שטח A

החפירה. תחילה נחפרו בשטח (40 × 70 מ') 18 ריבועים, ובהמשך החפירה, לאחר שהתגלו שרידים עתיקים בדרומו של השטח בלבד, נחפרו שלושה ריבועים נוספים (איור 2). ב-14 מהריבועים, שנחפרו תחילה ידנית ולאחר מכן באמצעות כלי מכני, לא נחשפו שרידים עתיקים. בעומק של כ-3 מ' התגלה סלע הכורכר, מעליו שכבה של אדמת חמרה אדומה ומעליה שכבה של אדמת חמרה חומה. בשבעה מהריבועים נחשפו שרידים עתיקים, במפגש בין שתי שכבות החמרה.
בריבועים K9 ,J9 ,J8 נחשף קיר יסוד של מבנה רבוע (W700; איורים 3, 4), שהושתת על אדמת חמרה סטרילית ונבנה מאבני כורכר שסותתו באופן חלקי. קיר היסוד השתמר לגובה שני נדבכים (כ-0.4 מ'). אל הקיר ניגשת תשתית רצפה (L210), שנבנתה מאבני כורכר בינוניות וקטנות; השתמרותה גרועה. סמוך לקיר התגלה ממצא קרמי המתוארך למאות הא'–הב' לסה"נ. ממערב למבנה, סמוך לדופן המערבית של ריבוע של החפירה, התגלה בור אשפה, ובו חרסים קטנים המתוארכים גם הם למאות הא'–הב' לסה"נ.
בריבועים G11 ,G10 נחשף בעומק של 0.45 מ' מתחת לפני השטח משטח של לוחות כורכר (L208; כ-2 מ"ר; כ-0.3 × 0.6 מ' מידות הלוחות; איור 5), שהונח הישר על אדמת החמרה; כנראה שרידי ריצוף של רחוב שהשתמרותו גרועה. סמוך למשטח האבנים התגלתה אבן פותה, שהשתמרה כנראה מפתח של מבנה ששכן סמוך לרחוב זה. השרידים בשני הריבועים נפגעו מסחיפה ואולי גם משוד. בחפירה התגלה ממצא קרמי מועט לא אינדיקטיבי, שאינו מתארך במובהק את משטח האבנים. עם זאת הממצאים ביתר חלקי האתר תומכים בהשערה שאלה שרידי רחוב מהתקופה הרומית.
בריבוע I2 נחשפו יסודות של פינת מבנה (איור 6), שהושתתו על אדמה סטרילית ונבנו מאבני כורכר מסותתות היטב שלוכדו בטיח. שיטות הבנייה וסיתות האבנים במבנה זה שונות מאלה שבמבנה בריבועים K9 ,J9 ,J8, ועל כן סביר להניח ששני המבנים אינם בני אותו זמן. סמוך לשרידי המבנה לא התגלה כל ממצא, פרט למטבע מימי המנדט הבריטי שהתגלה בין היסודות. נראה שמטבע זה מתארך את המבנה  לזמננו. בפינה הדרומית-מזרחית של ריבוע J4 נחשפו אבנים אחדות, ואפשר שהן המשכו של יסוד המבנה שנחשף בריבוע I2.
 
הממצאים בשטח A כוללים שברי כלי חרס, ובהם בעיקר קנקנים, מגופת אבן וכמה שברי כלי זכוכית. רוב הממצא התגלה על רצפת המבנה הרבוע בריבועים K9 ,J9 ,J8, על תשתיתו וסמוך אליו. בממצא כלי החרס ראויים לציון קנקן (איור 1:7) שלו שפה נטויה מעט החוצה, מעובה בנקודת החיבור עם הצוואר וחתוכה בקצהה, וצוואר מעוגל מעט ללא רכס בחיבורו לגוף; קנקן (איור 2:7), שלו שפה שחתכה משולש, צוואר ארוך ורכס בחיבור הצוואר לגוף, הנפוץ בכל הארץ מהמאה הא' ועד אמצע המאה הב' לסה"נ; ומכסה של קדרת בישול (איור 3:7) ששפתו חתוכה ועליו סרוק עדין, הנפוץ בתקופות הרומית והביזנטית. לצד כלי החרס התגלתה סמוך לקיר 700 במבנה הרבוע מגופת אבן (איורים 4:7; 8), המתוארכת לסוף המאה הא' ותחילת המאה הב' לסה"נ. המגופה נועדה לחתום קנקנים או פכים, וכמוה התגלו בירושלים, ביהודה ובמחילות המסתור בשפלת יהודה (קלונר וטפר 44:1987). כלי הזכוכית מהתקופה הרומית הכוללים קערות ששפתן מעוגלת ומתחתיה יש עיטור קווי (איור 5:7), קערות ששפתן מקופלת (איור 6:7, 7), בסיס קערה שטוח (איור 8:7), בקבוק או גביע (איור 9:7) ובסיס גביע (איור 10:7). הממצא מתארך את המבנה לתקופה הרומית.
 
שטח B
החפירה. בשטח (כ-25 × 55 מ') נחפרו תחילה עשרה ריבועים, ובהמשך החפירה, לאחר שהתגלו שרידים עתיקים, נחפרו שלושה ריבועים נוספים (איור 9). בשבעה מהריבועים לא התגלה כל ממצא מגובה פני השטח ועד לסלע הכורכר (כ-1 מ' עומק מתחת לפני השטח).
בריבוע 33S נחשף קטע מיסוד של קיר (0.6 מ' רוחב), שנבנה הישר על הסלע בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב מאבני כורכר (כ-0.2 × 0.5 מ') מסותתות גס; הוא השתמר לגובה נדבך אחד. בחתכים הדרומיים-מזרחיים של ריבועים T33 ,S33 ,R33 הובחן מפלס כהה, המלמד כנראה שסמוך לכאן הייתה בעבר שרפה.
בריבועים U31 ,U30 ,T31 ,T30 נחשפו שרידים של חלקו התחתון — תא הבערה — של כבשן יוצר עגול (L113; קוטר 2.9 מ'; איורים 10, 11). קיר הכבשן (0.5 מ' רוחב) נבנה באבני כורכר והשתמר לגובה של כ-1.5 מ'. תא הצריפה שנבנה בדרך כלל מעל תא הבערה לא השתמר, פרט לחלק התחתון ביותר של הקיר שטויח בטיח בהיר. במרכז תא הבערה נחשפו שרידי עמוד, שנבנה באבני כורכר שסותתו גס וטיוחו; הוא השתמר לגובה של כ-0.7 מ'. נראה שהעמוד תמך את רצפת תא הצריפה. בצד המזרחי של קיר תא הבערה הותקן פתח הזנה (0.4 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה; איורים 12, 13), שחלקו העליון דמוי משולש. נראה כי תא הבערה היה תת-קרקעי, וכי הגישה אל פתח ההזנה הייתה דרך בור שנחפר בקרקע. ממזרח וממערב לכבשן התגלו בורות אשפה של בית היוצר (L128 ,L125 ,L114; איור 14), ובהם שברי כלי חרס רבים מאוד ואפר. אל הכבשן ניגש מדרום ריצוף של אבני שדה מכורכר (L122; מידות האבנים 0.1–0.2 מ'), שטויחו בשכבת טיח עבה וגסה; ריצוף זה נחשף בעומק של 0.1–0.2 מ' מתחת לפני השטח, ונראה שגובהו היה במפלס רצפת תא הצריפה. סביר להניח שמהשטח המרוצף ניגשו אל הכבשן כדי למלאו בכלים לקראת הצריפה ולרוקנו בסיום. בשטח המרוצף התגלו כמה אבני פסיפס גסות לא באתרן, וייתכן כי שכבת הטיח שמעל האבנים שימשה במקור כתשתית לרצפת פסיפס לבן וגס.
החפירה בכבשן מלמדת על ההיסטוריה שלו. נראה כי תחילה נכרה בור גדול (איור 15b) אל תוך אדמה סטרילית (איור 15a). בתחתית הבור נבנה תא בערה עגול (איור 15c), שנתמך במילוי של כורכר כתוש שהונח מצפון ומדרום לכבשן (איור d15). השטחים שממזרח וממערב לכבשן נשארו פנויים, לשם הכנסת חומרי בערה מצד אחד (איור 15e) והוצאת הפסולת מן הצד השני (איור 15f). בשלב הבא רוצף השטח שמדרום לכבשן (איור 15g), והכבשן היה מוכן לפעולה. מעניין לציין כי רצפה הניגשת אל תא הצריפה בכבשן תוארה גם בכבשן K6 בבית היוצר של הלגיון הרומי העשירי, שנחשף בבנייני האומה בירושלים (גולדפוס וארובס תשס"ב: 116, האיור העליון בצד ימין). אמנם בכבשן בירושלים יוצרו בעיקר רעפים ולבנים, אך נראה כי העבודה התנהלה כמו בכל כבשן. במשך פעולת הכבשן, וכנראה גם לאחר שהוא יצא מכלל שימוש, הושלכה פסולת התעשייה, שכללה כמות גדולה של חרסים שחלקם מעוותים (איור 16), אל בורות האשפה שממערב לכבשן, בחלקו האחורי (איור 15h), ולאחר מכן גם אל השטח שליד פתח ההזנה (איור 15e). לאחר שנחרב הכבשן הצטברה מעליו בכל השטח שכבת אדמה (איור 15i).
 
הממצאים בשטח B כוללים שברי כלי חרס, שהתגלו ברובם בבורות האשפה הסמוכים לכבשן (L128 ,L125 ,L114); מקצת מן הכלים התגלו בתא הבערה של הכבשן (L113), מחוץ לכבשן (L121) ועל רצפת הטיח הצמודה לכבשן (L122). קנקנים הם החלק העיקרי (יותר מ-95%) בממצא כלי החרס בשטח B, ונראה על כן שבית היוצר התמחה בייצורם. הקנקנים בממצא שייכים לשלושה טיפוסים עיקריים: קנקנים להם שפה משולשת, קנקנים להם שפה ישרה וקנקנים להם שפה נטויה חוצה.
קנקנים להם שפה משולשת (איור 1:17–12) מתאפיינים בצוואר זקוף וארוך, לעתים גלי, שפה מקופלת החוצה, היוצרת לעתים צורה משולשת הפונה החוצה, ורכס בחיבור הצוואר לגוף (איור 18). קנקנים אלו מתוארכים לתקופה הרומית, ובעיקר למאה הא' ותחילת המאה הב' לסה"נ.
קנקנים להם שפה ישרה (איור 1:19–5) מתאפיינים בשפה ישרה ולעתים מעובה מעט בקצה כתוצאה מקיפול צמוד של השפה כלפי חוץ, וכן ברכס בחיבור בסיס הצוואר לגוף (איור 20). גם קבוצה זו מתוארכת לתקופה הרומית ובעיקר למאה הא' ולתחילת המאה הב' לסה"נ.
קנקנים להם שפה נטויה החוצה (איור 1:21–5) מתאפיינים בשפה או צוואר הנוטים מעט החוצה, והם מתוארכים לתקופה הרומית ובעיקר למאה הא' ולתחילת המאה הב' לסה"נ.
ממצא כלי החרס בשטח כולל גם מעט כלים אחרים, ובהם ראוי לציין במיוחד קערה שלה שפה מפושקת וגוף מזווה (איור 1:22), המתוארכת למחצית השנייה של המאה הא' לסה"נ, בסיס אמפורה (איור 2:22) מיובאת מאיטליה המתוארכת למאה הא' לסה"נ, ופך אנטיליה יחיד שבסיסו מחודד (איורים 3:22). פכי אנטיליה שימשו להוצאת מים מבארות החל מהתקופה הרומית. כלים אלה שימשו גם למטרות אחרות ורק אם הם התגלו בכמות גדולה אפשר להניח שהם שימשו במתקן אנטיליה (Ayalon 2000:216).
בריבוע 33M התגלה על פני השטח מטבע המתוארך למאה הג' לסה"נ.
 
בחפירה נתגלו שרידי יישוב מן התקופה הרומית (המאות הא'–הב' לסה"נ) ושרידים דלים של מבנה שקשה לתארכו, אך נראה כי זהו מבנה בן ימינו. נראה כי בשרידי היישוב מן התקופה הרומית יש חלוקה לאזור מגורים (שטח A) ולאזור תעשייה (שטח B). באזור המגורים נחשפו שרידי מבנה וקטע מרחוב מרוצף שעבר כנראה בין מבנים, ובאזור התעשייה נחשף כבשן לייצור כלי חרס. מהחפירה והממצאים עולה כי בית היוצר התמחה בייצור קנקנים, ועל כן נראה שבאתר ובסביבתו היה ביקוש מיוחד לקנקנים, אולי כתוצאה מעיסוק בחקלאות והצורך לאחסן את התוצרת החקלאית.
מנקודת המבט ההיסטורית ראוי לציין כי על אף שמקובל במחקר כי בשלהי המאה הא' ובתחילת המאה הב' לסה"נ חל משבר יישובי לאורך מישור החוף, אולי כתוצאה מהמרד הגדול (רול ואיילון 141:1989), הרי שמסקרים ומחפירות, לרבות חפירה זו, עולה כי חלק מהיישובים המשיכו להתקיים, חלקם גם התרחבו, וכמה יישובים אף נוסדו בזיקה לדרכים הממלכתיות שעברו במישור החוף (רול ואיילון 1989).