התקופה הכלקוליתית (שכבה V). השרידים התגלו בעיקר בחלקים הדרומי-מערבי והצפוני-מזרחי של החפירה, על מדרון המשתפל מזרחה. בחלק הגבוה של הגבעה התגלו שרידי רצפה (ריבוע L342 :C3; איור 5), עשויה משברי חרסים; מדרום לה נמצאה גולגולת של פרט בוגר שגילו כ-30 שנה (L343). מצפון לרצפה התגלה בור אשפה שהכיל כלי חרס. באזור זה הובחן שקע טבעי באדמה החרסיתית המאפיינת את שטח החפירה, אשר נוצל כנראה להשלכת פסולת. שני בורות נוספים (ריבוע L230 ,L160 :D6) נמצאו כ-7 מ' ממזרח לרצפה 342, ובתוכם מעט חרסים וכלי צור. בריבוע E8 נמצאו חרסים גדולים, ככל הנראה של קנקן, שהיה משוקע בקרקע. מפלסי חיים נוספים התגלו על גבי אדמה חרסיתית קשה בריבועים H11 ,H10 ,G11 ובחלק המזרחי של החפירה, ועליהם חרסים, שברי צור, עצמות בעלי חיים וצדפים, וכן ראש אלה עשוי המטיט (איור 6).

התקופה הביזנטית (שכבה IV). ההתיישבות באתר התחדשה בתקופה הביזנטית המאוחרת (המאות הה'–הו' לסה"נ), ונראה כי פני השטח פולסו באמצעות שפיכת עפר מעורב בחרסים. התגלו שרידי מבנה שלצדו מתקן, תעלת ניקוז, בור אשפה וכבשן יוצר, המעידים על פעילות תעשייתית. שרידי המבנה, שרובם נחשפו בחפירת הבדיקה (סגל 2104), התגלו בריבועים E6–C6, בחלק הדרומי-מערבי של החפירה. שרידים של מתקן למיצוי נוזלים (L105; איור 7) שהשתמר בחלקו, ואשר היה קשור אולי לייצור יין, התגלו בריבועים D3–C3, בחלק הדרומי-מערבי של החפירה. במתקן שולב קיר משלב קדום יותר בתקופה הביזנטית (W133). מצפון לשרידי המבנה התגלתה תעלה (L165, ריבוע F7; איור 8) שכיוונה צפון–דרום, שהייתה בנויה מאבני גיר גדולות מסותתות למחצה וללא חומר מלכד. כיוון התעלה זהה לזה של המבנה, ונראה כי היא הייתה קשורה אליו.
כ-10 מ' מצפון למבנה התגלה בור אשפה (L122, ריבועים H8–H7, כ-5 מ' קוטר) ובו קערות מקומיות ומיובאות מקפריסין, מצפון אפריקה ומפוקאיה; סירי בישול; קדרות בישול; קנקנים מטיפוסים שק וזיר; ושברי נרות, וכן אבני גיר גדולות מסותתות היטב. ייתכן כי בור האשפה שימש את תושבי המבנה.
במזרח השטח, כ-15 מ' משרידי המבנה, התגלה כבשן יוצר (L344, ריבוע G11), שממנו השתמר תא השרפה (2.2–2.5 מ' קוטר) ובו שישה עמודים שניצבו במעגל. תא ההזנה היה כנראה בחלק הצפוני של הכבשן. בקרבת הכבשן התגלה מתקן עגול שדופנותיו מחרס (L314, ריבוע H12; כ-0.1 מ' עובי), ומעליו ומצדדיו נמצאו כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית. המתקן נחפר רק בחלקו מסיבות בטיחות ולא ברור למה שימש.
התקופה האסלאמית הקדומה (שכבה III). שרידים של חדר ורצפות התגלו בעיקר במרכז החפירה (ריבועים F9 ,F8). מן החדר השתמרו רק יסודות של שלושה קירות (W210 ,W191 ,W190; איור 9) הבנויים אבני גיר בינוניות וקטנות ללא חומר מלכד. סביב החדר וכ-5–10 מ' זה מזה, התגלו קטעי רצפות ותשתיות של רצפות (L300 ;L254 ;L222) שאינם קשורים זה לזה, ואפשר ששימשו מפלסי עבודה. כ-5 מ' מצפון-מזרח לחדר התגלה טבון (L283; איור 10) בנוי מלבנים, שביניהן שולבו שברי כלי חרס. בריבוע F12 התגלתה רצפת טיח לבנה (L293).
התקופה העות'מאנית המאוחרת (שכבה ΙΙ). בשכבה זו ניכרת פעילות רחבה באתר בהשוואה לתקופות הקודמות; בכל שטח החפירה התגלו שרידי התקופה ובהם שני שלבים אדריכליים. מן השלב הקדום נחשפו שלושה מבנים שרק יסודותיהם השתמרו (מס' 1–3; איור 11). בשלב המאוחר יצאו שני המבנים מכלל שימוש, והשטח הפך לאתר להשלכת פסולת. נמצאו 31 בורות במגוון גדלים ועומקים שנחפרו באדמה וחתכו שרידים קדומים (איור 12). בתוך הבורות נמצא אפר מעורב בכמות גדולה של עצמות בעלי חיים, מעט שברי כלי חרס ושברי צמידי זכוכית מהתקופה העות'מאנית המאוחרת. יש להניח כי מקור האפר היה בתעשייה כלשהי.
תקופת המנדט הבריטי ואילך (שכבה I). מבנה מס' 2 משכבה II המשיך לשמש גם בתקופת המנדט הבריטי ואף הורחב, ונראה כי שימש גם לאחר קום המדינה.
 
השרידים מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת מצביעים על דמיון למבני מגורים, ולממצא הקרמי והליתי שהתגלה בחפירות ביהוד בשנים האחרונות (יקואל ובארי 2016). עם זאת, לראשונה לא נמצאו באתר פירים מתקופה זו (יקואל וון דן ברינק 2014), וייתכן כי הדבר מצביע על הפרדה מרחבית בין שטחי תעשייה ומגורים. בתקופה הביזנטית המאוחרת נשא האזור אופי תעשייתי, וייתכן כי המבנה שהתגלה בין המתקנים שימש מחסן. בקרבת החפירה התגלו בעבר גתות אחדות (קורנפלד ובר-נתן 2014; יקואל ובארי 2016), שהיו חלק מתעשיית יין מפותחת, ואפשר שגם הממצאים מן החפירה הנוכחית היו קשורים לייצור יין. בתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ) הצטמצם היישוב באתר בהשוואה לתקופה הביזנטית, כפי שהובחן גם בחפירות אחרות. ההתיישבות באתר התחדשה בתקופה העות'מאנית המאוחרת ומקצת המבנים שהוקמו בה המשיכו לשמש גם בתקופת המנדט, אך רובם נהרסו בשנת 1948.