בחודש יוני 2014 נערכה חפירת הצלה במגרש פרטי בשכונת אום ליסון בירושלים, בתחומה של ח' אום ליסון (הרשאה מס' 7161-A; נ"צ 223169-88/627562-86), לקראת עבודות פיתוח. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון נגוא בראדעי, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ו' אסמן וי' שמידוב (מדידות וסרטוט) וב' טורי.
החפירה נערכה ברחוב אל-עדל, על המדרון הצפוני של הגבעה שעליה הוקמה שכונת אום ליסון, הפונה לוואדי א-לוז, אחד מיובליו של נחל קדרון (איור 1). בראש הגבעה, בח' אום ליסון, נחשפו בעבר שרידים של מנזר קטן, המתוארך למן התקופה הביזנטית ועד לתקופה האסלאמית הקדומה ומתחתיו נמצאו שרידי מקווה מהתקופה הרומית (Seligman and Abu Raya 2002:127). באתר נסקרו ספלולים חצובים בסלע, מערות, בורות וגת (קלונר תשס"א:147, אתרים 102–105), ונמצא בור מים שזמנו לא ידוע (מזרחי 2013). בחורבת בריכות שמדרום לח' אום ליסון, נחשפו שרידי קירות, חציבות ומתקנים חקלאיים, המתוארכים לתקופות ההלניסטית והביזנטית (זילברבוד 2012). ממערב לאתר שרידי דרך קדומה, הנמשכת מארמון הנציב דרומה-מזרחה, לעבר מנזר תיאודוסיוס, ומשם מזרחה, אל נחל קדרון (קלונר תשס"א:151, אתר 123).
בחפירה הנוכחית נחשפו מחצבות, מתקנים חצובים בסלע וקיר עתיק.
נחשפו שתי מחצבות קטנות (L4 ,L1; איור 2) מטיפוס חצר (ספראי וששון תשס"א:4). טכניקת סיתות האבנים מוכרת ממחצבות אחרות בסביבה – הפרדת האבן מהסלע בתעלות משלושה צדדים וניתוק האבן מצדה החופשי, כפי שאפשר לראות באבנים שלא נותקו (איור 3), בתשלילים שנשארו לאחר הפקת האבנים, בתעלות ההפרדה בתחתית המחצבה (איור 4) ובסימני הסיתות בדופנות המחצבה. סימני סיתות זהים (1–2 ס"מ רוחב, 0.5 ס"מ עומק) נראים בדופנות המחצבות, שם הסיתות אלכסוני. גודל האבנים שהופקו במחצבה אחיד ברובו (0.36 × 0.40 × 0.70 מ'), ויש גם מידות אחרות (0.26 × 0.50 × 0.70 מ' בממוצע).לתעלות ההפרדה חתך טרפזי (10–13 ס"מ רוחב בחלק העליון, 3–4 ס"מ רוחב בחלק התחתון), וממדיהן מתאימים לאבנים שהופקו במחצבה.
למחצבה 4 מתאר מרובע (4 מ' אורך, 4 מ' רוחב, 0.4–0.6 מ' עומק), והובחנו בה שתי שכבות הצטברות: שכבת אדמת סחף חומה כהה (0.1–0.2 מ' עומק משתנה), שמתחתיה, עד קרקעית המחצבה, שכבה של פסולת מחצבה — שבבי אבני גיר רבים שצבעם לבן (8 × 10 ס"מ, 2 × 4 ס"מ גודל ממוצע) — המעורבים במשקע בצבע חום בהיר. גודל השבבים הולך וקטן לעבר תחתית המחצבה, שם הם קטנים מאוד (1 × 2 ס"מ בממוצע). תחתית המחצבה היא צמידה גירנית קשה, מהודקת מאוד. על גבי שכבת ההצטברות של פסולת המחצבה, בין הדפנות המזרחית והמערבית של המחצבה, נבנה קיר שדה דל, שלו נדבך אחד של אבני שדה מהוקצעות מגיר ומצור (W100; אורך 3.6 מ', רוחב 0.4 מ', גובה 0.3–0.6 מ'; איור 5). מצפון לקיר מפולת אבני שדה. לא נמצא חומר מתארך משכבת פסולת המחצבה ומהקיר.
מחצבה 1, מצפון-מערב למחצבה 4, היא מחצבת חצר מלבנית קטנה (6 מ' אורך, 4 מ' רוחב, 0.2–0.6 מ' עומק; איור 6) ובה הצטברות זהה למחצבה הדרומית. גם במחצבה זו לא נמצא חומר מתארך.
בשכבת פני השטח שכיסתה את המחצבות נתגלו חרסים שזמנם התקופות הביזנטית–העבאסית.
בין שתי המחצבות ומצפון-מזרח להן נחפרו שבעה מתקנים מלבניים חצובים בסלע (L11–L5; מידות 0.5 × 0.9 מ', עומק ממוצע 0.55 מ'; איורים 2, 7), ונמצאה בהם הצטברות אדמת סחף ובה חרסים שזמנם למן התקופות הרומית הקדומה–האומיית והממלוכית–העות'מאנית.
החציבות הרדודות שנמצאו בשטח החפירה מעידות על הפקת אבני בנייה בהיקף מצומצם או על חציבת ניסיון כדי לבדוק את טיב הסלע. מאחר ששיטות החציבה לא השתנו במרוצת הזמנים ובהיעדר ממצא ארכיאולוגי משכבת פסולת החציבה שיכול היה להעיד על התאריך המאוחר ביותר של השימוש במחצבה, אי אפשר לתארך את החציבות.
יש חוקרים הרואים בחציבות מלבניות דוגמת אלו שנחשפו באתר מתקנים לאגירת מים או מזון; אחרים רואים בהם ניסיונות חציבה אקראיים; ויש המזהים בחציבות אלה קברי שוחה. שימוש בקבורה מסוג זה מוכר מימי הבית השני ומהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, אך בהיעדר ממצא אי אפשר לקבוע תיארוך חד-משמעי לחציבות אלו ואין לדעת למה נועדו.
ספראי ז' וששון א' תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אלקנה.
קלונר ע' תשס"א. סקר ירושלים: האזור הדרומי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
Seligman J. and Abu Raya R. 2002. A Byzantine ‘Monastery’at Khirbet Umm Leisun, Jerusalem. ‘Atiqot 43:127–140.