שכבה IV. משטח החפירה כולו נאספו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית; במרכז השטח נחשפו שרידים בנויים, בהם ריצוף אבן בנוי היטב מאבני גזית מגיר (איור 2). יש לשער כי הריצוף היה חלק ממכלול שפורק לטובת בניית מבנה בתקופות מאוחרות.

שכבה III. שרידים מהתקופה הביזנטית נחשפו בכל שטח החפירה. בחלק הצפוני של שטח החפירה נחשפו שרידי קירות בנויים בציר כללי צפון-מזרח–דרום-מערב (איור 3), שהשתמרו לגובה יסודות של נדבך אחד או שניים. הקירות נבנו על גבי סלע גיר המאפיין את שטח החפירה ואת אזור אלעד בכלל. סלע הגיר הישר שימש רצפה למבנים, ובמקומות מסוימים הובחנה החלקה מלאכותית. במרכז שטח החפירה התגלו עיקר השרידים מתקופה זו. נחשף מבנה גדול שנבנה בציר מזרח–מערב (איור 4), ובו עשרה חדרים, רובם במצב השתמרות טוב. המבנה כוסה במפולות של אבני גיר גדולות ובינוניות, שמקורן בקירות המבנה. הקירות החיצוניים של המבנה נבנו מאבני גיר גדולות מאוד ומסותתות היטב. קירות החלוקה בתוכו נבנו מאבני גיר גדולות ובינוניות והשתמרו לגובה של עד שישה נדבכים. בחלק מחדרי המבנה הייתה רצפת טיח ובאחרים סלע הגיר שימש רצפה לחדרים (איור 5). ממיעוט הממצאים נראה כי המבנה ננטש במכוון ותושביו פינו את כל החפצים. המבנה לא המשיך להתקיים במאה הח' לסה"נ. בחלק הדרומי של שטח החפירה נחשפו שרידי קירות שנחפרו בחלקם, נראה כי גם הם מן התקופה הביזנטית.
שכבה II. זוהו שני שלבים מן התקופה האסלאמית הקדומה: סוף המאה הי' – ראשית המאה הי"א' לסה"נ והמאה הי"א לסה"נ.
ההתיישבות במבנה מהתקופה הביזנטית חודשה לאחר נטישה של יותר מ-200 שנה. נעשו שינויים רבים בחלוקה הפנימית של המבנה, בעיקר חלוקת החדרים משכבה III לחללים קטנים יותר, ונוספו חדרים חדשים מצפון למבנה (איור 6). גם רצפות החדרים שונו במרוצת הזמן – רצפות עפר דקות הונחו מעל שכבה של אדמה חומה שהצטברה מעל הריצוף של התקופה הביזנטית. חדר אחד רוצף מחדש באריחי אבן (איור 7). בשלב המאוחר של התקופה האסלאמית הקדומה התמוטט המבנה והתכסה במפולות של אבני גיר גדולות ובינוניות. בין אבני המפולות נמצאו פריטים אדריכליים ואבני בנייה מסותתות. ייתכן כי ההתמוטטות חלה עקב רעידת אדמה, על סמך כיוון המפולות, מדרום לצפון, וסדקים באבני המבנה. על פי הממצא הקרמי שנאסף ממפולות המבנה יש לתארך את המפולות למאה הי"א לסה"נ. בפרק זמן זה התרחשו במרחב הארץ-ישראלי שתי רעידות אדמה, אחת בשנת 1033 לסה"נ ושנייה בשנת 1068 לסה"נ. בשלב זה של המחקר אי אפשר לקבוע באיזו שנה התמוטט המבנה.
לאחר קריסת המבנה וכיסויו במפולות מסיביות הוא ננטש ולא שבו להשתמש בו. רק בתקופה העות'מאנית המאוחרת נבנו בתים אחדים בקרבת המבנה, אך ללא שימוש בו.
שכבה I. שברי כלי חרס המתוארכים לסוף התקופה העות'מאנית התגלו פזורים על פני כל שטח האתר. כמו כן נמצאו שרידים של לפחות שלושה מבנים פזורים בעיקר בחלק הדרומי של שטח החפירה (איור 6). ייתכן שאלו שרידי מבני מגורים שהיו חלק מהכפר הערבי אל-מוזיריעה שהיה במקום.
בור המים שהתגלה במרכז החלק המערבי של שטח החפירה מוכר מחפירות קודמות. הבור תועד בלבד ולא נחפר (איור 8) ואין אפשרות לתארכו.
 
בחפירה נחשפו שרידי ארבע שכבות. שרידי התקופה הרומית מעטים. בתקופה הביזנטית נבנו מבנים אחדים, כיווניהם לא תואמים זה את זה, אך טכניקת הבנייה דומה בכולם. ייעודם אינו ברור. המבנים בחלקים הצפוני והדרומי של שטח החפירה לא השתמרו היטב, ולכן קשה לקבוע אם שימשו למגורים או למטרות אחרות. גם המבנה הגדול, שהשתמר היטב, קשה להגדרה. העדר מתקנים האופייניים למבנים שאופיים ביתי יכול לרמז על כך שהמבנה לא שימש למגורים. ייתכן כי זהו מבנה מחסנים שהיה חלק ממכלול אחר בקרבת האתר. המבנה ננטש במכוון בסוף התקופה הביזנטית. לאחר פער של יותר מ-200 שנה, בתקופה האסלאמית הקדומה, סוף המאה הי' – ראשית המאה הי"א, התחדשה ההתיישבות במבנה. במאה הי"א לסה"נ המבנה קרס, ייתכן ברעידת אדמה. ההתיישבות באתר התחדשה בתקופה העות'מאנית המאוחרת. התגלו שרידי מבני מגורים שהיו חלק מהכפר הערבי אל-מוזיריעה.
ממצאי החפירה תורמים להשלמת הידע ולהבנת חלוקת אזורי היישוב בתקופות הנזכרות באלעד ובסביבתה ומצטרפים לעדויות מהחפירות במרחב.