בחודשים פברואר–מרץ 2015 נערכה חפירת הצלה בשכונת שועפט בירושלים (הרשאה מס' 7334-A; נ"צ 221314-69/636148-229; איור 1) לקראת סלילת כביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מוריה, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות), ד' תנעמי (גילוי מתכות), כ' ארביב וב' דוויאת (פיקוח), ד' לוי (GPS), י' פלייטמן ור' דדון (זיהוי קרמי), נ' זאק (תכניות), ר' קול (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (זכוכית), א' לידסקי-רזניקוב (ציור חרסים), ו' נוסיקובסקי (מעבדת מתכות), י' יולוביץ (צילום ממצא) וב' טורי (ארכיאולוג נפת מזרח ירושלים).
החפירה נערכה בשוליים המערביים של רכס שועפט–בית חנינה, בחלקה העליון של הגדה הצפונית של אחד מיובליו המזרחיים של נחל עטרות, בין הרחובות אל-ראס ופאראבי בשכונת שועפט (איור 1). באזור – אחד האחרונים ברכס ללא בנייה צפופה – בנייה מעטה וחקלאות מסורתית של מטעי זיתים על מדרגות חקלאיות (איור 2). כ-200 מ' ממזרח לשטח החפירה, לאורך דרך שועפט, נחפרו שרידי יישוב שזמנו למן ימי הבית השני ועד לתקופה הביזנטית, ושיאו מתוארך לפרק הזמן שבין המרידות (70–130 לסה"נ; בר-נתן וסקלר-פרנס 2007). מעברו הדרומי של הוואדי נחשפה בעבר מחצבה ללא ממצא מתארך ואותרה מערת קבורה מימי הבית השני (עדוי 2014). ממזרח לשטח החפירה, על רמה מישורית בראש הרכס, יש מבנים עתיקים שהם חלק מגרעין הכפר ההיסטורי של שועפט (א-סהל). במרכז גרעין הכפר יש מבנה המכונה "כניס" המתוארך לתקופה הצלבנית, וסביבו התפתח היישוב. מערות קבורה אחדות נחפרו בגרעין הכפר ותוארכו לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הא'–הב' לסה"נ; קלונר תשס"ב:51, אתר 119; עדוי 2013). בקרבת האתר חורבות אחדות, ובהן תל אל-פול, ח' א-צומעה, ח' אל-מוע'רם, אל-קועמא, שנחשפו בהן שרידים למן תקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית (קלונר תשס"ב: אתרים 79, 87, 120, 127 בהתאמה).
נפתחו שלושה ריבועי חפירה (איור 3) לאחר הסרת מילויי אדמה מאוחרים באמצעות כלי מכני. נחשפו מחצבה, קירות שדה קדומים ודרך קדומה. סדר הצגת הממצא ייעשה מהקדום למאוחר.
שכבה III (איור 4). סלע האם פולס באמצעות מילוי אדמת טרה רוסה, ובמקומות אחדים גם באמצעות אבני שדה קטנות (L16). על גבי פילוס זה נסללה דרך (L28; כ-1.5 מ' רוחב) עשויה גיר כתוש וחומר מליטה אפרפר, ומעליו שלב נוסף (L27) עשוי גיר כתוש ואדמה חומה בהירה עם חצצים. בשלב מאוחר נסללה דרך חדשה, רחבה יותר (L20; כ-2 מ' רוחב), עשויה גיר כתוש וחצצים, שכוסתה בשכבת אדמה דקה, בהירה ומתוחחת (L15), כנראה על מנת להאט את קצב הבלייה של הגיר או לאפשר תנועה נוחה על הדרך (איור 5). שלב מאוחר זה של הדרך נחשף בחלקו (7 מ' אורך). ממצא כלי החרס מלוקוס 15 כלל ידיות של צפחות יהודאיות המתוארכות למאה הא' לסה"נ, ולכן יש לקבוע את זמן השימוש המאוחר של הדרך למאה זו.
מדרום לדרך נחשף מפלס של אבנים מלבניות מהוקצעות (L25; איור 6). פירוק המפלס והמילוי מתחתיו (L22) לא הניב ממצא מתארך, ולכן לא ניתן לקבוע את זמן הקמת המפלס. אולם לפי המילוי שכיסה שכבה זאת (L24), המתוארך למאות הג'–הה' לסה"נ, יצא המפלס משימוש לכל המאוחר בתקופה זו. את חלקה הדרומי של הדרך המאוחרת ביותר (L20) חתכה תעלת שוד (L26). ניכר בחתך כי שלבי הדרך הקדומים (L27 ו-L28) ניגשים לאלמנט כלשהו, אולי אבני הסף, שנשדד וכל שנותר ממנו הוא תעלת שוד (איור 6).
שכבה II (איור 4). נחשף קיר שדה (W2; כ-10 מ' אורך, 1.7 מ' רוחב מרבי, 0.7 מ' גובה; איור 7) בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח, שהפן הדרומי-מערבי שלו פונה אל מורד המדרון. הקיר בנוי משתי שורות של אבני שדה בגודל בינוני, והשתמר לגובה שלושה נדבכים. בין שתי שורות האבנים יש מילוי של אדמה ואבני שדה קטנות (L21 ו-L22). נדבך היסוד של הקיר (1.7 מ' רוחב) רחב יותר מהנדבך העליון (1.2 מ' רוחב), והפן הצפוני-מזרחי של נדבך היסוד בנוי מאבני שדה גדולות ומהוקצעות (W13; איור 8). הקיר הושתת על אדמת המילוי (L15) שכיסתה את השלב האחרון של הדרך הקדומה, ובמקומות מסוימים הישר על סלע האם תוך ניצול הטופוגרפיה הטבעית של הסלע ושילוב אבנים מקיר השדה בנקודות שבהן הסלע מתרומם מעט. אל הקיר ניגש מילוי אדמה חומה בהירה מעורב בחצצים ובאבנים קטנות עד לגובה ראש הקיר. במילוי קיר 2 (L21) נמצא שבר צמיד זכוכית בגוון כהה (סל 137; איור 9), שעוטר בשלוש שורות של גבשושיות הסדורות לסירוגין. הגבשושיות נעשו בלחיצה של דגם אל רצועת זכוכית חמה, ולאחר הטבעת הדגם חוברו קצוות הרצועה לצורת צמיד. טיפוס זה אינו שכיח בהשוואה לצמידים מרוכסים או צמידים מסובבים. צמיד מטיפוס זה נמצא בבית שאן, ונוספים נמצאים באוספי מוזיאון ישראל ומוזיאון רוקפלר, שם תוארכו לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ; Spaer 2001:200, Cat. No. 450). בתוך הקיר ובמילוי התגלו חרסים המתוארכים למאות הג'–הו' לסה"נ. מצדו הדרומי-מערבי של הקיר התגלה מילוי האדמה (L15) שכיסה את מפלס הדרך העליונה (L20), וגם בו התגלו חרסים המתוארכים למאות הג'–הו' לסה"נ; זהו כנראה זמן בניית הקיר. על גבי מפלס זה התגלתה שכבת מפולת (L6; איור 10), כנראה מהתמוטטות הקיר. במפולת התגלה מטבע עות'מאני — פארה 1 מנחושת, מימיו של עבדיל מג'יט הא' (1255–1277 להג'רה / 1839–1861 לסה"נ) משנת 1271 להג'רה (1854/5 לסה"נ). עם זאת, סביר להניח כי הקיר התמוטט עוד קודם לכן, סמוך למאה הו' לסה"נ, משום שלא נמצא כל ממצא שזמנו בין המאה הו' למאה הי"ט לסה"נ.
שכבה I (איור 4). מדרום לקיר 2 נחשף קיר של מדרגה חקלאית (W7; כ-0.8 × 6.5 מ', 1 מ' גובה; איור 11), הפונה, בדומה לקיר 2, לכיוון המדרון. הקיר בנוי משורה אחת של אבני שדה במגוון גדלים, שהשתמרו לגובה של עד חמישה נדבכים. מצדו הצפוני-מזרחי ניגש אל הקיר מילוי אדמת טרה רוסה מתוחחת (L9). הקיר הושתת בחלקו על גבי סלע האם ובחלקו על גבי מילוי אדמה (L24). לפני הקיר, על גבי סלע האם, התגלו מספר חציבות רדודות שאי אפשר לתארכן (איור 12). ממצא החרסים מהמילוי הניגש לקיר 7 הכיל חרסים מתקופות שונות כאשר המאוחרים שבהם הם מן התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ) ולתקופה זו מתוארכת בניית הקיר.
המחצבה. מדרום-מזרח לדרך נחפרה מחצבה קדומה (L10; כ-7.0 × 15 מ', 1.6 מ' עומק מרבי; איור 13). זוהי מחצבת ענק (ספראי וששון תשס"א:4), שנפתחה בסלע גיר מטיפוס 'מלכה', האופייני לאזור. רק חלק ממנה נחפר; המשכה משתרע מערבה ודרומה במורד המדרון ולאורכו. למחצבה דפנות זקופות, שעליהן ניכרים סימני סיתות ארוכים ומתמשכים (איור 14). בקרקעית המחצבה נראות תעלות הפרדה, ובפינה הצפונית-מערבית התגלתה אבן שתהליך חציבתה טרם הסתיים (איור 15). על סמך ממצאים אלה אפשר לאמוד את גודלן הממוצע של האבנים שהופקו בשטח המחצבה (1.0 × 2.9 × 3.0 מ' בממוצע). נראה שאת האבנים מן המחצבה הוציאו דרך פתח בפינה הדרומית-מערבית שלה או בצדה המזרחי, שם חסרה דופן. בתוך המחצבה התגלה רובד של אדמת טרה רוסה, המתוארך לתקופה הביזנטית (המאה הו' לסה"נ) לכל המאוחר, אך לא ברור אם זהו מילוי מכוון או הצטברות טבעית. מדרום-מזרח למחצבה התגלתה ערמת סיקול (L3; איור 16) בין סדקי סלע האם, וייתכן שאליה הושלכה פסולת החציבה; אך לא התגלה בה כל ממצא מתארך.
מצפון-מערב למחצבה נחשפה חציבה נוספת (L17; כ-2.5 × 8.5 מ', 1.7 מ' עומק מרבי; איורים 17, 18), ובה דופן זקופה הפונה דרומה לכיוון המדרון, ועליה סימני סיתות אלכסוניים ארוכים ומתמשכים (איור 19), בדומה לאלה שנראו בדופן המערבית של מחצבה 10. בפינה הדרומית-מזרחית של המחצבה נחפר ריבוע בדיקה (2 × 2 מ'), ונחשף רובד של אדמת טרה רוסה עד לקרקעית המחצבה, ללא ממצא מתארך. גם כאן לא ברור אם מדובר בהצטברות טבעית או במילוי מכוון. על סמך המיקום והמאפיינים הדומים אפשר לשייך את שתי המחצבות למחצבת ענק אחת שהשתרעה לאורך המדרון, וממנה נחשף רק חלקה העליון.
ממצא כלי החרס מציג מכלול אופייני לסוף התקופה הרומית ולתחילת התקופה הביזנטית (המאות הג'–הו' לסה"נ). נמצאו אגן עם שפה משוכה כלפי חוץ ומתעגלת כלפי מטה מהמאות הג'–הו' לסה"נ (איור 1:20, 2); אגן עם שפה משוכה כלפי חוץ ונוטה מעט כלפי מעלה מהמאה הג' לסה"נ (איור 3:20); שפת קערה צבוטה כלפי חוץ עם עיטור מקדה מהמאות הג'–הה' לסה"נ (איור 4:20); קערה עם שפה צבוטה כלפי חוץ, מעט מנוונת מהמאות הג'–הה' לסה"נ (איור 5:20); פך עם שפה מעובה וידית אוזן היוצאת מהשפה מהמאה הה' לסה"נ (איור 6:20); קנקן עם שפה פשוטה וצוואר מעוקל מעט המתרחב כלפי מעלה מהמאות הג'–הד' לסה"נ (איור 7:20); קנקן עם שפה מקופלת כלפי חוץ מהמאות הג'–הד' לסה"נ (איור 8:20–10); ופכית מהמאות הב'–הד' לסה"נ (איור 11:20).
המסלע ברכס שועפט-בית חנינה הוא גיר רך מטיפוס 'מלכה' מתקופת הטורון. סלע זה נוח לחציבה, ולאחר חשיפתו לשמש ולחום הוא מתייבש מתקשה, ולכן היה מועדף על הבנאים הקדומים. רכס זה גבוה מהעיר ירושלים וסמוך לדרך קדומה אשר הובילה לעיר. בזכות שילוב תנאים זה הועדף האזור לחציבת אבני בנייה לעיר, כעדות עשרות מחצבות שנפתחו לאורכו של הרכס. מכיוון ששיטות החציבה לא השתנו לאורך התקופות ומאחר שאין ממצא מתארך, יש לשער כי אבני הענק שהופקו במחצבה לא שימשו לבנייה פרטית בעורף החקלאי של העיר, אלא למפעלי הבנייה בירושלים. מאחר שהשלב הקדום ביותר של הדרך שנחשפה בחפירה מתוארך למאה הא' לסה"נ ונראה כי היא נקשרה למחצבה, אפשר שהמחצבה פעלה בימי הבית השני. נראה שהדרך הקדומה שימשה להקל על התנועה והעבודה בסביבת המחצבה. עם תום השימוש במחצבה ויציאת הדרך משימוש חזר האזור לשמש לחקלאות.
הרמה המישורית שעליה נבנתה שועפט ונסללה הדרך המוליכה לרמאללה (דרך שועפט), ושלאורכה התקיים ישוב קדום, מוקפת מכל עבריה במדרונות עמוקים ותלולים. מצב טופוגרפי זה הצריך בניית מדרגות חקלאיות על מנת להכשיר את הקרקע לחקלאות. מאחר שאין לדעת מה מקור מילוי האדמה במדרגות החקלאיות, קשה לתארכן על פי ממצא החרסים שנתגלה בהן (דוידוביץ' ואחרים 2012).
קיר 2 תוארך לסוף התקופה הרומית ולתחילת התקופה הביזנטית (המאות הג'–הו' לסה"נ). בנייתו של קיר זה הישר על הדרך לא השאיר זמן לבליה או להתרבדות אחרת מעליה, ומרמז על פרק זמן קצר בין תום השימוש בדרך לבין בניית קיר השדה. על כן יש לתארכו לחלקו הקדום של פרק זמן זה. השימוש החקלאי באתר המשיך גם בתקופה העות'מאנית עם בניית קיר 7 שהיה בשימוש עד ימינו.
בר-נתן ר' וסקלר-פרנס ד' 2007. יישוב יהודי באורינה בין שתי המרידות. בתוך י' פטריך וד' עמית, עורכים.
חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה: קובץ מחקרים א. ירושלים. עמ' 57–64.
דוידוביץ' א', פורת נ', גדות י', אבני י' וליפשיץ ע' 2012. שיטה חדשה לתיארוך טרסות: מקרה מבחן מרמת רחל. בתוך א' ברוך, א' לוי-רייפר וא' פאוסט, עורכים. חידושים בחקר ירושלים: הקובץ השבעה-עשר. רמת גן. עמ' 473–492.
ספראי ז' וששון א' תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אלקנה.
עדוי ז' 2013. מערת קבורה ומדרגה חקלאית בח'ירבת אל-מוע'רם שבשכונת שועפט, ירושלים. עתיקות 1:76–9.
קלונר ע' תשס"ב. סקר ירושלים. האזור הצפוני-מזרחי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
Spaer M. 2001. Ancient Glass in the Israel Museum: Beads and Other Small Objects. Jerusalem.