שטח A. נתגלתה מערה שמדרום לה חצר מבוא (איור 3). פנים המערה לא נחפר בשל התנגדות של גורמים חרדיים, אך נראה כי אפשר לזהות בה שני שלבי שימוש: בשלב ראשון דומה כי שימשה לקבורה ובשלב שני הוסבה למפחמה.

את פתח המערה ואת חצר המבוא (L106) כיסו מילויים של אדמה שרופה. נחשפו שלוש מדרגות חצובות בסלע (איור 4) אשר הובילו מחצר המבוא אל תוך המערה. המדרגות כוסו באדמת סחף חומה (L115), שהצטברה לאחר שיצאה המערה משימוש ולפני שהוסבה למפחמה. שני עמודי אבן מונוליתיים (1.5–2.0 מ' גובה) נחשפו משני צדי המדרגות. עמוד אחד נתגלה באתרו והשני נמצא שבור וחסם את הכניסה אל המערה (איור 5).
חצר המבוא תחומה בקירות אבן. הקיר המזרחי (W113) בנוי מאבני שדה גדולות ובינוניות, חלקן כנראה בשימוש משני. בקיר שולבה אבן גדולה (כ-2.2 מ' אורך; איור 6). קיר 113 נפגש בקצהו הדרומי בקיר נוסף (W112) ויוצר איתו פינה. קיר 112 בנוי אף הוא מאבני שדה גדולות והשתמר לגובה של שני נדבכים (איור 7). נראה שקיר 112 הקיף את חצר המבוא של המערה גם במערב, אך הוא לא נחשף במלואו. מתחת למילויים ולצמחייה אפשר להבחין בהמשכו לצפון-מערב.
מאחר שהמערה לא נחפרה, אין אפשרות לקבוע את ייעודה וזמנה, ואף לא את תפקידם של המונוליתים שהוצבו בפתחה. גם בחצר המבוא לא נתגלו ממצאים מתארכים, בין היתר בשל השימוש החוזר במערה כמפחמה. עם זאת, ייתכן שהמונוליתים מעידים על קבורה במערה ואולי אף על משמעות פולחנית שהייתה למקום.
בשלב השני הוסבה המערה למפחמה. מרבית שטחה של המערה, חצר המבוא וכן סביבתה כוסו ברבדים של אדמה שרופה, פסולת חציבה דקיקה, אפר ופחמים. אלה הושלכו מתוך המערה החוצה, ככל הנראה בתום כל סבב של שרפת עצים להפקת הפחם. חללה הפנימי של המערה נמצא מלא באדמת סחף שחורה (L111; איור 8), ואין אפשרות להבחין בסימני החציבה ובקווי המתאר המקוריים של המערה. אלה נעלמו במרוצת הזמן, כנראה בשל התמוטטות גושי סלע בתקרתה, ואולי גם כתוצאה מהשרפה בשעת הפקת הפחם. גושי הסלע שימשו לבנייה של קירות או מחיצות אבן צמוד לדופנות האורך של המערה, ונועדו כנראה לתמוך בתקרתה.
 
שטח B (איורים 9–11).נתגלתה ערמת סיקול (L207–L205; מידות 5 × 8 מ', 1 מ' גובה) של אבני שדה קטנות המעורבות באדמת טרה רוסה. מעל לערמה ומתחתיה נחשפו שרידים של קירות שדה הבנויים במגוון שיטות (W220 ,W204 ,W203). קיר 204 בנוי משורה אחת של אבני שדה גדולות בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, שהשתמרו לגובה נדבך אחד. אפשר להבחין בתוואי הקיר גם מחוץ לשטח החפירה, לאורך כ-13 מ' בסך הכל; המשכיו בשני הכיוונים לא נחשפו, וייתכן כי הם נסתרים מתחת לצמחייה הסבוכה המאפיינת את הסביבה. חלק מן הקיר מושתת על ערמת הסיקול, ועל כן מאוחר לה. אפשר כי שימש גדר בין חלקות חקלאיות. קיר 203 בנוי משתי שורות של אבני שדה (כ-6 מ' אורך, 1.8 מ' רוחב), וכיוונו צפון–דרום. קיר 220 נחשף בפינתו הדרומית-מערבית של שטח החפירה; תוואי הקיר מתעגל קמעה וכיוונו הכללי מזרח–מערב. היעדר ממצא מתארך מקשה על קביעת סדרם הכרונולוגי של הקירות והיחס ביניהן, ואפשר כי חלקם הם שרידי מבנה.
 
שטח C. נתגלה מתקן עגול (כ-2 מ' קוטר; איור 12), הבנוי משורה אחת של אבני שדה גדולות (W302; רוחב 0.5–0.6 מ'; איור 13) שהושתתו על סלע האם. במתקן נחשף מילוי של אדמת סחף (L301), ובה אבני שדה במגוון גדלים. אפשר כי מתקן זה נועד לגדר אדמה חקלאית שבתוכה ניטע עץ. במתקן ובסביבתו לא נתגלה ממצא מתארך.
 
שטח D. נחשף אגן סגלגל חצוב בסלע (L400; כ-0.65–1.00 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק; איורים 14, 15). באגן ובסביבתו (L401) לא נתגלה כל ממצא מתארך.
 
דומה כי לשרידים שנחשפו בחפירה אופי חקלאי-תעשייתי וכי השתייכו לאחד היישובים באזור. לא נתגלה ממצא מתארך, אולם ידוע כי באזור השפלה פעלו מפחמות אחדות במהלך התקופה העות'מאנית, ועל כן אפשר להניח כי המפחמה שפעלה במערה הוכשרה בתקופה זו. פנים המערה לא נחפר, אולם חצר המבוא, שלה מערכת כניסה מדורגת, ושני עמודי האבן בפתח מעלים את ההשערה כי במקור שימשה המערה לקבורה.