בחודש פברואר 2012 נערכה חפירת הצלה ברחוב התמר בבית דגן (הרשאה מס' 6363-A; נ"צ 18376-81/65618-24; איור 1), לקראת סלילת כביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מנהל מקרקעי ישראל, נוהלה על ידי א' דיין, בסיוע כ' סעיד, ל' תלמי, ע' עזב, ס' יחיאלוב, פ' וולינסקי, ד' ברקן ומ' עג'מי (ניהול שטח), י' עמרני וא' בכר (מנהלה), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות), א' פרץ (צילום שטח), ו' אשד וי' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), ד' גולן (בדיקות מקדימות), א' גורזלזני (בטיחות), ח' טורגה (כלי חרס), י' לוי ומ' שיף.
האתר הארכיאולוגי של בית דגן, בשולי רכס הכורכר השלישי במישור החוף, באזור גבעות חמרה מתונות המשיקות לאגן הדרומי של נחל איילון (Karmeli D., Yaalon D.H. and Ravina I. 1968. Dune, Sand and Soil Strata in Quaternary Sedimentary Cycles of the Sharon Coastal Plain. Israel Journal of Earth Sciences 17:45–53), ממוקם באמצע הדרך בין יפו לרמלה. החפירות הראשונות ביישוב ובסביבותיו נערכו בשנים 1941–1942 במהלך בניית בניין טיגרט של המשטרה הבריטית בצומת בית דגן; בשוליים הדרומיים של חצר המשטרה, סמוך לכביש תל-אביב–רמלה, נחשפו קברי ארגז שתוארכו לתקופה הרומית (י' עורי, ארכיון רשות העתיקות, ATQ 786 מיום 5.2.1942). ממערב לתל בית דגן נחשפו שכבות יישוב מתקופת הברזל 1–3 ומהתקופה הפרסית, וכן גת ציבורית גדולה מהתקופה הביזנטית שסמוך לה שרידי מבנים בני התקופה (חדשות ארכיאולוגיות קח:84–85). מדרום לתל נחשפו קירות, גת ביזנטית נוספת ושכבות יישוב מהתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה (חדשות ארכיאולוגיות 120). בחפירה שנערכה דרומה יותר נחשפו קברים אחדים מתקופת הברונזה הביניימית ומן התקופה הרומית (Atiqot 51:23–30'), וצמוד לה נתגלה בית קברות גדול מהתקופה הממלוכית שתחתיו קברי פיר רבים מתקופת הברונזה הביניימית (חדשות ארכיאולוגיות 120). בחפירות מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב נחשף ככל הנראה המשך בית הקברות הממלוכי (רשיון מס' 338/2009-B). בתום החפירה נותרו באתר קברים אחדים שנחפרו בחפירה הנוכחית.
נחפרו 14 קברי שוחה (T14–T1; איור 2) שנכרו באדמת החמרה הקשה וסומנו או כוסו בלבני בוץ בצבע אפור כהה. לרוב לא נותרו מלוחות הכיסוי אלא לבנים ספורות. לא תמיד חפף כיסוי הקבר לנקבר; אולי חלף זמן מה מן הקבורה ועד לכיסוי הקבר בלבנים. זיהוי מקום הנקברים אפשר לקבורות מאוחרות להתחשב בקברים קיימים.
ארבעה קברים נמצאו ריקים ובעשרה קברים נמצאו שלדים. נראה שסוג הקרקע גרם לאובדן חומר אורגני ופגע בהשתמרות השלדים, ולכן שרדו רק חלקם. למרות מצב השימור הגרוע של העצמות בקברים, אפשר להסיק שבכל קבר נטמן פרט אחד במנח אנטומי מקורי ובקבורה ראשונית.
להלן תיאור הממצא בקברים.
T1. לא התגלו עצמות.
T2. נמצאו עצמות אדם של פרט בוגר במנח אנטומי מקורי. הפרט שוכב על צדו הימני, רגליו במזרח והראש, שלא נמצא, במערב; הפנים ככל הנראה פנו לדרום. העצמות הפוסטקרניאליות כללו גף עליון ואת פלג הגוף התחתון. ראש עצם הירך מאוחה לגוף העצם, ממצא אופייני לפרט שגילו מעל 19 שנים (Johnston F.E. and Zimmer L.O. 1989. Assessment of Growth and Age in the Immature Skeleton. In: Iscan N.Y. and Kenneth A.R. [eds.], Reconstruction of Life from the Skeleton. New-York; Pp. 11–22). מין הפרט אינו ברור.
T3. בדופן הדרומית-מערבית של הקבר נתגלתה שן אחת – קדם-טוחנת עליונה של ילד. על פי דרגת התפתחות השן, כחצי מגובה הכותרת, גיל הילד היה כ-5–6 שנים
(Ubelaker D.H. 1989. Human Skeletal Remains: Excavation, Analysis, Interpretation [2nd Edition]. Washington D.C.; Fig. 62).
T4. הממצא כלל שברי עצמות אדם לא אינדקטיביות, המייצגות כנראה פרט אחד.
גילו ומינו של הנקבר לא ברורים.
T5. נתגלו עצמות אדם של פרט בוגר: צלעות ולסת תחתונה באתרה. מיקום העצמות בקבר רומז למנח אנטומי מקורי, הראש במערב עם הפנים לדרום, והרגליים, שלא השתמרו, במזרח. על פי רמת שחיקת השיניים גיל הפרט היה 30–40 שנים (Hillson S. 1986. Teeth. Cambridge; Pp. 176–201). על השן הטוחנת התחתונה הראשונה נמצאה עדות לעששת בכתר השן בצד המדיאלי, שפגעה גם בשורש השן.
T6. נתגלתה עצם ירך המונחת בכיוון מזרח–מערב, ראש העצם במערב. על פי גודל העצם וצורתה, אפשר להסיק שהשתייכה לפרט בוגר, בן למעלה מ-15 שנים (Bass W.M. 1987. Human Osteology. A Laboratory and Field Manual [3rd edition]. Columbia, MS; Pp. 207–211). נראה שהעצם מייצגת שלד של בוגר שלא השתמר. מנח העצם מורה כי הפרט נקבר בכיוון מזרח–מערב עם הראש במערב.
T7. נתגלתה עצם זרוע המונחת בכיוון מזרח–מערב, ראש העצם במערב. על פי גודל העצם וצורתה, אפשר להסיק שהשתייכה לפרט בוגר, בן למעלה מ-15 שנים (Bass 1987:143–158). נראה שהעצם מייצגת שלד של בוגר שלא השתמר. מנח העצם מורה כי הפרט נקבר בכיוון מזרח–מערב, ראשו במערב.
T8 (איורים 3, 4). נתגלו עצמות אדם במנח אנטומי מקורי. הפרט שוכב על צדו הימני, הראש במערב והרגליים במזרח, הפנים פונות דרומה, והידיים פשוטות קדימה מעל האגן.
על פי גודל העצמות הארוכות וראש עצם הירך המאוחה לגוף העצם, גיל הפרט עלה על 19 שנים (Johnston and Zimmer 1989). על סמך צורתן המגושמת של העצמות הארוכות, מין הפרט הוא כנראה זכר (Bass 1987).
T9 (איור 5). התגלו עצמות אדם השייכות לילד, במנח אנטומי מקורי. הילד שוכב על צדו הימני, ראשו במערב, הפנים פונות דרומה, והרגליים במזרח, הידיים פשוטות קדימה מעל האגן והרגליים מכווצות. על פי שלבי התפתחות השיניים, גיל הילד היה 11–12 שנים
(Ubelaker 1989, Fig. 62; שן טוחנת שלישית בדרגת התפתחות של שליש מגובה הכותרת).
T10. לא התגלו עצמות.
T11. נתגלו עצמות אדם של פרט בוגר במנח אנטומי מקורי. הראש שלא נמצא, במערב, והרגליים במזרח. הפרט שוכב פרקדן על גבו, הידיים מונחות לצדי הגוף, הגף התחתון נוטה לימינה, כך שהרגליים מונחות זו מעל זו. על פי גודל העצמות הארוכות וחלק מקצות עצמות (האפיפיזות) הגף העליון שהיו מאוחות לגוף העצם, הפרט בוגר, בן למעלה מ-15 שנים (Johnston and Zimmer 1989). מין הפרט אינו ברור.
T12. לא התגלו עצמות.
T13. נתגלו עצמות אדם השייכות לילד, במנח אנטומי מקורי. הילד שוכב על צדו הימני, ראשו במערב (הפנים לדרום) והרגליים במזרח, הרגליים מכווצות. על פי שלבי התפתחות השיניים, גיל הילד 18–15 שנים (Ubelaker 1989, Fig. 62; שן טוחנת שלישית בדרגת התפתחות של שני-שלישים מגובה הכותרת; שן טוחנת ראשונה עם שחיקת אמייל בכל התלוליות; ושן טוחנת שנייה עם חשיפת דנטין נקודתית).
T14. לא התגלו עצמות.
מלבד לבני הבוץ שמעל לקברים ושרידי האדם שבקברים, הממצא היה דל מאוד. בתוך לבני הבוץ נמצאו שברי גוף ספורים של כלי חרס המתוארכים למן מהתקופה הפרסית ועד לתקופה הביזנטית; אלה לא מעידים בהכרח על תקופת הקבורה, אלא על כך שהחומר לליבון הלבנים נכרה בתקופה המאוחרת לתקופה הביזנטית. באדמת החמרה שלתוכה נכרו הקברים לא נתגלו ממצאים.
נראה שבית הקברות שימש אוכלוסייה אזרחית שכן נמצאו פרטים בוגרים וילדים. כל קבר הכיל נקבר אחד, והנקברים נטמנו בתנוחה דומה: בכיוון מזרח–מערב, הראש במערב והפנים לעתים קרובות פונות לדרום. חלק מהפרטים נמצאו על צדם הימני. סביר להניח שהקברים שנחפרו משתייכים להמשך בית הקברות שנחפר סמוך ומתוארך לתקופה הממלוכית.