדולות; הפן הצפוני-מערבי של הקיר משתרע מחוץ לשטח החפירה ועל כן הוא לא נחשף. הקיר נחתך בחלקו הצפוני-מזרחי על ידי הכותל המערבי (W4205), ולכן ברור כי הוא קדום לכותל. קירות דומים בבנייה ובכיוון התגלו בכמה מקומות ממערב לשטח החפירה, ונראה כי הם חלק מאותו קיר (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011; און ווקסלר-בדולח 2016). שימושו של הקיר האיתן נדון במחקר: הוצע כי הוא היה חלק מהחומה הראשונה (עוזיאל, ליברמן וסולומון תשע"ח; Warren and Conder 1884:206–207), מסד לגשר (Hamilton 1932; 1933), קיר סכר (בהט 38:2000) וקיר סכר שנשא דרך (וקסלר-בדולח 2015). על סמך הסטרטיגרפיה ונתונים מחפירות קודמות (און, וקסלר–בדולח ובר-נתן 2011; Bahat 2013), נראה כי זמנו של קיר איתן זה ימי החשמונאים.
שכבה 7. לשכבה זו יוחסו אומנת קשת וילסון (W4204 ,W4202), הכותל המערבי (W4205) ותעלות ניקוז (L4517 ,L4513). בבניית האומנה המערבית התומכת בקשת וילסון (W4204 ,W4202; כ-15 מ' אורך כולל; איור 4) הובחנו שלושה שלבים (7ג–7א). אומנה זו מורכבת משתי אומנות צמודות, צפונית (W4204; כ-5.0 × 7.5 מ') ודרומית (W4202; כ-5.0 × 7.5 מ'), שאופי בנייתן וזמנה שונים. בשלב הקדום ביותר (7ג), כנראה בתקופה הרומית הקדומה, נבנתה האומנה הצפונית 4204 מ-11 נדבכי אבנים (728 מ' מעפה"י), שסותתו בסיתות שוליים. נראה כי אומנה 4204 נשאה במקור קשת קדומה שלא השתמרה, שרוחבה היה כרוחב האומנה (7.5 מ'). במרכז האומנה נבנה חלל קטן (W4402; כ-2.45 מ' אורך), שהוליך אליו פתח קמור (1.3 מ' רוחב, 3.15 מ' גובה מרבי), ובו משקוף אבן שמעליו קשת מקלה. אומנה 4204 נבנתה מעל הקיר האיתן 4493 משכבה 8, וזה שימש לה בסיס. בשלב האמצעי (7ב), בתקופה הרומית הקדומה, נבנתה האומנה הדרומית 4202 משישה נדבכים של אבנים גדולות ללא סיתות שוליים. קשת וילסון עצמה נבנתה גם היא מאבנים גדולות דומות, ועל כן נראה כי הקשת הנוכחית והאומנה הדרומית נבנו באותו שלב. בתוך האומנה הדרומית נבנו בשלב הבנייה המקורי שני חללים מלבניים קטנים (L4404 — כ-1.5 × 2.4 מ', 3.5 מ' גובה; L4405 — כ-1.5 × 1.8 מ', 3.5 מ' גובה). בנייתם של פתחי שני החללים דומה: משקוף אבן גדול שנשען על מזוזות הפתחים. חלל 4405 נחשף בעבר על ידי וורן בחפירה של הפיר המערבי מהשניים שהוא חפר במקום. נראה כי הכותל המערבי נבנה בשלב זה (להלן). בשלב המאוחר של השכבה (7א), ככל הנראה בתקופה הרומית הקדומה, נפרצו אל תוך האומנה הצפונית 4204 שני חללים נוספים
(L4401 — כ-1.4 × 2.7 מ'; L4403 — כ-2.1 × 2.3 מ'). נראה שראש קיר 4493 משכבה 8 יושר ושימש רצפה בשני החללים. למרות מידותיהם השונות של החללים, בנייתם דומה, ולכן נראה כי הם נפרצו אל תוך האומנה הקדומה באותו שלב. בפתחים של שני החללים נחצבו שקעים באבני הנדבך העליון, במטרה לקבע בהם את המשקופים; המשקופים לא התגלו, אולי מכיוון שהיו עשויים מעץ. השקע במזוזת הפתח הדרומית של חלל 4403 נחצב אל תוך האומנה הדרומית 4202, ולכן אפשר לקבוע כי שני החללים מאוחרים לבנייה של אומנה 4202 וכי הם היו השלב האחרון בבניית האומנה המערבית של קשת וילסון.
הכותל המערבי מרוחק כ-13 מ' ממזרח לאמנת קשת וילסון, ונראה כי הוא נבנה בשלב 7ב', יחד עם האומנה הדרומית 4202. בחפירה נחשפו תשעה נדבכי אבן נוספים של הכותל המערבי (איור 5), שהשתמרו היטב וניכרים בהם סיתות שוליים כפול. בניית הכותל המערבי מתוארכת על סמך כתבים היסטוריים וחפירות ארכיאולוגיות לתקופה הרומית הקדומה: לפרק הזמן שבין ימי שלטונו של המלך הורדוס ועד לימי הנציבים (רייך וברוך תשע"ז).
במרכז שטח החפירה נחשפה תעלת ניקוז (L4517 ,L4513; כ-0.95 מ' רוחב; איור 6), שנבנתה בציר צפון–דרום במקביל לכותל המערבי ובמרחק כ-7 מ' ממערב לו. התעלה חתומה מתחת למבנה משכבה 6 (להלן). חלקה הצפוני של התעלה (L4517) נחצב בקיר 4493 משכבה 8, ואילו חלקה הדרומי של התעלה (L4513) נבנה משני קירות עבים (0.55 מ' רוחב) שנבנו באבני גזית. נראה שחלקה העליון של התעלה הבנויה 4513 פורק בזמן בניית מבנה התיאטרון משכבה 6. קרקעית התעלה הצפונית החצובה גבוהה מקרקעית התעלה הדרומית הבנויה. אפשר שהתעלה הצפונית נחצבה בשלב הקדום של השכבה (7ג), אז היא פנתה מעט לכיוון מערב, ורק בשלב מאוחר יותר (7ב), עם הרחבת אומנת קשת וילסון ותכנון האזור מחדש, נבנה החלק הדרומי של התעלה.
שכבה 6. נחשף מבנה דמוי תיאטרון קטן (איור 6), הכולל אורכסטרה, אזור במה, מסדרונות כניסה, גרמי מדרגות ואזור מושבים; בניית המבנה לא הושלמה. המבנה נבנה מעל תעלות הניקוז משכבה 7 ומעל קיר 4493 משכבה 8; חלקים מקיר 4493 הוסרו ויושרו במטרה ליצור בסיס למבנה. מתארו החיצוני של המבנה מלבני, והוא תחום באומנת קשת וילסון במערב, בכותל המערבי במזרח ובקירות בדרום (W4430) ובצפון (W4451). במרכז המבנה השתמר קיר מעוגל (W4420), התוחם את האורכסטרה (6 מ' קוטר); בקצוות הקיר השתמרו אומנות אחוזות שסיתותן לא הושלם. הבמה צרה (כ-3.0 × 10.5 מ') ותחומה מצפון ומדרום בשני פדסטלים (0.7 × 1.0 מ'), הגבוהים כדי 1.2 מ' מעל הבמה; עיצוב הפרופילים של הפדסטלים לא הושלם. הבמה הושתתה ברובה על קיר 4493, אך בליטות גדולות שהתגלו בקיר באזור זה מלמדות כי התקנתו לבנייה שמעליו לא הושלמה; על כן נראה כי גם בניית הבמה לא הושלמה. המסדרונות (
aditi maximi; כ-1.5 מ' רוחב) הוליכו מצפון ומדרום אל תוך המבנה, וקירותיהם נבנו מאבנים מסותתות היטב. בקצה של כל מסדרון התגלה גרם מדרגות (0.6 מ' רוחב) שהוליך אל המושבים; בנייתם לא הושלמה. באזור המושבים הותקנו מדרגות לביסוס מערכת של מושבי אבן (
cavea); המושבים לא התגלו, אולי מכיוון שהם מעולם לא נבנו או כתוצאה משימוש משני שנעשה באבנים בתקופה מאוחרת יותר (ר' למשל,
Reich and Billig 2000). המדרגות שנמצאות באזור של קיר 4493 הותקנו בתוך הקיר עצמו, ואילו המדרגות שממזרח ומדרום לקיר 4493 נבנו באמצעות מערכת של קירות תמך וביניהם מילויים של אבנים גדולות. בתוך מילויי אבנים אלה נמצאו פריטים אדריכליים שמקורם בכותלי הר הבית (לעיון בשיטות ביסוס מושבי תיאטראות, ר'
Sear 2006:71–80). במרכז אזור המושבים נחשף קיר תמך (W4409), שנבנה מאבנים בינוניות וקטנות שסותתו גס וניגש אל הכותל המערבי. הקיר, שבברור מאוחר לכותל המערבי, משמש עוגן סטרטיגרפי לתיארוך המבנה. בתשתיות המושבים, מדרום לקיר 4409 ומדרום לקיר 4451, נערכו שני חתכים במטרה לתארך את המבנה. בחתכים אלה התגלו ממצא קרמי, וכן רעפים, לבנים וצינורות עשויים מחרס, האופייניים לתקופה שלאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לסה"נ (המחצית הראשונה של המאה הב' לסה"נ; לדיון ר',
עוזיאל, ליברמן וסולומון תשע"ח) ומתארכים את זמן הקמת המבנה. המבנה דמוי התיאטרון שנחשף בחפירה הוא הקטן ביותר שנחשף עד כה בארץ (
סג"ל תש"ס: נספח טבלת התיאטראות;
Mazor 2007; Weiss 2014:81–100). בנייתו של המבנה לא הושלמה, אך ייתכן כי למרות זאת הוא שימש את תושבי הקולוניה הרומית איליה קפיטולינה למן הקמתו בראשית המאה הב' ועד לכיסוי המבנה במילוי מכוון של אדמה ואבנים במחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ (להלן, שכבה 5).
שכבה 5. בכל שטח החפירה נחשף מילוי אחיד של אדמה חומה-אפורה שמעורבים בה הרבה אבנים קטנות וחצצים (L4341 ,L4339 ,L4305 ,L4257; כ-3 מ' עובי ויותר; ר' איור 3). המילוי נשפך בשטח בשיפועים שונים וניגש הן לכותל המערבי, הן לאומנת קשת וילסון (L4202 ו-L4204) והן לקיר 4420 של המבנה דמוי התיאטרון. המילוי חתם את המבנה דמוי התיאטרון משכבה 6. בחלקו העליון של המילוי נחשפה תעלת מים (L4261; 0.3 מ' רוחב פנימי, 0.64 מ' רוחב חיצוני, 0.5 מ' עומק; איור 7), שהוליכה מצפון לדרום; בחלק הדרומי של שטח החפירה היא פונה למערב. דופנות התעלה נבנו מאבני שדה קטנות, ובקרקעית התעלה נחשפה שכבה קשה של משקע חום לח ששימש רצפה. התעלה לא טויחה. היא כוסתה בלוחות אבן. התעלה נחתכה על ידי תעלת יסוד של קיר (W4206) ממבנה
F, שנחשף בעבר ויוחס לשכבה 3 (להלן). על סמך ממצא קרמי ומטבעות שהתגלו בחפירת השכבה, נראה כי זמנה המחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ (להרחבה, ר'
עוזיאל, ליברמן וסולומון תשע"ח).
שכבה 4. התגלו הצטברויות צפופות של אפר, חרסית אדומה ולחה וגיר (L4310 ,L4304; כ-2 מ' עובי מרבי; ר' איור 3), בשיפוע יורד לכיוון דרום-מערב. בהצטברויות אלה נמצאו חומרים אורגניים רבים. בשל השיפוע לא נראה כי ההצטברויות הן מפלסי חיים, אלא מקורן בשפיכה ממושכת של פסולת. על סמך הממצא הקרמי שהתגלה בשכבה, נראה כי זמנה המאה הד' לסה"נ (להרחבה, ר'
עוזיאל, ליברמן וסולומון תשע"ח).
שכבה 3. נחשף הפן הצפוני של הקיר הצפוני של מבנה
F שנחשף בחפירות בעבר (W4206;
און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011;
און ווקסלר-בדולח 2016). הקיר (12.6 מ' אורך) נבנה מאבנים מסותתות והשתמר לגובה עשרה נדבכים (5.2 מ' גובה השתמרות), כולל חלקו העליון של יסוד הקיר, הרחב מרוחב הקיר. תעלת היסוד של קיר 4206 חתכה את ההצטברויות של שכבה 4 ואת תעלה 4261 משכבה 5 (ר' איור 3), ולכן נראה כי זמנו של מבנה
F סוף המאה הד' לסה"נ לכל המוקדם. קיר 4206 ניגש בקצהו המערבי לקיר הצפוני של מבנה
E שנחשף בעבר ותוארך למאות הב'–הג' לסה"נ (
און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011).
עוד יוחסה לשכבה זו תעלה חצובה באבני הכותל שלה חתך טרפזי, שהתגלתה בתחתית נדבך
D של הכותל המערבי (על פי מספורו של וורן;
Warren 1884: plan XXXIII). תעלה זו נחשפה על ידי וורן בפיר המזרחי שהוא חפר צמוד לכותל המערבי (
Wilson and Warren 1871:81), והיא ממשיכה עד לקצה הצפוני של קשת רובינסון. ייתכן כי יש לייחס לשכבה זו גם ארבע נישות חצובות מלבניות, שנחשפו בתחתית נדבך
E; הן מרוחקות כ-3.5 מ' זו מזו ושימשו כנראה לקיבוע קורות עץ. נראה כי נישות אלה נחצבו באבני הכותל לאחר חורבן הבית השני, ואפשר שהן קשורות לבניית מאגר המים הגדול מצפון לשטח החפירה.
שכבה 2. נחשפו בורות וקירות (W4246 ,W4244), שחתכו את ההצטברויות של שכבה 4. בבורות התגלו שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה. בורות וקירות אלה חתומים מתחת לתשתית מאגר המים משכבה 1 ('בריכת אל-בוראק'; להלן), ולכן הם קדומים לבניית מאגר זה.
שכבה 1. נחשף מאגר מים מטויח, שהשתרע בכל שטח החפירה ('בריכת אל-בוראק'; 15 מ' אורך ויותר, 13 מ' רוחב; איור 8); הוא פורק בתחילת החפירה ולכן אינו מופיע בתכנית. הוא נחשף הישר מתחת רצפת האבן של בית הכנסת. ייתכן כי חלקו המזרחי של המאגר ממשיך לדרום, כפי שתועד על ידי וילסון (
Wilson 1865:28–29; Bahat 2013:222–241). המאגר הושתת במערב על האומנה המערבית של קשת וילסון ובמזרח על הכותל המערבי. החלק התחתון של דופנות המאגר, במפגש עם הקרקעית, מעוגל. במאגר הובחנו שני שלבי בנייה, הקדום מהתקופה הממלוכית והמאוחר מהתקופה העות'מאנית. בשלב הקדום נבנה המאגר מתשתית עבה של אבנים וחומר מליטה קשה, שטויחה בשתי שכבות צמודות של טיח ורדרד. בשלב המאוחר כוסתה קרקעית המאגר בשכבה נוספת של אבנים וחומר מליטה, והמאגר טויח בשכבה חדשה של טיח ורדרד. על סמך סימני טיח שהשתמרו על הכותל המערבי נראה כי דופן המאגר לאחר הטיוח המאוחר הגיעה לגובה של 3.2 מ'.
בחפירה מתחת לקשת וילסון נחשפו שרידים למן ימי החשמונאים ועד לתקופה העות'מאנית, שמעליהם נבנה בשנים האחרונות בית כנסת. שרידים אלה הם חלק חשוב מהמכלול העירוני של ירושלים לרגלי מתחם הר הבית, והם מלמדים על התפתחות האזור החל מימי החשמונאים, דרך שיא היישוב בתקופות הרומית הקדומה והמאוחרת, וכלה בשינויים שחלו באזור בתקופה הביזנטית ובתקופות שלאחריה. השרידים שנחשפו בחפירה קשורים לשרידים שנחשפו בעבר ממערב לקשת וילסון, לאורך תוואי הגשר הגדול, וכן מצפון ומדרום לה.
בהט ד' 2000. אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים. ירושלים.
בהט ד' וסולומון א' תשס"ו. מה צ'ארלס וורן לא הכיר בקשת וילסון? בתוך א' מירון, עורך. מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 1. ירושלים. עמ' 87–95.
וקסלר-בדולח ש' 2015. מתי הורחב הר הבית ההרודיאני: המבט הארכאולוגי. בתוך י' בן-אריה, א' חלמיש, א' לימור, ר' רובין ור' רייך, עורכים. חקר ירושלים לתקופותיה: חומר ודעת. ירושלים. עמ' 19–72.
סג"ל א' תש"ס. התיאטראות בארץ-ישראל בעת העתיקה. ירושלים.
עוזיאל י', ליברמן ת' וסולומון א' תשע"ח. קשת וילסון: חידושים ותהיות לאחר שנתיים של חפירה. בתוך י' גדות, י' זלינגר, ק' צטרין-סלברמן וי' עוזיאל, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה: קובץ מחקרים יא. ירושלים. עמ' 239–261.
רייך ר' וברוך י' תשע"ז. על אודות הרחבת הר הבית בירושלים בשלהי ימי הבית השני. קתדרה 7:164–24.
Bahat D. 2013. The Jerusalem Western Wall Tunnel. Jerusalem.
Hamilton R.W. 1932. Street Levels in the Tyropoeon Valley I. QDAP 1:105–110.
Hamilton R.W. 1933. Street Levels in the Tyropoeon Valley II. QDAP 2:34–40.
Mazor G. 2007. Analysis of Regional Odea. In G. Mazor and A. Najjar, eds. Bet She’an 1: Nysa-Scythopolis: The Caesareum and the Odeum (IAA Reports 33). Jerusalem. Pp. 207–224.
Reich R. and Billig Y. 2000. A Group of Theater Seats Discovered near the South-Western Corner of the Temple Mount. IEJ 50:175–184.
Sear F. 2006. Roman Theatres: An Architectural Study (Oxford Monographs on Classical Archaeology). Oxford.
Tobler T. 1853. Topographie von Jerusalem und seine Umgebungen I. Berlin.
Warren C. 1876. Underground Jerusalem. London.
Warren C. 1884. Plans, Elevations, Sections &c., Shewing the Results of the Excavations at Jerusalem, 1867–1870. Executed for the Committee of the Palestine Exploration Fund. London.
Warren C. and Conder C.R. 1884. The Survey of Western Palestine III: Judea. London.
Weiss Z. 2014. Public Spectacles in Roman and Late Antique Palestine (Revealing Antiquity 21). Cambridge.
Wilson C.W. 1865. Ordnance Survey of Jerusalem. London.
Wilson C.W. and Warren C. 1871. The Recovery of Jerusalem: A Narrative of Exploration and Discovery in the City and the Holy Land. London.