האמה נחשפה לאורך 150 מ', כיוונה הכללי צפון-מזרח–דרום-מערב (איור 1), צורתה האות U והיא בנויה בתוך תעלת יסוד (כ-2 מ' רוחב) שנחפרה באדמת החמרה המקומית והונחה בה תשתית של מצע אבני גיר קטנות. מעל לתשתית נבנו דופנות האמה (0.3 מ' רוחב) מאבנים בינוניות (0.1×0.2 מ') שלוכדו בחומר מליטה אפור (0.35 מ' גובה השתמרות מרבי) וטויחו בשלוש שכבות. בשני קטעים של האמה נחשפו פתחים לניקוז המים: פתח אחד הוא התפצלות, בקטע המרכזי של האמה, שהוליכה לתא חלוקה הבנוי אגן אבן מרובע (1.00×0.85×0.75 מ' מידות חיצוניות, 0.60×0.60×0.25 מ' מידות פנימיות). הפתח השני, בדופן המערבית של האמה הראשית, נבנה מכלי אנטיליה בשימוש משני שהוסב לצינור חרס. על פי כלי החרס, 'קנקני עזה' שנמצאו משולבים בדופן האמה, היא תוארכה למאות הו'–ז' לסה"נ. פכית לדליית מים שנמצאה באגן האבן מעידה כי האמה המשיכה לשמש עד המאה הט' לסה"נ. 

 
האמה שנחשפה נבנתה במאות הו'–ז' לסה"נ ושימשה ככל הנראה עד המאה הט' לסה"נ. נראה כי היא שימשה להשקיית שדות חקלאיים של רמלה, בירת המחוז האומיית.