ששת הקברים נחפרו באדמת לס בכיוון מזרח–מערב; הם דופנו וכוסו בלוחות אבן מסותתים שרק חלקם השתמר. הקברים נבדלים זה מזה בשיטת הבנייה, ועל כן ייתכן כי הם מייצגים שלבי שימוש שונים בבית הקברות. בתוך הקברים לא התגלו עצמות או ממצאים אחרים, אך לצד הקברים וביניהם התגלו חרסים מהתקופה הביזנטית, לרבות שברים של קנקן עזה (להלן, קבר 4). קברי ארגז אופייניים לקבורה באזור הנגב המערבי ובאר שבע בתקופה הביזנטית (ר' למשל, גלעד ופביאן 2008).
מקבר 1 (1.1 × 1.9 מ' מחוץ, 0.55 מ' רוחב מפנים) השתמר באתרו רק לוח אבן קירטון יחיד (0.3 × 0.5 × 1.1 מ') מכיסוי הקבר. נראה כי דופנות הקבר לא דופנו בלוחות אבן.
מקבר 2 (כ-0.4 מ' רוחב מפנים) השתמרו בחלקו המזרחי שני לוחות אבן כורכר מדופנות הקבר ולוח אבן כורכר יחיד (0.3 × 0.5 × 1.1 מ') מכיסוי הקבר (איור 3).
מקבר 3 השתמרו שברים של שני לוחות דקים (כ-7 ס"מ עובי) של אבן קירטון.
קבר 4 (1.0 × 1.9 מ') לא נפגע כמעט בעבודות במקום. נחשף רק חלקן העליון של אבני הכיסוי של הקבר (איור 4). הקבר כוסה בלוחות אבן כורכר, הכוללים שני לוחות מלבניים גדולים (כ-0.5 × 1.0 מ') וביניהם לוחות רבועים קטנים יותר. בחלקו המערבי של הקבר, צמוד ללוחות הכיסוי, התגלו שברים של קנקן עזה באתרו; אפשר שטרם הפגיעה בקבר היה הקנקן שלם.
מקבר 5 השתמרו רק כמה אבני כורכר שבורות, כנראה חלק מכיסוי הקבר.
קבר 6 נפגע במרכזו. השתמרו כמה לוחות אבן כורכר מכיסוי הקבר. נראה כי הקבר דומה במידותיו ובבנייתו לקבר 4.