התקופה הרומית הקדומה
נחשפה הצטברות (2 מ') חלוקים וחרסים רבים מהתקופה הרומית הקדומה הנראית כסחף מהעיר הסמוכה שהושקע בחוף הכנרת. נמצאו גם 'ספלי מדידה' מאבן (איור 2) המעידים על יישובה היהודי של טבריה. לא נמצאו שרידי מבנים ומתקנים אחרים מהתקופה ונראה כי השטח היה מחוץ לתחומי העיר.
המבנה היחיד המתוארך לתקופה הרומית הקדומה נתגלה בצפון השטח. לתוך שכבת החלוקים נבנה מבנה, ממדיו מרשימים (כ-39 מ' רוחב) ונחשף ממנו קטע קיר מעוגל (15 מ' אורך, 9 מ' עובי, 2 מ' גובה; איורים 3, 4) הבנוי אבני גזית מסותתות ומילוי גושי אבן וחומר מליטה קשה. בפן הפנימי שלו משולבת במהופך ובשימוש משני אבן זיז מעוצבת ובה חור מפולש (איור 5) שנראה כי נועדה לקשירה כלשהי. החומר הניגש לפן החיצוני של המבנה הכיל חרסים מהמאה הא' לסה"נ, המתארכים את הקמתו לפרק זמן זה. על ראש הקיר נמצאה צלמית ברונזה קטנה של נער עם כנפיים, ככל הנראה קופידון (איור 6). בחלק הפנימי של המבנה הצטברה כמות גדולה של טין, כנראה מהצפות הכנרת לאחר שהמבנה יצא משימוש. נראה כי המים שחדרו למבנה בעקבות עלייה עונתית של המפלס נחסמו בקירות המבנה ולא התנקזו. במים העומדים שקע טין ובו חרסים מהמאה הג' לסה"נ שדומים להם נמצאו גם על ראש הקיר. הממצא מתארך את הרס המבנה למאה הג'–ראשית המאה הד' לסה"נ.
תוכנית המבנה ושיטת בנייתו מעידים כי היה זה מבנה ציבורי חשוב בטבריה הרומית, קרוב לוודאי האצטדיון של טבריה שנבנה לחוף הכנרת מחוץ לתחומי העיר (חיי יוסף טז, יז). האצטדיון שימש לתחרויות אתלטיקה ולמרוצי סוסים וכן מקום כינוס לתושבי העיר בארועים מיוחדים. כך לאחר הקרב הימי בין היהודים לרומאים ליד מגדל רוכזו באצטדיון אלפי שבויים שמוינו על ידי הרומאים, חלקם הוצאו להורג ואחרים נמכרו לעבדות (מלחמות ג, י). אזכור נוסף לאצטדיון יש בתלמוד הירושלמי (עירובין ה, א [כב ע"ב]). ממבנה האצטדיון, שאורכו היה כנראה מאות מטרים, נחשף קטע ממסד הקשת הדרומית-מזרחית שעליה נבנו מושבי הקהל (קוואה). לאחר שפסק השימוש באצטדיון פורקו המושבים ששימשו חומרי בנייה ואילו המסד המסיבי שרד עד ימינו.

 

התקופה הביזנטית
העיר התרחבה ועל שרידי האצטדיון נבנה אולם אורך (4.8 × 9.0 מ'; איור 3). גגו נתמך על שורת קשתות, ששרידיהן נמצאו לאורך קירותיו. לאולם  שני מפלסי רצפות, התחתונה מהתקופה הביזנטית והעליונה מהתקופה האומיית. בחלקו הדרומי של השטח נחשפו שרידי מבנה גדול, המתוארך אף הוא לתקופה הביזנטית. נחשף קירו החיצוני (14 מ') ובו פתח כניסה. הקיר בנוי אבני גוויל ואבנים מהוקצעות (2.1 מ'; איור 7) ונדבכיו התחתונים נשחקו מגלי הכנרת. מרבית שטח המבנה נמצא מתחת למלון ועל כן לא נחפר. בחוף הים מול חזית המבנה הוצבו שלושה עמודים בשימוש משני (איור 8), שבאחד מהם שימשה כותרת נבטית כבסיס (איור 9).

 

התקופה האומיית
נתגלו שני מבנים גדולים. בצפוני נעשה שימוש ביסודות האולם הביזנטי ונוספו לו כמה אולמות. נחשף קיר מזרחי רחב (כ-35 מ' אורך) וכמה קירות רוחב (8 מ'), הבנויים מאבנים מלוכדות בטיח. נחשפו יסודות המבנה ונראה כי חלקו העליון נפגע בעבודות שקדמו לחפירה. מהמבנה הדרומי שרדו יסודות, שני קירות (4 ו-8 מ' אורך) וסף הכניסה. ממזרח למבנים נמצאה בריכה (5.0 × 3.5 מ', 1.95 מ' עומק), בנויה אבני גזית. הנדבך התחתון של הקיר המזרחי בנוי משתי שורות של חוליות עמוד (איור 10). קירות הבריכה וקרקעיתה לא היו מטויחים ונראה כי נבנתה בתוך הכנרת, סמוך לחוף, ושימשה לאחסון דגים לפני מכירתם. הרווחים בין העמודים אפשרו תחלופה שוטפת של מים ללא מעבר של דגים.

נמצאו עדויות לשני העתקים גיאולוגיים (איור 11) שנגרמו מרעידת האדמה ב-749 וגרמו לשקיעת צדו המערבי של השטח בכמטר אחד. הקירות נסדקו, נעתקו ממקומם ונטו על צדם והמבנה הדרומי נהרס כולו. ההעתק שעבר מתחת לפינה הדרומית-מזרחית של המבנה הצפוני גרם לשקיעת הפינה (איור 12). על רצפת המבנה נמצאו כלי חרס וברונזה שנפלו כנראה בעת רעידת האדמה העזה שאירעה ב-18.1.749 לסה"נ וגרמה להרס ניכר ביישובים רבים בארץ, בהם בית שאן וסוסיתא. רעידת האדמה גרמה כנראה לחסימת מוצא הירדן מהכנרת ולעליית מפלס המים בכנרת. מעל המבנה הדרומי הצטברה שכבה עבה של חלוקים, בהם חרסים שחוקים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה.

 

התקופה העבאסית
לאחר רעידת האדמה התחדש היישוב בחלקים מהשטח. בחלק הצפוני נחפרו בורות סופגים שדופנו באבן ונמצא בהם ממצא מהתקופה העבאסית. צמוד לקיר המזרחי של המבנה הצפוני נבנו כמה מתקנים, בהם בריכה שאליה ירדו במדרגות ומשטחי עבודה. בבריכה נמצאה כמות גדולה של כלי חרס האופייניים לתקופה. מעל המבנה הדרומי נבנה לאחר רעידת האדמה מבנה גדול (14 מ' אורך), שיסודותיו נחפרו לתוך הסחף שהושקע בהצפת הכנרת.

 

התקופה הפאטימית
לתקופה הפאטימית שייך מתקן, הכולל בריכה מטויחת ולצדה פיטס גדול שטויח מבפנים בשתי שכבות טיח עבות. בריכת העמודים מהתקופה האומיית נסתמה ומעליה נבנתה בריכה קטנה מטויחת בטיח עבה.

במאה הי"ב לסה"נ היה שטח החפירה מחוץ לתחומי העיר ונמצאה בו בריכה כפולה (2.5 × 2.0 מ', 0.3 מ' עומק) מטויחת בטיח שהונח על שברים של 'כלי סוכר'.