החפירה נערכה ממזרח ליישוב כלנית, בחלקה הדרומי-מזרחי של גבעה מוארכת התוחמת את עמק נחל חוקוק מדרום-מזרח, על קו תפר גיאולוגי בין סלע בזלת החשוף בשיפוליה המזרחיים של הגבעה לבין סלע קירטון מתצורת מנוחה ביתר חלקי הגבעה. בסקר שנערך בשנת 2009 תועדו במקום מעט שרידי קירות, ספלולים חצובים וחרסים המתוארכים לתקופה הרומית (צינמון 2013: אתר 10). בחפירת בדיקה שנערכה בדצמבר 2011 באתר נחשפו קיר של מדרגת עיבוד וממצא קרמי רב מתקופת הברונזה התיכונה 2 ומהתקופה הרומית (ברגר 2012).

נפתחו שלושה שטחי חפירה (100, 200, 300; איורים 2, 3): שטחים 100 ו-200 נפתחו במקומות שזוהו בהם שרידים על פני השטח והצטברויות אדמה בין מחשופי הסלע, ושטח 300 נפתח במקום שזוהו בו סימני חציבה במחשופי סלע גיר. חפירת המכלול בשטח 300 הייתה חלקית בלבד בשל בעיות בטיחות הקשורות בעבודה על שפת תעלה עמוקה שנחצבה בגבעה בעת סלילת כביש 65. נחשפו שרידי מבנים מתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (שכבה II) וקירות שדה, שומרה ומחצבה מהתקופות הרומית והביזנטית (שכבה I). נוסף על אלה נמצאו פזורים בשטח מעט חרסים מתקופת הברזל 1, בהם שברי קדרה (איור 1:4), סיר בישול (איור 2:4) וצפחת (איור 3:4), המעידים על פעילות מצומצמת בתקופה זו באתר, וכן חרסים מעטים המתוארכים לתקופות האסלאמית הקדומה והעות'מאנית.

 
שכבה II — תקופת הברונזה התיכונה 2ב'
שטח 100 (איור 5). נחשפו שרידי מבנה הכולל שני חדרים מלבניים (124L, 125L) בתוך שקע טבעי בסלע האם. קירות המבנה (1081W, 1082W, 1141W, 1201W, 1251W) הושתתו על משטח סלע האם ששימש ברובו גם רצפות בחדרים. ניכר כי קיר 1081 היה במקור ארוך יותר ונראה כי בהמשכו לצפון תחם חדרים נוספים. בקיר 1201 נחשף פתח וצמוד לו ממערב נחשפה אבן פותה (איור 6), המעידה על דלת שהייתה קבועה בפתח ונפתחה לפנים המבנה. בהצטברות אדמה בחדרים 124 ו-125 נמצאו באתרם שברי כלי חרס ביתיים ופריטי צור, וכן כלי שחיקה מבזלת (להלן). פריטי צור שזמנם תקופת הברונזה הקדומה או תקופת הברונזה הביניימית נמצאו גם בהצטברויות אדמה מתחת לפני השטח צמוד למבנה (108L) וכן במילויים ובהצטברויות אדמה בשכבה I המאוחרת (להלן). על מחשוף סלע בחלקו המזרחי של השטח נחשף ספלול חצוב (131L).
 
שטח 200 (איור 7). נחשפו שרידי מבנה, הכוללים לכל הפחות שלושה חדרים מלבניים (230/279L, 270L, 271L), שקירותיהם נבנו ברובם משתי שורות של אבנים בינוניות ובתווך אבנים קטנות; הבנייה של המבנה והממצאים שעל רצפותיו דומים לאלה של המבנה משטח 100. המבנה נתחם מדרום במדרגת סלע גיר טבעית, שאפשרה השתמרות טובה של השרידים הקדומים מתחת להצטברות הקרקע. חדר 230/279 (2.3 × 5.0 מ') נחצה לרוחבו בקיר פנימי (2302W) שנבנה משורת אבנים אחת. קיר זה ניגש אל קירות האורך בחדר, אך איננו משתלב בהם, וברור מתוך כך כי הוא תוספת מאוחרת להם. לא ברור אם קיר 2302 שימש מחיצה שחילקה את החדר לשני תאים או שמא שימש מדרגה שחיברה בין שני מפלסי גובה שונים בחדר. על הרצפה בחלק הדרומי, הנמוך בחדר (279L; איור 8) נמצאו מכתש מאבן גיר (סל 27901/1) ומשטח שחיקה מבזלת (סל 27901/2). חדר 270 (איור 9) נמשך כנראה למערב אל מחוץ לתחום החפירה. בחדר התגלה קיר מחיצה צר (2703W). החדר נחתך בקיר שדה מאוחר (2402W). בפינתו הדרומית-מזרחית של חדר 271 נקבע פתח שהוביל למזרח אל חצר או חדר (235L), שהתגלו בו שרידי טבון (234L). מצפון לחדר 235 היה כנראה עוד חדר או חצר (276L). על רצפת סלע האם ממזרח לחדר 276 נחשף ספלול חצוב (280L); מעליו נבנה קיר טרסה מאוחר (2001W). לצד חדרים אלה נמצאו עוד שרידי קירות מקוטעים (2002W, 2620W), המרמזים על קיומם של עוד מבנים, חדרים או חצרות.
בחלקו המערבי של השטח, היכן שסלע האם גבוה יותר, נחשף ריכוז של מתקנים קטנים חצובים, הכולל עשרה ספלולים (איור 1:3–11), ארבעה אגנים חצובים (איורים 12:3–15; 10) וחציבה מוארכת ורדודה ששימושה אינו ברור (איורים 16:3; 10). בהצטברות אדמה שכיסתה את החציבות (206L, 216L) נמצאו שברי כלי שחיקה מבזלת, הדומים לאלו שנחשפו במבנה הסמוך. נמצאה התאמה מלאה בין אחדים מכלי השחיקה מבזלת שהתגלו במבנה לבין קוטרם ועומקם של הספלולים (איור 11).
 
שכבה I — התקופות הרומית והביזנטית
קירות שדה. בשטחים 100 ו-200 נחשפו קירות שדה (2W, 1041W, 1191W, 2001W, 2401W, 2402W), שנבנו במקביל לקווי הגובה של המדרון בכיוון כללי צפון–דרום מעל השרידים הקדומים; אפשר שחלקם תחמו מדרגות עיבוד. הקירות נבנו באבני בנייה בשימוש משני מתקופת הברונזה; לא פעם התבססו הקירות על יסודות של קירות משכבה II. בהצטברויות אדמה ממערב לקירות אלה התגלו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית (להלן) וכן מטבע (ר"ע 138495) המתוארך לשנים 330–340 לסה"נ. ממצאים אלה מצטרפים למכלול כלי החרס מאותן תקופות שזוהו בסקר ובחפירה קודמים באתר (ברגר 2012; צינמון 2013).
 
שומרה. בחלקו המערבי של שטח 200 נחשף מבנה מלבני (268L; 5 × 6 מ', 1.3 מ' גובה השתמרות; איור 10), שהושתת על הצטברות אדמה (206L) מעל הסלע שנחצבו בו האגנים והספלולים בשכבה II. בחפירת המבנה התגלו מעט שברי כלי חרס קטנים ושחוקים, הן מתקופת הברונזה התיכונה והן מהתקופות הרומית והביזנטית וכן תליון נחושת המתוארך לתקופה העות'מאנית. נראה כי המבנה שימש שומרה, שהייתה חלק מהפעילות החקלאית בסביבה, ואליה קשורים גם קירות השדה שהתגלו בשטח. אפשר שפעילות חקלאית זו הייתה קשורה ליישוב הסמוך חוקוק בתקופות הרומית והביזנטית. עם זאת, ייתכן גם כי מבנה זה נבנה בתקופה מאוחרת יותר.
 
מחצבה. בשטח 300 נחשפה מחצבת חצר קטנה בסלע גיר (איור 12), הכוללת לפחות שלוש מדרגות חציבה. המחצבה זוהתה בשוגג כגת במהלך חפירת הבדיקה במקום, עת חלקה העליון בלבד היה חשוף בפני השטח. בחפירת המחצבה זוהו סימני חציבה של אבנים ותעלות ניתוק. המחצבה נהרסה בחלקה המזרחי בזמן סלילת כביש 65. בהצטברות אדמה על גבי המחצבה לא התגלו ממצאים מתארכים. מצפון לשטחי החפירה, במורדות הגבעה, ניכרות בפני השטח מחצבות אבן דומות (איור 2).
במרחב זה של הגליל מוכרות מחצבות אבן גיר דומות שתוארכו על פי רוב לתקופות הרומית והביזנטית (ברגר 2013; זינגבוים ודללי-עמוס 2013; צינמון 2014; צינמון ופורת 2015). גם בפאתי היישוב מהתקופות הרומית והביזנטית בחורבת חוקוק הסמוכה התגלו מחצבות דומות (דללי-עמוס 2014). על סמך הדמיון למחצבות אלה אפשר לתארך את המחצבות שבאתר לאותן תקופות, ואולי אף להציע לזהות את אזור החפירה כחלקו הדרומי של אזור תעשיית האבן של היישוב השכן חוקוק.
 
ממצא כלי חרס מתקופת הברונזה התיכונה 2ב'
מכלול כלי החרס מהחפירה מאפיין ברובו את השלבים המוקדמים של תקופת הברונזה התיכונה 2ב' בדרום הלבנט; נמצאו גם כמה חרסים לא באתרם מהשלב הקדום של תקופת הברונזה התיכונה 2א'. למכלול הקבלות רבות למכלולי החרסים משכבות XVIXVII בתל חצור הסמוך. המכלול כולל בעיקר כלי חרס ביתיים עשויים מטין גס, לרוב חסר עיטור וצבע, המכיל חסמים רבים.
 
קערות, ספלים וגביעים (איור 1:13–4). נמצאו קערות פתוחות שלהן דופן עגולה ושפה מקופלת פנימה (איור 1:13, 2), ספל מחופה אדום (איור 3:13) וגביע (איור 4:13) שדופנו מזווה, שנועד כנראה לשתייה למרות שהוא מכונה 'קערה מזווה' ברוב דוחות הקרמיקה (עמירן תשל"א:116–119; Bonfil 2019:80–81).
 
סירי בישול (איור 5:13–13). סיר בישול שבסיסו ישר ודופנו ישרה הוא הכלי השכיח ביותר בחפירה. הסירים עשויים ביד וחסרי ידיות, הדופן והבסיס שלהם עבים, רחבים ועשויים מטין גס, מפויח ומלא בחסמים. בחלק התחתון של הבסיסים ניכרים סימנים של קש, שעליו הוכנו הסירים. מתחת לשפה הודבקה רצועה עבה של טין שלעתים עוטרה בטביעות אצבע עמוקות. מעל לרצועת הטין בחלק מהסירים נקדחו נקבים, חלקם רדודים וחלקם מפולשים. מקובל לשער שסירים ללא נקבים או עם ניקובים מעל לרצועת טין אופייניים לתקופות הברונזה התיכונה 2ב'–ג' (Cole 1984:61–64; Bonfil 2019:83). סירים שהדופן שלהם ישרה נפוצים באתרים כפריים ואינם שכיחים באתרים עירוניים. בתל עכו לדוגמה לא נמצאו עד כה סירים מטיפוס זה (בארי 219:2008–324), וכך גם באתרי עמק יזרעאל כדוגמת תל קשיש, תל יקנעם ותל מגידו (Bonfil 2019:83–84). לעומת זאת הם נפוצים ברבים מאתרי שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל (Cole 1984:61–64). מעט סירים כאלה התגלו גם בשכבה XVII בתל חצור (Bechar 2017:217, Fig. 7.11:1, 2). ברמת הגולן התגלו לאחרונה סירי בישול דומים באתר המבוצר חספין מתקופת הברוזה התיכונה (צין וברון 2022).
 
סיר בישול פתוח (איור 14:13). לסיר דופן עגולה או מזווה קלות ושפה עגולה המקופלת החוצה. סירים מטיפוס דומה הם חסרי ידיות ולהם בסיס עגול; הקוטר של הדופן בדרך כלל דומה או גדול מעט מהקוטר של השפה. הסירים נפוצים בכל הלבנט ומאפיינים את תקופות הברונזה התיכונה 2ב'–ג' (Bonfil 2019:84, Pl. 1.3.15:7–14).
 
קדרות (איור 1:14–6). קדרה מס' 1 גדולה ועמוקה, שפתה משולשת ומקופלת החוצה והיא מזווה בזווית עגולה בשליש העליון של הדופן. בקדרות מטיפוס זה דומה בדרך כלל הקוטר החיצוני של השפה לקוטר המרבי של הכלי. לטיפוס זה יש בדרך כלל בסיס טבעת גבוה ולעתים בסיס משלוש ידיות אוזן רחבות (Bonfil 2019:82, Pl. 1.3.12:3). לחלק מהקדרות יש שתי ידיות אוזן בין השפה לבין הכתף ולחלק אין ידיות כלל (Bonfil 2019: Pl. 1.3.13:6–9). קדרות מטיפוס זה אופייניות לתקופות הברונזה התיכונה 2ב'–ג'. קדרות מס' 2 ו-3 סגורות וחסרות צוואר, גופן עגול, הדופן שלהן עבה ושפתן שטוחה. קדרה מס' 2 פתוחה יותר מקדרה מס' 3, ושפתה נוטה מעט לפנים. לחלק מקדרות אלה נוספה זרבובית מתחת לשפה. טיפוס זה מאפיין את תקופת הברונזה התיכונה 2א', אם כי בתל עכו III (בארי 243:2008–244, לוח 1:7) הוא היה בשימוש גם בתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (ר' למשל בתל קשיש שכבה IXa ובתל חצור שכבה XVI: Ben-Tor and Bonfil 2003: Figs. 89:18; 90:17, 18; Bechar 2017:214, Fig. 7.7: 1, 5 and more references cited therein). קדרות מס' 4 ו-5 סגורות ועמוקות, חסרות צוואר וגופן עגול; הפרופיל שלהן מזכיר את סירי הבישול של התקופה. טיפוס זה אופייני לסוף תקופת הברונזה התיכונה 2א' ולתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (בארי 246:2008, לוח 7:7, ור' שם הפניות נוספות). קדרה מס' 6 סגורה, שפתה שטוחה ובמרכזה רכס ומתחת לשפה יש סירוק אבניים. טיפוס זה מאפיין את תקופת הברונזה התיכונה 2א' ואת ראשית תקופת הברונזה התיכונה 2ב' בצפון הלבנט ויש לו הקבלות גם באתרים מאותה תקופה בסוריה. הקבלות קרובות נמצאו בתל חצור (Covello-Paran 2007: Fig. 15:13), בשכבה III בתל עכו, ובסוריה בשכבה 9G בתל אל-מושריפה בקטנה ובתל נבי מנד (בארי 245:2008, לוח 5:7, ור' שם הקבלות נוספות).
 
קנקנים (איור 7:14–11). נמצאו קנקנים כנעניים, שיוצרו באבניים וצריפתם טובה. שפתם סגלגלה וארוכה ומקופלת כלפי חוץ (איור 7:14–9) או קצרה וזקופה עם שקע בחלק הפנימי (איור 10:14). צווארם קעור ויש להם רכס בחיבור החיצוני של השפה עם הצוואר. גופם סגלגל, דמוי ביצה או כדורי והם משקפים מסורת של בתי יוצר של חופי הלבנט בתקופת הברונזה התיכונה 2א'. הם שימשו בספינות ששייטו לאורך חופי הלבנט בתקופה זו (Ilan and Marcus 2019:15). חלק מהם חסרי ידיות ולחלק יש שתי ידיות אוזן על הכתף (איור 11:14; Ilan and Marcus 2019:15, Fig. 1.2.15:9–15). באזורים שממזרח לחופי הלבנט, ובפרט לאורך שדרת ההר המרכזי של ארץ ישראל, נשמרה המסורת של קנקנים אלה גם בתקופת הברונזה התיכונה 2ב', ואילו באזור החוף התפתחו בהדרגה קנקנים שלהם שפות מעוצבות בצורות אחרות ומגוונות יותר (בארי 260:2008–266, לוח 9).
 
פיטסים (איור 1:15–7). שפתם של הפיטסים בדרך כלל מקופלת החוצה או זקופה. נמצאה כמות גדולה יחסית של פיטסים, בעיקר החלק העליון שלהם, אך לרוב ללא הצוואר ולכן קשה לזהותם מבחינה טיפולוגית. הפיטסים אינם שכיחים בתקופת הברונזה התיכונה 2א' ומספרם עולה בהדרגה בתקופות הברונזה התיכונה 2ב'–ג'.
 
פכים ופכיות (איור 1:16–6). התגלו שלושה פכים שלהם שפה משולשת הנוטה כלפי חוץ (איור 1:16–3). לפכים שהתגלו בחפירה מגוון רחב של צורות, והעובדה שהשתמרה רק השפה אינה מאפשרת לערוך השוואה טיפולוגית. השפה של פך מס' 4 שייכת לפך דלייה גדול, הדומה בפרופיל שלו לפכית דלייה מס' 6. פכים ופכיות דלייה הם כלי קיבול שנועדו לדלות נוזלים מכלים גדולים לכלים קטנים יותר, ולכן מרביתם אינם מעוטרים (בארי 278:2008, לוח 16); הם שימשו בבתי מגורים, במחסנים ובמכלולי קבורה. לפכי הדלייה יש גוף סגלגל, צר וארוך, צוואר דמוי משפך, שפה זקופה ופשוטה, לעתים עם שקע בחלק הפנימי או נטייה קלה פנימה וצביטה בחלק המנוגד לידית, וידית לולאה או ידית אוזן שחיברה את החלק האחורי של השפה אל הכתף. צורת הכלי נועדה לאפשר את דליית הנוזל מכלי הקיבול ומזיגה נוחה לכלי הגשה. שבר גוף מס' 5 הוא חלק מכתף של כלי קיבול סגור, פך או קנקן העשוי מטין מפולם וצרוף היטב ממשפחת הקרמיקה הלבנטינית הצבועה. כתף הכלי צבועה בשתי רצועות היקפיות בצבע שחור מט וביניהן רצועה רחבה יותר בצבע אדום מט. עיטורים גיאומטריים פשוטים בצבע חד-גוני או דו-גוני אדום ושחור מאפיינים בעיקר קנקנים, פכים ופכיות (Bagh 2002; Ilan and Marcus 2019:20). העיטור בשבר מס' 5 מאפיין את השלבים המוקדמים של תקופת הברונזה התיכונה 2א' (ר' לדוגמה ממצא מקבר בקיבוץ הגושרים: Covello-Paran 1996:81, Fig. 9:5).
 
פכית ממשפחת תל אל-יהודייה (איור 7:16). הכלים המוקדמים ממשפחה זו מופיעים בצפון הלבנט בשלהי תקופת הברונזה התיכונה 2א' (Bitak and Aston 2019:137) והמסורת שלהם נמשכת עד לתקופת הברונזה התיכונה 2ב' בלבנט, במצרים ובקפריסין. רוב הכלים נצרפו בצריפה מחזרת, שתוצאותיה גווני אפור ושחור, ומקצתם נצרפו בצריפה מחמצנת, כדוגמת השבר מהאתר, המקנה לכלים אטימה טובה יותר וברק וצבעים בולטים ומושכים את העין. בשבר שהתגלה באתר יש כמה רצועות אנכיות ואופקיות של דיקורים שמולאו בגיר לבן ושני דגמים גיאומטריים חרותים של משולש ושלושה מעגלים חד מרכזיים זה בתוך זה. הכלי מחופה בצבע חום כהה-אדום וממורק במירוק אנכי. השבר מיוחס לקבוצה הלבנטינית הקדומה של כלי תל אל-יהודייה, הכוללת פכיות עגולות דמויות אגס או דו-קוניות, הנושאות עיטורים בדגמים של משולשים, ספירלות ועיגולים חד מרכזיים (Bietak and Aston 2019:137); השימוש בדגמים של עיגולים חד מרכזיים אינו שכיח בכלים של משפחה זו. יש דוגמאות אחדות של עיגולים חד-מרכזיים חרותים בכלים זואומורפיים המדמים עין (ר' לדוגמה בתל פולג: גופנא 33:1969–35; כהן-וינברגר 2016: איור 8), ברם בכלים אלה הקווים החרותים אינם ישרים כמו בדגם של השבר מהאתר, ולכן נראה ששבר זה עוטר בעיטור גיאומטרי בלבד. בצפון הלבנט נמצאו כמה פכיות תל אל-יהודייה עגולות הנושאות דגמים חד מרכזיים הנתונים ברצועות אופקיות, למשל בתל חצור, בגינוסר ובמג'דלונה שבדרום לבנון (עמירן תשל"א:146, תצלום 134, לוח 14:36, 19, והפניות נוספות שם). עד כה לא מוכרים עיטורים חד מרכזיים המופיעים יחד עם דגמי משולשים.
 
כן פולחני? (איור 8:16). נמצא שבר של גליל מחרס שפתחו צר ושפתו זקופה ופשוטה. בחיבור של השפה לדופן הודבקה רצועת עיטור פלסטית שעליה טביעות בהונות. הכלי עשוי ביד מטין גס מלא בחסמים בצבע חום והוא מפויח מחוץ. השפה, העיטור ובעיקר הרכב הטין דומים לסירי בישול ישרי הדופן.
 
פקק? (איור 17; 245L, סל 24507). התגלה חפץ סגלגל שלם, העשוי ביד משתי פיסות של טין בהיר שחוברו יחדיו. החלק התחתון קמור בבסיסו וקעור בחלקו העליון. במרכז החלק הקעור הודבקה רצועה מלבנית אנכית שבמרכזה חור מפולש. נראה כי החור נועד לאחיזה או לתלייה (על ידית?), וכי החפץ נועד לאטום כלי קיבול שפתחו צר.
 
ממצא כלי חרס מהתקופות הרומית והביזנטית
הממצא הקרמי מן התקופות הרומית והביזנטית כולל רק חרסים קטנים ושחוקים של טיפוסי כלים האופייניים למכלולים בגליל (לא צוירו). שברי כלי חרס אחדים ממשפחת כלי כפר חנניה יוצרו ככל הנראה בבית היוצר בכפר חנניה, השוכן רק כ-5 ק"מ מצפון-מערב לאתר. כלים אלה כוללים קערות פתוחות וסירי בישול משלהי המאה הא' עד אמצע המאה הד' לסה"נ (Adan Bayevitz 1993:87–109, 112–115, 124–125). הקנקנים שנמצאו בחפירה הם מטיפוס קנקנים דמויי שק מן התקופה הרומית, שלהם צוואר זקוף ומגוון שפות, בדומה לקנקנים שנמצאו במכלולים שזמנם המאות הב' –ראשית הד' לסה"נ בכפר נחום (Loffreda 2008:122–126, ANF 10–12) ובציפורי (Balouka 2013:37–39, pls. 17–19). שבר קטן של נר דמוי אגס, שעין הנר שלו קטנה והוא נושא עיטור של דגם צימחי סמוך לידיתו הקצרה; נרות דומים מן התקופה הרומית נמצאו באעבלין (Feig and Hadad 2015:110, Fig. 17). כמה שברי שפה קטנים הממורקים היטב במירוק כתום-ורדרד שייכים לקערות ממשפחת Late Roman Res Ware מן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ).
 
מכלול כלי אבן
התגלו 53 פריטי אבן, מהם 47 עשויים מבזלת (כ-90% מהמכלול). פרט לפריטי הבזלת התגלו שני פריטי טוף ופריטים אחדים העשויים צור, אבן חול, אבן גיר וחלוק נחל. למעט קערה אחת, המוגדרת במחקר ככלי יוקרה (איור 5:19, להלן; Rowan 1998:230), שאר הכלים הם כלי עבודה (ground stone) שנועדו למגוון פעולות יומיומיות (Rowan et al. 2006:576). הקבוצה הגדולה ביותר מבין הפריטים היא כלי שחיקה עליונים (מעבדים; 29=N, 55%; איור 1:18–4). כלים אלה עשויים בזלת ואחידים בצורתם — בין אליפסה לעיגול (8–13 ס"מ קוטר, 3–6 ס"מ עובי); רובם התגלו שלמים. על ארבעה מהמעבדים נראים סימני הכאה במרכז, המלמדים אולי שהם שימשו גם מקבות. הקבוצה השנייה בגודלה היא המקבות (7=N; איור 5:18, 6), שעשויות מבזלת, למעט פריט אחד העשוי מחלוק נחל; הן עגולות (6.5–12.0 ס"מ קוטר) והתגלו שלמות. קבוצת כלים נוספת היא כלי הליטוש (6=N; איור 7:18–11), העשויים ממגוון חומרי גלם: בזלת, טוף ואבן חול; כולם התגלו שלמים (4.8–8.5 ס"מ). עוד התגלו בחפירה שלושה עליים, מהם שניים דמויי פעמון ועשויים מבזלת (5–6 ס"מ קוטר הבסיס; איור 1:19, 2), כמוהם נמצאו ביוקנעם (Ben-Ami 2005: Fig. V.7:13–20) ובתל ג'מה (Rowan 2014 Fig. 23.2:d); ארבעה פריטי עבודה עשויים בזלת, ובהם שני מכתשים (איור 3:19, 4) ושתי אבני שחיקה תחתונות דקות (כ-0.25 מ' אורך), שהתגלו שבורות, כמוהן נמצאו למשל ביוקנעם (Ben-Ami 2005: Fig. V.6.:1, 3); ומשקולת בזלת כדורית, שהכנתה לא הסתיימה (8.5 ס"מ קוטר; לא צוירה), ששימשה כנראה משקולות חפירה במעדרים (רוזנברג 80:2011).
מקערת היוקרה עשוית הבזלת התגלה שבר (איור 5:19) הכולל שפה מתעגלת שהגימור שלה מעולה. שבר הקערה התגלה בתוך הצטברויות אדמה בקרבת קיר 2620 (223L). כלים דומים נמצאו בתל ג'מה (Rowan 2014: Fig. 23.9:g) ובתל מור (Ebeling 2007: Fig. 10.1:4). להכנת קערה כזו ולליטושה נדרש דיוק רב, המחייב זמן ומיומנות.
נראה שמכלול פריטי האבן מהאתר הוא בעיקרו מכלול של כלי עבודה ששימשו בתהליכי הכנה וייצור שונים. הקבוצה הגדולה של המעבדים יכולה אולי ללמד שבאתר התקיים ייצור אחיד בידי אנשי מקצוע.
 
ממצא הצור
בחפירה נתגלו 243 פריטי צור (טבלה 1), מהם 25 (כ-10%) הוגדרו בולבוסים טבעיים, ללא עדות ברורה לעיבוד אנושי. שיעור גבוה של ממצאים (91=N; כ-38%) הוגדר כפסולת, שכן גושים רבים נמצאו שבורים או שחוקים מדי מכדי שאפשר יהיה להגדירם. רק 128 פריטים (כ-53%; טבלה 2) הוגדרו כפריטים מעובדים (artifacts) שאפשר היה למיין טכנולוגית. מבין אלה, 15 פריטים (כ-12%) נשאו עדויות לטיפול משני, ולפיכך זוהו ככלים. נמצאו עשרה גרעינים (כ-8%); שניים מהם שימשו ליצירת פריטים בטכניקת לבלואה, ותוארכו לתקופה הפליאוליתית התיכונה. הממצאים המתארכים העיקריים הם ארבעה להבי מגל, שמאפייניהם מלמדים כי הם טיפוסיים לתקופות הברונזה הקדומה והביניימית (Rosen 1997). חלוק אחד הוגדר כמקבת.
 
טבלה 1. פריטי צור
פריטי צור
N
%
פריטים מעובדים (ר' טבלה 2)
128
52.6
גושים
91
37.4
בולבוסים
24
10
סה"כ
243
100
 
טבלה 2. פריטים מעובדים
טיפוס
N
%
נתזים
77
60.16
להבים
2
1.56
פריטים ראשוניים
9
7.03
סכינים בעלי גב טבעי
7
5.47
פסולת חידוש גרעין
7
5.47
גרעינים
10
7.81
כלים
15
11.72
מקבת
1
0.78
סה"כ
128
100
 
גרעינים (10=N). הגרעינים קטנים למדי (28–60 מ"מ אורך, 27–56 מ"מ רוחב). חמישה מן הגרעינים נושאים קליפה המכסה 30%–40% מפני השטח שלהם, עדות כי יוצרו מבולבוסים קטנים. לארבעה מן הגרעינים צורה לא סדורה (אמורפית), תוצר של ריבוי משטחי הסרה ומשטחי נקישה. לשלושה גרעינים משטח נקישה יחיד ומשטח הסרה מועדף. גרעין אחד הוגדר 'בדיקת בולבוס', שכן הוא נושא סימנים להסרה ראשונית בלבד. שני גרעיני הלבלואה נושאים דגם צלקות הרכזי.
 
כלים (15=N; ר' נספח). נוסף על ארבעת להבי המגל, נמצאו במכלול מגרד אחד, שני מקרצפים, שישה כלי אד-הוק ושני כלים שבורים, שניכר כי נשאו שברור, אך הפגיעה בהם מנעה את זיהויים.
להבי המגל הוגדרו על פי ברק השימוש האופייני (Anderson 1980; Rosen 1997:55–56). שלושה מהם הוכנו על להבים כנעניים שחתכם דמוי פריזמה (איור 1:20–3). טכנולוגיית הלהבים שלהם חתך דמוי פריזמה אופיינית לתעשיות של תקופות הברונזה הקדומה והביניימית (Rosen 1997). כל השלושה שבורים, וחסרים בהם אחד הקצוות או שניהם. אחד קטום, בעוד שבשני האחרים אין כל שברור. להב המגל הרביעי בעל גב וקטום (איור 4:20).
כלי האד-הוק כוללים נתז קטום, פריט משונן על הקצה הדיסטלי, נתז הנושא שברור על הגחון ושלושה פריטים עם שברור עדין.
 
אף שמכלול הצור קטן ובו שיעור גבוה של פסולות, הפריטים המתארכים מעידים על דומיננטיות של תעשיית צור האופיינית לתקופות הברונזה הקדומה והביניימית. מקורו של המכלול במילויים לצד השרידים מתקופת הברונזה התיכונה 2ב', אך אין בו עדות ברורה לפעילות באתר בתקופה זו. נוכחותם של שני גרעיני לבלואה במכלול רומזת על נוכחותה של תעשייה מן התקופה הפליאוליתית התיכונה בסמיכות לאתר.
 
מכלול כלי האבן והחרס במבנים בני תקופת הברונזה התיכונה הוא ברובו המוחלט של כלי יום-יום פשוטים. הממצא הקרמי, הכולל כלי בישול ואגירה ביתיים, כמעט ללא עיטור וללא כלי יבוא, מעיד כי מבנים אלה היו חלק מיישוב כפרי-חקלאי. כלי השחיקה הרבים מבזלת שהתגלו במבנים והתאמתם לספלולים חצובים סמוכים מחזקים את ההנחה כי ספלולים אלה קשורים לשכבת הפעילות של תקופת הברונזה התיכונה 2ב'. גם היעדרם של ספלולים מסביבתה הקרובה של המחצבה שנחשפה בשטח 300 והימצאותם סמוך למבנים מתקופת הברונזה התיכונה, מחזקים השערה זו. אמנם ספלולים חצובים נפוצים גם באתרים מהתקופות הרומית והביזנטית (Ahlström 1978), אך אלה נחצבו בסגנון שונה, לרוב בצמדים, במשטחי פעילות משופעים של מתקנים, למשל באתר חוקוק הסמוך (טפר וטפר תשס"ט; רישיון מס' 714/2016-S).   
אתרי פעילות מתקופת הברונזה התיכונה 2, ובהם שרידי בנייה הדומים לאלו שנחשפו בחפירה, אינם מוכרים כמעט במרחב הגיאוגרפי שבהדום ההר שממערב לכנרת (הרטל 2011; יפה 2013). ייתכן שהמבנים שנחשפו הם חלק ממכלול כפרי נרחב שטרם נחשף, אך ייתכן גם שזהו יישוב קטן דמוי חווה. כך או כך, חשיפת האתר היא תוספת למפת התפרוסת היישובית בתקופת הברונזה התיכונה בחבל ארץ זה.
לאחר נטישת האתר בידי מתיישביו הראשונים, מלבד פעילות מצומצמת כלשהי בתקופת הברזל 1, נותר המקום בשיממונו עד לתקופה הרומית התיכונה או המאוחרת. נראה כי בתקופות הרומית והביזנטית שימש האתר לחקלאות וחציבת אבנים. אפשר שליישוב זה היה קשר ליישוב הסמוך בן תקופות אלה בחורבת חוקוק.