נחשפו מתקנים חצובים אחדים (איור 2), בהם שתי מחצבות להפקת אבני בנייה שתיארוכן אינו ידוע וגת שתוארכה על פי הממצא הקרמי למאה הד' לסה"נ, התקופה הרומית המאוחרת. עוד זוהו ספלולים אחדים (איור 3) שתיארוכם אינו ידוע.

 
מחצבה L104 (איור 4). סימני ניתוק (כ-0.1 מ' רוחב) מלמדים על הפקת אבני בנייה שמתארן מלבני (0.7 × 0.3 מ') וגובהן אינו ידוע. חלקה הדרומי של המחצבה לא השתמר; ייתכן שנפגע לאחרונה מכלי מכני.
 
מחצבה L105. מחצבה מדורגת להפקת אבני בנייה (כ-16 מ"ר, כ-0.6 מ' עומק במרכז, 0.3 מ' בשוליים; איור 5). חלקה הדרומי-מזרחי לא נחפר. סימני ניתוק (5–10 ס"מ רוחב) שזוהו בכמה מקומות מצביעים על הפקת אבנים במגוון גדלים.
 
הסדימנט שמילא את המחצבות הכיל שברי כלי חרס מעטים ושחוקים אשר תוארכו ברובם לתקופה הרומית–ביזנטית. שני שברים תוארכו לתקופה הממלוכית.
 
גת L108. על משטח סלע מדרום למחצבות האבן נחפרה גת (איור 6) שתוארכה על סמך שברי כלי חרס לתקופה הרומית המאוחרת (המאה הד' לסה"נ) ולה שלושה מרכיבים:
משטח דריכה שגבולותיו אינם ברורים וכנראה לא השתמרו. במרכזו זוהתה בליטה ריבועית מעוצבת (A; 0.9 מ' אורך הצלעות, 0.4 מ' גובהן) שבמרכזה שקע (כ-0.3 מ' עומק). זהו ככל הנראה בסיס לבורג של מכבש לסחיטת נוזלים מתוצרת חקלאית. את בסיס הבורג מקיפה תעלה חצובה (0.3 מ' עומק לפחות) המובילה אל בור איגום שנחצב מצפון. חלקה העליון של התעלה כוסה באבנים שטוחות, כנראה להגנה על הנוזלים הזורמים בתעלה.
בור שיקוע ריבועי (B; כ-0.7 מ' אורך כל דופן, כ-0.4 מ' עומק), מטויח בשכבת טיח לבן (כ-2 ס"מ עובי). בתחתית דופנו הצפונית נחצבה תעלה, מתארה עגול והיא הובילה אל בור האיגום.
בור איגום ריבועי (C; כ-2.6 מ' אורך כל דופן). הבור נחצב ברובו בסלע האם ובמקומות שבהם היה הסלע נמוך מדי, בדופן הצפונית ובדופן המערבית, הושלמה העבודה בהנחת אבנים מלבניות מהוקצעות במגוון גדלים שמקורן אולי במחצבות האבן שנחשפו מצפון (איור 7). שרידי טיח זוהו בעיקר בפינה הצפונית-מערבית ועל הדופן הדרומית של בור האיגום. אל הדופן המזרחית צמוד גרם מדרגות ששרדו ממנו שתי מדרגות (איור 8), שהוביל מחלקו העליון של הבור בצפון-מזרח, לתחתיתו בדרום-מזרח. סימני חציבה בדופן המזרחית של הבור מעידות על שתי מדרגות נוספות לפחות, שלא שרדו. בדופן הדרומית של הבור נקבעו פתחים של שתי תעלות שהובילו נוזלים אל הבור (איור 9): אחת, שמתארה מלבני, הובילה נוזלים ממשטח הדריכה ושנייה, שמתארה עגול, הובילה נוזלים מבור השיקוע.
 
בחפירה נחשפו שרידי מתקנים חצובים בסלע המעידים על תעשיית בנייה באבן ועל תעשיית ייצור יין או שמן זית. מתיארוך עיקר הממצא הקרמי מהמחצבות לתקופה הרומית–ביזנטית והגת למאה הד' לסה"נ, עולה שזהו אולי חלק מהעורף החקלאי של היישוב מתקופה זו שזוהה מדרום, על גבעה קטנה בחלקו המערבי של כפר כנא המכונה כארם א-ראס (אלכסנדר 2008). חרסים אחדים מזמן השלטון הממלוכי בארץ (1260–1517 לסה"נ) מצביעים על האפשרות שמתקנים אלו שימשו גם בתקופה זו.