שטח A

נחפר שטח (10×15 מ') שבו נראו על פני השטח קטעי קירות ונחשפה גת גדולה שהשתמרותה גרועה (איורים 1, 2). חלקי הגת העיקריים ששרדו מאפשרים לשחזרה ולאמוד את גודלה (כ-14×15 מ'). בכל שטח החפירה, בגת וסביבה, נבדק עומק ההשתכבות ונמצא שהגת נבנתה בשלב אחד על חול נקי מממצא.
נחשפו משטח דריכה, בורות סינון ובור איגום, תעלות מטויחות, ואולי משטח דריכה נוסף.
למשטח הדריכה (L107; כ-7×8 מ'; איור 3) שלושה מפלסים: תשתית (כ-0.6 מ' עובי) העשויה מתערובת של אבנים קטנות (עד 0.1 מ' אורך) וחומר מליטה לבן, שהונחה במישרין על הקרקע (איור 4); תשתית ריצוף לאריחים העשויה משכבת מלט לבן (8–10 ס"מ עובי); ורצפות אבן שלא שרדו, אך הותירו על פני תשתית הריצוף שורות של תשלילים (כ-0.5×0.8 מ', 8 ס"מ עובי; איור 5). במרכז משטח הדריכה נקבע בסיס בורג עשוי מאבן גיר (L111; מידות 1.2×1.2 מ', כ-0.8 מ' גובה) שבמרכזו חור מרובע (0.4×0.4 מ'). בתחתית בסיס הבורג נראית תעלה (כ-0.15 מ' רוחב; איור 6). סביב הבורג נמצאה תעלת שוד (כ-1 מ' רוחב) שניתקה את בסיס הבורג ממשטח הדריכה (L152; ר' איור 3), כנראה בניסיון שכשל לשלוף אותו. ככל שמרחיקים ממרכז משטח הדריכה אל שוליו השרידים מופרעים יותר, בעיקר במזרח, שם לא שרדה אפילו התשתית.
אל צדו הצפוני-מזרחי של משטח הדריכה צמוד מכלול מלבני (4.0×7.7 מ') הנתון בתוך מסגרת קירות (W158 ,W140 ,W134 ,W129), שבו שני בורות סינון (L136 ,L135), בור איגום (L138) ותא מטויח (L139).
בור סינון 135 (1.30×1.75 מ'; איור 7) מוקף בקירות מצפון, ממזרח וממערב (W132–W130); הקיר הדרומי של בור הסינון, שחצץ בינו לבין משטח הדריכה, נהרס לחלוטין בשוד אבני בנייה שהותיר במקומה את תעלת השוד 152. הקירות בנויים מגבב של אבנים קטנות המלוכדות בחומר מליטה ומטויחים בטיח לבן עבה. שרידי טיח נמצאו גם על ראש קיר 130 שבמזרח (0.35 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה), ונראה שהשתמר בגובהו המקורי ושימש ספסל. הספסל צמוד לקיר 129 (0.35 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה השתמרות) שנבנה משתיים–שלוש שורות אבנים (עד כ-0.3 מ' אורך) על יסוד של אבנים קטנות מלוכדות בחומר מליטה (0.5 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה) ושהשתמר לגובה 0.3 מ' מעל לגובה הספסל.
בפינה הצפונית-מערבית של החדר נחצבו בקירות שני נקבים: בקיר 131 שבמערב נקדח נקב (L142; קוטר 0.1 מ'; איור 8) שבו נקבע צינור חרס המחבר את בור סינון 135 עם בור איגום 138; ובקיר 132 שבצפון נקדח נקב (L143; קוטר 5 ס"מ) המחבר את בור סינון 135 עם בור סינון 136. מתחת לשני הנקבים נמצא חצי תחתון של קנקן אגירה משוקע ברצפה (כ-0.4 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק), ששימש כנראה בור שיקוע.
רצפת בור הסינון בנויה מתשתית של אבנים קטנות מלוכדות בחומר מליטה לבן. שרידי אריחי ריצוף מאבן גיר שהשתמרו בשוליים (איורים 9, 10) מעידים שבורות הסינון היו מרוצפים באריחים הדומים לאלה של משטח דריכה 107.
בור סינון 136 רבוע (1.75×1.90 מ'); רצפתו וקירותיו מטויחים בטיח לבן עבה(איורים 11, 12). הבור תחום מצפון בקיר (W157; כ-0.6 מ' גובה) שראשו מטויח; ככל הנראה גם זהו ספסל שהשתמר בגובהו המקורי והוא צמוד לקיר (W148) ששימש מסגרת חיצונית והיה גבוה יותר. בפינה הדרומית-מערבית, כ-0.2 מ' מתחת לנקב 143, נמצא חצי קנקן אגירה משוקע ברצפה (L146; כ-0.4 מ' קוטר, 0.3 מ' עומק).
בור איגום 138 עגול (2.6 מ' קוטר, 1.1 מ' עומק; איור 13). קירותיו מטויחים בשכבה עבה של טיח לבן ובתחתיתו נמצאה גומת שיקוע עגולה (0.7 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק). בור האיגום נתון בתוך מסגרת מרובעת (2.9×2.9 מ') מוקפת קירות (0.4 מ' רוחב). מפלס ראש בור האיגום (L137) וראשי הקירות הגבוהים ממנו ב-0.1 מ', מטויחים בטיח לבן עבה.
אל הבור מוליכים שני נקבים: נקב 142 היוצא מבור סינון 135, ונקב (L144) שנמצא סתום במלט לבן היוצא מבור סינון 136 (איור 14). בקיר המערבי של בור האיגום
(W127; רוחב 1.1 מ'; איור 15) חסר קטע (כ-0.8 מ' אורך) במקום שבו נמצא נקב מפולש (L141; כ-7 ס"מ קוטר) המחבר את בור האיגום עם תא מטויח 139.
תא מטויח 139. ממערב לבור האיגום נמצאו שרידי תא מטויח שהשתמרותו גרועה, נחפר ממנו קטע (0.9×1.6 מ'). קיר 140 התוחם את התא ממערב, השתמר רק בחלקו התחתון (עד 5 ס"מ גובה) ולא ניתן לאמוד את עומק התא.
ההשתמרות הגרועה אינה מאפשרת שחזור סביר של השרידים האדריכליים, אולם על פי מיקום תא מטויח 139, ייתכן שגם ממערב לבור האיגום, בדומה לצד המזרחי, היו בורות סינון שקלטו את נוזלי משטח הדריכה בדרכם לבור האיגום.
תעלות מטויחות. קיר 134 (0.8 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה) התוחם את הגת מצפון, בנוי מאבנים קטנות המלוכדות בחומרי מליטה. בראש הקיר, צמוד לצדו החיצוני של קיר 148 התוחם מצפון את בור איגום 138, נמצאה תעלה (3 מ' אורך חשיפה, 0.4 מ' רוחב, 0.1 מ' עומק; איור 16), המטויחת בשכבה עבה של טיח לבן. קיר 140, התוחם את התא המטויח 139 ממערב, השתמר גרוע אולם שרידיו, הכוללים אבנים קטנות המלוכדות בחומר מליטה שפס טיח ישר בראשם, מעלים את האפשרות שגם זוהי תעלה מטויחת הניצבת לתעלה שבראש קיר 134.
משטח דריכה נוסף (?). בריבוע שנחפר מצפון-מערב לגת התגלו שרידי קירות ותשתית סחופה של אבנים קטנות נתונות בתוך חומר מליטה לבן (L123; כ-0.15 מ' עובי; איור 17), מן הסוג שנמצא מתחת למשטח דריכה 107. תשתית 123 הוקפה בקירות
(W150 ,W149 ,W125) שנבנו מאבני כורכר מסותתות (עד 0.7 מ' אורך) במקביל לכיווני הקירות האחרים של הגת. מקיר 149 (כ-3 מ' אורך) שרדו רק אבנים אחדות מן הפן החיצוני והאחרות ככל הנראה נשדדו; אולם הקו הישר שבו מסתיימת תשתית 123, במקביל לפן החיצוני של קיר 149, מאפשר לשחזר את רוחב הקיר (כ-0.7 מ'). קיר 125 (כ-1.5 מ' אורך השתמרות, 0.7 מ' רוחב) ניצב לקיר 149 וסוגר את תשתית 123 מצפון. בראש הקיר בנויה תעלה (W124; רוחב 0.2 מ', עומק 5 ס"מ) שכיוונה מתאים להמשך תעלה 134.
גובה מפלס התשתית 123 נמוך ב-0.2 מ' מגובה רצפת משטח דריכה 107, אך סביר להניח שגובהן המקורי של שתי הרצפות היה זהה ושתשתית 123 היא שריד של משטח דריכה נוסף. חיזוק לכך נמצא בכיווני הקירות סביב תשתית 123 ובתוואי תעלה 124.
מקיר 150 (כ-2 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) השתמר נדבך אחד של אבנים שמתחתיו נמצא נדבך יסוד הבנוי מאבנים במגוון גדלים. משני צדי הקיר (L155 ,L154) נמצא מעט חומר רצפות אפור, ללא ממצאים. ייתכן שקיר זה אינו חלק מהגת אלא ממבנה הצמוד אליה.
עדויות לשימוש מאוחר בגת. על המפולות שמילאו את הגת הושתתה רצפת עפר מעורב באפר (L109; לפחות 3×3 מ'; כ-0.1 מ' עובי; ר' איור 15) שעליה נבנה טבון (L147; קוטר 0.4 מ', גובה השתמרות 0.1 מ'; ר' איור 11) מחומר לבנים אדמדם. סמוך לטבון, רצפה 109 ניגשה אל מתקן מעוגל (L156; עד 0.7 מ' קוטר) בנוי מאבני גוויל (עד 0.3 מ' אורך) שהפן הפנימי שלהן טויח בטיח ורוד בהיר.
ממצאים אלה רומזים שלאחר נטישת הגת נעשה במקום שימוש חוזר, אולי למגורי ארעי; ההשתמרות הגרועה והממצא הדל אינם מאפשרים לעמוד על מהותו או זמנו.
 
שטח B
כ-0.3 ק"מ מצפון-מזרח לגת נפתחו ארבעה ריבועים ונמצאו ארבעה קברי ארגז, שלא נחפרו (איור 18). קבר אחד נחשף בשלמותו (T205; כ-0.8×2.0 מ'; איור 19), מכוסה בלוחות אבן (כ-1 מ' אורך) שהונחו לרוחבו; בקצהו המערבי נמצא קנקן מרוסק (איור 20). קבר שני (T207) נמצא ממערב לקבר 205, ושלישי (T208) נמצא ממזרח לו; קצות שניהם מבצבצים מדופנות הריבוע (ר' איור 19). קבר רביעי (T206) נמצא כ-7 מ' ממזרח ואף הוא מבצבץ מתוך דופן הריבוע (איור 21).
 
בחפירה נמצאו שברי כלי חרס רבים, כולם מהתקופה הביזנטית, שבהם קערות מטיפוס Late Roman C (איור 1:22–3) המתוארכות למאות הה'–הח' לסה"נ, קערה מטיפוס Fine Byzantine Ware (איור 4:22) המתוארכת למאות הו'–הז' לסה"נ ואינה ידועה מן התקופה האסלאמית הקדומה, קדרות עם סירוק גלי (איור 5:22) האופייניות לשלב המאוחר של התקופה הביזנטית ושכיחות בגתות תעשייה מהסוג שנחפר, סיר בישול (איור 6:22), ומכסה (איור 7:22). עיקר הממצא היו קנקני יין מטיפוס עזה בעל השפה הנמוכה המתוארכים למאות הה'–הו' לסה"נ (איור 8:22). נוסף על אלה נמצאו קנקנים ספורים מטיפוסים אחרים כגון קנקן אשקלון קדום (איור 9:22) המתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ, קנקן שק (איור 10:22) מהמאה הו' לסה"נ וקנקן מיובא (איור 11:22) המוכר ברפרטואר כלי החרס של התקופה הביזנטית. כן התגלו אמפורות (איור 12:22) ופכיות (איור 13:22, 14) השכיחות במאות הה'–הז' לסה"נ.
ממצא כלי החרס מתארך את הגת לשלב המאוחר של התקופה הביזנטית, למאות הו'–הז' לסה"נ, ואינו כולל ממצא אינדיקטיבי מראשית התקופה האסלאמית הקדומה. הממצא ותיארוכו עולים בקנה אחד עם ממצאים מאתרים דומים בצפון הנגב שרבים מהם נחפרו, כגון חורבת שלח (חדשות ארכיאולוגיות 121) וח' קרקר (הרשאה מס' 4398-A). באף אחד מהם לא נמצאו חרסים קדומים יותר ונראה שיש לתארך גתות אלה לתקופה הביזנטית בלבד.
 
גתות תעשייה מן הסוג שנחפר כאן נפוצות ברחבי ארץ ישראל, בעיקר לאורך מישור החוף, צפון הנגב וערי הנגב הביזנטיות, ביישובים במגוון גדלים, בכנסיות, במנזרים, ולעתים אף ללא זיקה למקום יישוב סמוך. הגת שתוארה כאן קרובה לח' נאמוס, שבה נמצאו חרסים גם מהתקופה הביזנטית וסביר שישנה זיקה ביניהם.
בחפירה בין קברי הארגז שנחשפו בשטח B נמצאו בעיקר שברים של קנקני יין מטיפוס עזה בעל השפה הנמוכה (ר' איור 15:22) המתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ; סביר שהקברים ברובם שימשו את יושבי ח' נאמוס בתקופה הביזנטית.