שטח A (איור 1)

נחשפו שרידים דלים משני מבנים. מהמבנה הדרומי (L346) נחשף החלק הצפוני בלבד
(3.0×9.5 מ') שכלל שני חדרים שמהם שרדו יסודותיהם (עד 0.2 מ' גובה). הממצאים היו דלים מכדי לתארך את המבנה.
מצפון למבנה 346 נחפר מבנה נוסף (L316; מידות 6.5×12.5 מ'). קירות המבנה שרדו בעיקר במזרח, שם הובחנו שני שלבי פעילות. בחלק המערבי של המבנה נמצאו קטעי קירות, שרידים מצומצמים של רצפת אבן, ומשטחים בנויים מאבני כורכר מלוכדים במלט, שלא ברור אם הם שרידי קירות או רצפות.
הממצא ממבנה 316 כלל שברי כלי חרס שבהם קנקנים, אמפורות, סירי בישול, קערות, קדרות ומעט שברי נרות, שברי כלי זכוכית ומטבעות מן התקופות הרומית הקדומה (המאות הא'–הב' לסה"נ) ובעיקר מן התקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה (המאות הג'–הה' לסה"נ). חרסים נוספים שנמצאו שלא בהקשר אדריכלי מתוארכים לתקופות הברזל 2 והביזנטית המאוחרת (המאות הו'–הז' לסה"נ) ולימי הביניים. כן נמצאו כלי אבן ספורים, פריטי שיש ועצמות.
 
שטח B (איור 2)
נחשפו שלושה שלבי בנייה (1–3). לשלבים 3 ו-2 יוחסה גת שלה בורות שיקוע ואיגום, מדרום ומצפון להם שני משטחי סחיטה או עבודה, וממזרח וממערב להם תעלות אחדות ותאי תסיסה. לשלב 1 יוחסו שרידי בנייה דלים. שלבי הבנייה יתוארו להלן מן הקדום למאוחר.
שלב 3. במרכז הגת נמצאו בורות השיקוע והאיגום. דופנות הבורות טויחו בשתי שכבות טיח לפחות ורצפותיהם נבנו מחרסים שהונחו בדגם אדרה. בקצה המזרחי של רצפת בור השיקוע (0.5×1.4×2.3 מ') נמצאה גומת שיקוע מקדרת חרס (0.35 מ' קוטר); צמוד לגומה נמצא שקע רדוד שבו צינור המוביל לבור האיגום שממזרח. במרכז בור האיגום
(1.36×2.30×2.40 מ') נמצאה אגן שיקוע שחלקו עשוי מקנקן (0.8 מ' קוטר).
מדרום לבורות השיקוע והאיגום התגלה משטח דריכה מלבני (4.0×4.9 מ'). בחלקו הצפוני-מערבי של המשטח, בקיר שבינו לבין בור השיקוע, התגלה פתח מעוגל שנסתם בטיח העבה שכיסה את הקיר. רצפת המשטח נבנתה מחרסים שלוכדו במלט בקבוצות הניצבות זו לזו, וטויחה בטיח אפור בהיר. על רצפת המשטח נמצאו שברי כלי חרס, זכוכית ומטבעות משלהי התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית, המצביעים אולי על קדמותו.
בחלק המזרחי של הגת נבנו שלושה תאי תסיסה מלבניים (1.2×2.7 מ'; איור 3) הסדורים בשורה אחת. רצפות התאים עשויות משכבות אחדות של טיח אפור מעל תשתית חרסים המונחים על צדם ויוצרים דגם אלכסוני, ושוקעו בהן אגני שיקוע מחרס (0.3 מ' קוטר).
ממערב לכל אחד מאגני השיקוע התגלה צינור עופרת המוביל לתעלה צרה (כ-3.2 מ' אורך; איור 4) שכיוונה צפון–דרום, שהובילה את התוצר הראשוני למתקן איסוף שלא שרד, כנראה ממערב או מדרום לתאים. בקצה הדרומי של התעלה יש פתח שנסתם בטיח. מול תא התסיסה האמצעי משתלבת בתעלה זו ממערב תעלה נוספת (1.1 מ' אורך), שלה שני פתחים: הפתח המזרחי פונה לדרום ונמצא סתום בטיח, והפתח המערבי עשוי מצינור עופרת היוצא מן הדופן המזרחית של משטח הדריכה הצפוני במפלס הנמוך מרצפת המשטח. מצפון לשתי התעלות נחשפה חלקית תעלה נוספת (4.8 מ' אורך) המתחברת לתעלה הראשונה.
ממערב לבור השיקוע נחשף חלקית תא תסיסה או משטח סחיטה נוסף שרצפתו הרוסה כמעט לגמרי. בדופן הצפונית של המשטח יש פתח המחובר לתעלה בנויה (איור 5). התעלה ואזור העבודה נמשכים אל מחוץ לגבולות החפירה. הקצה המזרחי של התעלה מסתיים בדופן המערבית של בור השיקוע. טיח של קיר התוחם ממערב את בור השיקוע ביטל כנראה את התעלה. בדופן הפנימית של בור השיקוע לא נמצא פתח שקשור לתעלה זו. התעלה בנויה בדומה לתעלות שבאגף המזרחי ולכן אפשר שהן מאותו שלב.
במקומות אחדים באגף המזרחי וליד המשטח הדרומי נחפר מילוי אדמה חומה כהה עם שברי כלי חרס וזכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת. זוהי התקופה הקדומה ביותר שבה הגת יכלה להבנות.
שלב 2. ממערב לתאי התסיסה מן השלב הקודם נבנו שני תאי תסיסה מלבניים השונים מהם, אחד בדרום (1.4×1.9 מ') ואחד בצפון (1.2×1.9 מ'). רצפות התאים טויחו בטיח אפור ולא הותקנו בהן אגני שיקוע. בדופן המערבית של התא הדרומי נמצא פתח צר המוביל למשטח הדריכה הצפוני.
ממערב לתאי התסיסה נבנה משטח הדריכה הצפוני (5.4×5.4 מ'). רצפת המשטח מטויחת טיח אפור בהיר מעל תשתית של חרסים המונחים על צדם ויוצרים דגם אדרה. במרכז המשטח התגלה בסיס לבורג (2.35×2.50 מ') עם בסיס למכבש מלבני (0.6×0.7 מ'). בדרום המשטח התגלה פתח המוביל לבור שיקוע.
התעלות משלב 3 יצאו מכלל שימוש עם בניית תאי התסיסה המערביים ומשטח העבודה הצפוני בשלב 2, ומכאן שגם התאים משלב 3 בוטלו לחלוטין או שתפקידם שונה. המשטח הדרומי כנראה כבר לא היה בשימוש בתפקידו המקורי בשלב הקיום האחרון של הגת, אז פעלו כנראה רק המשטח הצפוני, התאים מן השלב השני של האגף המזרחי ובורות האיגום והשיקוע, שכן פתחיהם לא נמצאו סתומים בטיח.
 
הממצאים מן הגת כללו שברי כלי חרס וזכוכית מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות הג' או הד'–הו' לסה"נ), מטבעות מתקופות אלו (לא מאוחר מסוף המאה הה' לסה"נ) ומעט עצמות בעלי חיים. הגת יצאה מכלל שימוש והפכה לבור אשפה עוד בתקופה הביזנטית (סוף המאה הה'–המאה הו' לסה"נ) על סמך שברי כלי החרס, הזכוכית והמטבעות שנמצאו על רצפת בור האיגום. המטבע המאוחר ביותר שזוהה מתוארך לשנים 457–474 לסה"נ.
 
שלב 1. בשלהי התקופה הביזנטית (סוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ) נבנה קיר על מילוי האשפה שבבור האיגום, צמוד לדופן הצפונית של הבור. בקיר שולבו גושי מלט עם חרסים שנלקחו ממשטח העבודה הצפוני ואבנים מהוקצעות שייתכן שפורקו מן המבנים בסביבה או משטח A. ייתכן שלשלב זה שייכים שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית המאוחרת (המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ) שנמצאו מעל מפלס אבנים המכסה את מרבית מרכיבי הגת.
 
שטח C (איור 6)
בצפון נחשף יסוד פינה דרומית-מערבית (2.5×4.0 מ'). הממצא היה דל וכלל שברי כלי חרס מעטים מהתקופות הרומית והביזנטית ושני מטבעות מן המאה הד' לסה"נ. שמונה מטרים מדרום לפינה נחשפו יסודות שני קירות המקבילים זה לזה ובנויים בדומה לקירות המבנה. סמוך להם נמצאו פכית תמימה וראש חץ מברונזה מתקופת הברזל 2, בור שבו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה והמאוחרת, ומטבע מן המאה הד' לסה"נ. במילוי ללא הקשר אדריכלי נמצא מטבע אחד מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הט'–הי' לסה"נ).
 
ההשתמרות הדלה של המבנים בשטחים A ו-C נבעה כנראה משוד אבנים שאולי לווה בפגיעה ברצפות. מיעוט הממצאים ממכלולים ברורים והחריש המודרני אינם מאפשרים אלא לתארך בזהירות את השרידים בעיקר לתקופה הרומית המאוחרת–הביזנטית. אפשר שהשרידים הם חלק מאחוזה חקלאית או מכפר, ושחלק מן המבנים שימשו מחסנים שהיו קשורים לגת.
הגת בשטח B היא עדות נוספת למורכבות תעשיית היין בדרום מישור החוף שהגיעה לשיאה בתקופה הביזנטית. שלבי הבנייה, ההבדלים בבניית אגפי הגת והממצא החומרי מעידים כנראה על פעילות ממושכת. בגת ניתן לראות זה לצד זה דגמים אחדים של משטחי סחיטה, החל מהדגם הפשוט, ללא תאים צדיים, שימוש בתאי תסיסה או סחיטה עם תעלות, ולבסוף מעבר לדגם של תאים הניצבים למשטח עבודה שבמרכזו בורג סחיטה. הדגם האחרון מאפיין את הגתות המשוכללות המופיעות לקראת סוף התקופה הביזנטית.