בחודש ספטמבר 2014 נערכה חפירת הצלה בגיא בן הינום בירושלים (הרשאה מס' 7215-A; נ"צ 221664-91/630630-45), לקראת בניית קיר טיפוס. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עיריית ירושלים, נוהלה על ידי א' ויגמן בסיוע ר' אבו חלף (מנהלה), מ' קאהן (מדידות), ד' תנעמי (גילוי מתכות), ט' קורנפלד (תכניות), ב' דולינקה (כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא) וד' לוי (מפת איתור).
החפירה נערכה לאורך מצוק סלע מעל הגדה הדרומית של גיא בן הינום, מצפון וסמוך לשטח בית קברות של העדה הקראית (איור 1). נחשפו שרידי מחצבה קדומה שזמנה ככל הנראה בתקופה ההרודיאנית. בתחומי בית הקברות של העדה הקראית שרידי מחצבה קדומה ומערות קבורה. מערות הקבורה שימשו נקודת ציון מוכרת במאה הי"ט ותוארו על ידי חוקרים מראשית המחקר הארכיאולוגי של ירושלים (Petrie 1890: 158–159; Robinson 1841: 353–354, 609–610; de Saulcy 1882: 267–275; Tobler 1854: 237–260). רוב המערות נסקרו על ידי רא"ס מקאליסטר (Macalister 1900) ושלוש מהן נחפרו בשנת 1976 ותוארכו לתקופת הברזל 2ב' (ברקאי תשמ"ה: 343–352). מהסקר של מקאליסטר ומהחפירה של ברקאי עולה שחלק מהמערות שימשו בתקופה הביזנטית למגורים על ידי נזירים, שהשאירו על כותליהן כתובות גרפיטי. גם בתקופה האסלאמית הקדומה ובימי הביניים המשיכו המערות לשמש למגורים, חלקן הורחבו ובחלקן הוסבו חללים פנימיים למאגרי מים. בשנת 2006 תועדה מחצבה קדומה בגדה הצפונית של גיא בן הינום (עדוי 2014).
נחשפו שרידי מחצבה ברצועת סלע גיר קשה מסוג מלכה (כ-30 מ' אורך, 3–4 מ' רוחב; איור 2). קיר מודרני שנבנה לאורך שפת המצוק הוסר באמצעות כלי מכני; הצטברות עפר חום-כהה, שבבי אבנים ואבני שדה (עד 1.5 מ' עומק) כיסו את שרידי המחצבה. בשטח המחצבה הובחנו תעלות ניתוק שנחצבו בציר צפון–דרום (2.5–3.0 מ' רווח ביניהן) וקרוב לקצות שטח החפירה במזרח ובמערב התגלו שני גושי סלע שחציבתם לא הושלמה.
במערב השטח נמצא גוש סלע טרפזי (L102; מידות 2.53 × 1.66 × 3.06 × 1.50 מ'; איור 3); חלקו התחתון אינו מעובד. בצדיו המערבי והדרומי ניכרת תחילת סיתות בחלקו העליון של הגוש של פינות ישרות זווית ודפנות ישרות. מתחת לצד המערבי של גוש הסלע ולכל אורכו נחצבה תעלת ניתוק (0.2 מ' עומק). סמוך לצד הדרומי של גוש הסלע, בתוך הצטברות שבבי אבנים ועפר חום-כהה נמצאה חוליית עמוד (0.68–0.70 מ' קוטר; 0.7 מ' אורך) עשויה מאבן גיר ומעוצבת בגסות (L103; איור 4). בדומה לגוש הסלע 102, נראה שחציבתה של חוליית העמוד לא הושלמה. בהצטברות שבבי אבנים ועפר חום-כהה שניגשת לגוש הסלע 102 ולחוליית העמוד נמצאו מעט חרסים מעורבים, בהם שבר גוף של כלי שחור מרוכס שעליו עיטור צבוע בוורוד, כנראה כתף של איבריק, סוג של פך, שעליו דגם 'עץ חיים', מן המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ (איור 1:7; ישראל 2006: 153, איור 132), בסיס מחודד של אלבסטרון שנפוץ במחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ (איור 2:7) ורגל אונגנטריום מן המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ (איור 3:7).
במזרח השטח נמצא גוש סלע טרפזי (L104; מידות 2.3 × 2.8 × 2.0 × 3.1 מ') שחלקו הצפוני בולט מעבר לשפת המצוק (איור 5). גוש הסלע תחום במערב, בדרום ובמזרח בתעלות ניתוק עמוקות ורחבות במיוחד (התעלה המערבית: 0.32–0.62 מ' רוחב, 1.1 מ' עומק; התעלה המזרחית: 0.45 מ' רוחב, עד 0.25 מ' עומק; התעלה הדרומית לא נחפרה מטעמי בטיחות). ממזרח לגוש סלע 104, בקצה המזרחי של שטח החפירה, נמצאו שלוש אבנים מהוקצעות – חלק מנדבך יסוד של קיר בציר מזרח–מערב המושתת על סלע האם (W1; אורך 1.7 מ', גובה 0.55 מ'; איור 6). בהצטברות שבבי אבנים ועפר חום-כהה שכיסה את קיר 1 וניגש לגוש סלע 104 נמצאו כלים מן המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ: חלק עליון של צפחת מעובת שפה, צווארה גלילי גבוה ועליה שתי ידיות אוזן מסובבות (איור 4:7), וקערה שלמה ששפתה מעובה ונוטה פנימה, גוף כמעט כדורי ובסיס מנותק בחבל (איור 7: 5). כן נמצאה אבן גזית (0.53 × 0.55 × 1.57 מ').
נדמה שהחוצבים עמלו על גוש סלע 102 במטרה לייצר אבן גזית שמידותיה כ-1.2 × 2.2 מ', ומסיבה כלשהי מלאכתם לא הסתיימה. הדמיון במידות גושי הסלע 102 ו-104 ומיקומם במחצבה מעידים כי בשטח המחצבה נחצבו גושי סלע ליצירת אבני גזית גדולות באורך כ-2 מ'. בחלק המערבי של שטח החפירה נמצא מכלול קרמי מעורב ואילו בחלק המזרחי נמצאו כלי חרס מהתקופה ההרודיאנית בלבד בשכבת ההצטברות שחתמה את המחצבה. ייתכן אפוא שזמן המחצבה בתקופה ההרודיאנית והאבנים שהופקו בה שימשו לבנייה מונומנטלית בירושלים. טיבו של קיר 1 אינו ברור.
ברקאי ג' תשמ"ה. צפונה ומערבה של ירושלים בסוף תקופת הברזל. עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.
ישראל י' 2006. משפחת כלי עזה השחורים מן התקופה העות'מאנית. עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן גוריון. באר שבע.
Macalister R.A.S. 1900. The Rock-cut Tombs in Wâdy er-Rababi, Jerusalem. PEFQst 32: 225–248.
Petrie F. 1890. Notes on Places Visited in Jerusalem. PEFQst 22: 157–166.
Robinson E. 1841. Biblical Researches in Palestine, Mount Sinai, and Arabia Petraea. I. London.
Saulcy F de. 1882. Jerusalem. Paris.
Tobler T. 1854. Topographie von Jerusalem und seiner Umgebungen. Berlin.