בתחום הסקר שני אתרי יישוב מרכזיים: מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת (אתר 27), ומן התקופות הצלבנית/הממלוכית והעות'מאנית (אתר 17; אתר מוכרז – חורבת חמר). מלבד אלה, תועדו שלושה מבנים מגליתיים (אתרים 13, 15, 28); שמונה דולמנים (אתרים 1, 2, 7,10–12, 21, 31); עשרה אתרי רגמים (אתרים 1, 4[?], 8[?], 14, 20, 22, 24, 25, 30[?], 31); עשרות גלי אבנים, כנראה גלי סיקול (אתרים 3–6, 8, 23, 26, 29, 30[?], 33); שני קברי שיח' ובית קברות מוסלמי אחד (אתרים 9, 16, 18); מכלאות אבנים קדומות (אתר 19); חלקת שדה נטושה (אתר 32), בוסתן עתיק (אתר 34); ומתקן חצוב בסלע (אתר 31).

 
אתר 1 – דולמן (איור 2). רוגם (0.5 מ' גובה, 10 מ' קוטר) בנוי מאבני גיר קטנות לא מעובדות, שבחלקו הצפוני תא קטן בנוי משתי אבנים גדולות (0.7×1.0 מ' כל אבן), ללא אבני כיסוי. נראה שהדולמן נשדד. ייתכן שתא קטן נוסף מסתתר בתוך הרוגם בחלקו הדרומי.
 
אתר 2 – דולמן (איור 3). 2 או 3 אבני גיר גדולות מאוד (0.4×0.5×1.5 מ') מונחות באי-סדר ליד שקע מלבני (2×4 מ') מלא באבנים קטנות. נראה שזהו דולמן שהרוגם שהיה מעליו הוסר והוא נשדד ונהרס. דומה שאבן כיסויאחת מונחת עדיין באתרה, ועל צדה המזרחי נשענת אבן גדולה מאוד שמקורה אולי בדופן התא או בתקרתו.
 
אתר 3 – ריכוז גלי אבנים (50 מ' קוטר האתר; איור 4). כעשרה גלי אבנים (5 מ' קוטר ממוצע, 0.5 מ' גובה ממוצע) שנערמו מאבני גיר קטנות לא מעובדות ככל הנראה בעת סיקול השטח.
 
אתר 4 – ריכוז גלי אבנים (50 מ' קוטר האתר; איור 5). כשבעה גלי אבנים (7 מ' קוטר ממוצע, 1.0–1.5 מ' גובה ממוצע) שנערמו מאבני שדה, רובן קטנות ומיעוטן בינוניות. חלק מגלי האבנים נראים כגלי סיקול. ייתכן שהאחרים נערמו בפעילות אחרת.
 
אתר 5 – ריכוז גלי אבנים (50 מ' קוטר האתר; איור 6). כעשרה גלי אבנים (5 מ' קוטר ממוצע, 0.5 מ' גובה ממוצע) שנערמו מאבני גיר קטנות לא מעובדות, כנראה בעקבות סיקול השטח.
 
אתר 6 – ריכוז גלי אבנים (50 מ' קוטר האתר; איור 7). כעשרה גלי אבנים (5.5 מ' קוטר ממוצע, 0.6 מ' גובה ממוצע) שנערמו מאבני קיר קטנות לא מעובדות, כנראה בעקבות סיקול השטח.
 
אתר 7 – מבנה סגלגל ודולמן. כ-10 מ' בין שני המבנים. נחפרו בשנת 1990 (חדשות ארכיאולוגיות צז:15) ובעת הסקר עדיין עמדו על תלם ללא פגע.
 
אתר 8 – ריכוז גלי אבנים (300 מ' קוטר האתר). כ-40 גלי אבנים (7 מ' קוטר ממוצע, 1 מ' גובה ממוצע) מאבני גיר, רובן קטנות ומיעוטן בינוניות. נראה שחלקם הגדול, ואולי כולם, גלי סיקול, אך אפשר שאחדים מהם נערמו בפעילות אחרת. ארבעה גלי אבנים במקבץ זה
(DA) נמדדו ותועדו בפירוט:
גל A – גל אבנים מאבני גיר קטנות לא מעובדות (10 מ' קוטר, 1.5 מ' גובה; איור 8).
גל B – גל אבנים מאבני גיר קטנות לא מעובדות (10 מ' קוטר, 2 מ' גובה; איור 8).
גל C – גל אבנים מאורך מאבני גיר קטנות לא מעובדות (25×4 מ'; איור 9). 
גל D – גל אבנים מאבני גיר קטנות ובינוניות לא מעובדות (7 מ' קוטר, 1 מ' גובה; איור 9). קיר בנוי מאבני גוויל לגובה 4 נדבכים (1 מ' גובה) תוחם את הגל בצדו המזרחי.
 
אתר 9 – קבר שיח' (איור 10). מצבת קבורה מוסלמית (3×1.5 מ', 1 מ' גובה) בנויה מאבני גיר קטנות מעובדות, ניצבת על פודיום קטן בנוי גם הוא מאבנים. במפות ישנות נקרא הקבר 'קבר שיח' א-ריפאעי'. זהות הנקבר אינה ידועה, אך יש לציין שבשיפולי הר כנען, בתחום שכונת אל-אכראד לשעבר נתגלתה מערה שהייתה זאויה (מקום תפילה וטקסים) של הכת המוסלמית-צופית 'אל-ריפאעיה', ובה כתובת משנת 1287 לסה"נ המזכירה את הכת. ייתכן שבקבר זה קבור ראש כת הריפאעיה בצפת בתקופה הממלוכית (סטפנסקי י' 1990. חדשות ארכיאולוגיות במערות הגליל המזרחי. נקרות צורים 21:17–34; סטפנסקי י' 2002. זאוויה ממלוכית בצפת. בתוך: א' שילר וג' ברקאי [עורכים], צפת ואתריה (אריאל 157–158). ירושלים עמ' 56–57). 'אל-ריפאעי' הוא גם שם של משפחה צפתית ותיקה וייתכן שיש קשר משפחתי ביניהם ובין הנקבר (צאצאי המשפחה גרים בירדן, שניים מהם היו ראשי ממשלה שם).  
 
אתר 10 – דולמן (איור 11). ריכוז של אבני גיר גדולות, ככל הנראה דולמן מטיפוס מיוחד
(4×6 מ', 1 מ' גובה) ללא רוגם כיסוי. הדולמן מורכב כנראה משלושה תאים בנויים המכוסים בלוחות אבנים גדולות. 
 
אתר 11 – דולמן (איור 12). תא (1.2×1.7 מ') בנוי בציר צפון–דרום משלוש אבנים עומדות ומעליהן אבן כיסוי גדולה (2.0×1.5 מ'). הכניסה אליו מדרום. הוא התגלה ללא רוגם כיסוי, אך סביבו ערמה נמוכה מאבנים קטנות. הדולמן הוא מטיפוס 1ב על פי סיווג הדולמנים לטיפוסים של ק' אפשטיין (‘Atiqot 17:20–58) – טיפוס נפוץ בין הדולמנים הבנויים מבזלת ברמת כורזים ובגולן, ונדיר יחסית בגליל העליון הגירי.
 
אתר 12 – דולמן (איור 13). תא (1.2×3.0 מ') בנוי מארבע אבני גיר קשה גדולות, שלוש מהן עומדות ויוצרות את דופנות התא ואחת גדולה במיוחד (2.5×3.5 מ', 0.3 מ' עובי) מקרה את התא. מעל התא רוגם כיסוי (10 מ' קוטר, 1.5 מ' גובה). אבני הדפנות של הדולמן הן לוחות אבן שטוחות טבעיות דמויות אורתוסטטים. התא בנוי בציר מזרח–מערב, והכניסה אליו במערב. הדולמן הוא מטיפוס 1ב, על פי סיווג הדולמנים לטיפוסים של ק' אפשטיין (‘Atiqot 17:20–58), והוא נפוץ בין הדולמנים הבנויים מבזלת ברמת כורזים ובגולן, ונדיר יחסית בגליל העליון הגירי; הוא מהגדולים שנתגלו עד כה מבין הדולמנים שנבנו מאבן גיר בגליל העליון ההררי. 
 
אתר 13 – מבנה (4×4 מ'; איור 14). שרידי קירות (עד 1.5 מ' גובה), בנויים מאבני גוויל גדולות מגיר קשה והשתמרו לגובה 1–2 נדבכים.
 
אתר 14 – רוגם (איור 15). רוגם גדול (8 מ' קוטר, 2 מ' גובה), בנוי מאבני גיר גדולות. ייתכן שהרוגם מכסה דולמן חתום.
 
אתר 15 – מבנה (4×4 מ'; איור 16). שרידי קירות התוחמים מבנה (עד 1 מ' גובה), בנויים מאבני גוויל גדולות מגיר קשה והשתמרו לגובה 1–2 נדבכים.
 
אתר 16 – קבר שיח' (איור 17). מצבת קבר (1×2 מ') עשויה מבטון בנויה בציר מזרח–מערב, מוקפת גדרת אבנים (8×8 מ'). על צדה הדרומי חרוטות כתובות קצרות בערבית. הקבר אינו עתיק, כנראה מהמאה הכ', ונראה שקבור בו שיח' בדואי. לא ניכר בית קברות סביב הקבר.
 
אתר 17 – חורבת חמר (כ-10 דונם; איורים 18–20). יישוב קטן ובו שרידים של מבני מגורים (בחלקו המערבי), חצרות ומכלאות אבנים. קירות המבנים נבנו מאבני גיר, חלקן לא מעובדות וחלקן מהוקצעות. גובה ההשתמרות המרבי של הקירות שמונה נדבכים (2 מ'), במיוחד במבני המגורים. המדרון הצפוני של החורבה משתפל צפונה לעבר ואדי חמרה, ובראשו התגלו טרסות ספורות ועליהן חרסים פזורים ויסודות בנייה. בסקר קודם נמצאו באתר חרסים מן התקופה הצלבנית או הממלוכית ומהתקופה העות'מאנית (IAA Reports 14:40 [site 328]). בסקר האחרון הובחנו גם מעט גרעיני צור וכלי צור (ניאוליתיים?). נראה שהאתר היה יישוב חקלאי קטן או בית חווה בימי הביניים, בזמן פריחתה של צפת, ותושביו עסקו גם בגידול בקר וצאן. מקור המים של היישוב היה כנראה עין חמר, בערוץ ואדי חמרה כ-300 מ' מצפון לחורבה, ונמוך ממנה בכ-50 מ'. מן החורבה תצפית נאה צפונה לעבר ואדי חמרה ושיפולי הר כנען במזרחה של צפת, אך לא רואים ממנה את גבעת המצודה שהיא לבה של העיר. 
 
אתר 18 – בית קברות מוסלמי (20×20 מ'; איור 21). ריכוז של כעשרה קברים (1×2 מ' גודל ממוצע) מסומנים בנדבך אחד של אבני גוויל המסודרות בצורה סגלגלה או מלבנית, ללא מצבות בולטות לגובה. כיוון הקברים מזרח–מערב. חלק מהקברים קטנים ואולי נקברו בהם ילדים. בית הקברות די רחוק מקבר השיח' (אתר 16), ונראה שאין קשר ביניהם. ייתכן שהנקברים היו תושבי ח' חמר הסמוכה.
 
אתר 19 – ריכוז של מכלאות (כ-50 מ' קוטר האתר; איור 22). ארבע או חמש מכלאות אבנים עתיקות (15 מ' קוטר ממוצע), בנויות מאבני גיר קשה לא מעובדות (עד 0.5 מ' גובה). המכלאות ניכרות היטב בצילומי האוויר (איור 1). בשטח נמצאו חרסים פזורים ספורים מהתקופות הברונזה התיכונה (חרס אחד), ההלניסטית (? חרס אחד), והביזנטית או האסלאמית הקדומה (שניים או שלושה חרסים), אך אין בהם כדי להעיד על זמן בניית המכלאות או השימוש בהן.
 
אתר 20 – רוגם (5 מ' קוטר, 1 מ' גובה; איור 23). בנוי מאבני גוויל קטנות ובינוניות, תחום בקיר היקפי מאבני גיר בינוניות. במזרח הרוגם יש מעין פתח כניסה, עם 'אבן מזוזה' שהועמדה בצדו הצפוני.
 
אתר 21 – דולמן (איור 24). תא (2×4 מ'), בנוי בכיוון צפון–דרום ומכוסה בשלוש אבני כיסוי גדולות באתרן. הכניסה לדולמן כנראה מדרום. הדולמן מכוסה ברוגם גדול (6×8 מ', 1.5 מ' גובה) בנוי מאבני גיר גדולות (עד 0.8×0.6 מ'), בינוניות וקטנות. בצד המערבי של הרוגם יש כניסה למסדרון שכיוונו מזרח–מערב והוא מוביל לעבר התא שבמרכז הגל. פריצת המסדרון מאוחרת ככל הנראה לבניית הדולמן. המסדרון נחסם בשלב כלשהו לאחר בנייתו.
 
אתר 22 – רוגם גדול (8 מ' קוטר, 2 מ' גובה; איור 25). בנוי מאבני גוויל גדולות, בינוניות וקטנות מאבן גיר קשה. אינו תחום בקיר היקפי.
 
אתר 23 – ריכוז גלי סיקול (A–D; קוטר האתר 150 מ'). ארבעה גלי סיקול גדולים סמוכים זה לזה, בנויים מאבני גוויל קטנות מגיר קשה וניכרים היטב בצילומי אוויר (איור 1). אלה גלי הסיקול הגדולים ביותר בשטח הנסקר:
גל A – קוטר 15 מ', גובה 3 מ' (איור 26);
גל B – קוטר 15 מ', גובה 3 מ' (איור 3326
גל C  – קוטר 10 מ', גובה 2.5 מ' (איור 27);
גל D – קוטר 10×5 מ', גובה 2 מ' (איור 27), נערם על מדרון קטן.
 
אתר 24 – רוגם (10 מ' קוטר, 1.5 מ' גובה; איור 28A). בנוי מאבני גיר קשה לא מעובדות בינוניות (בעיקר בראש הרוגם) וקטנות.ברוגם ניכרים שרידי בנייה.
 
אתר 25 – רוגם (10 מ' קוטר, 2 מ' גובה; איור 28B). בנוי מאבני גוויל גדולות, בינוניות וקטנות מאבן גיר קשה. ברוגם ניכרים שרידי בנייה.
 
אתר 26 ריכוז גלי סיקול (100 מ' קוטר האתר). שמונה גלי סיקול סמוכים זה לזה (5–10 מ' קוטר, 1–1.5 מ' גובה כל אחד). הגל הגדול (A; 10 מ' קוטר, 1.5 מ' גובה; איור 29) נערם מאבני גיר קשה, קטנות ולא מעובדות.
 
אתר (1) 27 שרידי יישוב (כ-10 דונם; איורים 30, 31). שרידי קירות (עד 1.5 מ' גובה) שנבנו מאבני גיר לא מעובדות והשתמרו לגובה 3–4 נדבכים, וכן מעט גלי אבנים. חרסים וכלי צור שהובחנו על פני השטח בזמן הסקר מתוארכים לתקופות הכלקוליתית, הברונזה התיכונה והמאוחרת, והעות'מאנית, וכן מעט חרסי שדה מן התקופה הרומית או הביזנטית. בשנת 2010 נערכו באתר חפירות בדיקה בניהול ק' קובלו-פארן (חדשות ארכיאולוגיות 123), ונחשפו שרידי יישוב קבע מתקופת הברונזה המאוחרת עם ממצא עשיר הכולל צמיד יד מברונזה, חרפושית מאבן וכלי חרס רבים. אפשר שיישוב זה קשור לדולמנים ולמבנים המגליתיים הנמצאים במרחב של רמת רזים.
 
אתר (2) 28מבנה (6×6 מ', 1 מ' גובה; איור 32). שרידי מבנה רבוע בנוי מאבני גיר קשה גדולות ולא מעובדות שהשתמר עד גובה שלושה נדבכים. חלל המבנה מלא באבנים קטנות ובינוניות. נראה שיש לקשר אותו עם היישוב הקדום באתר 27 הנמצא בקרבתו. המבנה תועד גם בשנת 1982 (ארכיון רשות העתיקות, נג' 157204, תיק פיקוח רמת רזים).
 
אתר (3) 29 – גל אבנים (8 מ' קוטר, 1.5–2.0 מ' גובה; איור 33). אולי גל סיקול, נערם מאבני גיר קשה לא מעובדות קטנות ובינוניות.
 
אתר (4) 30 – גל אבנים (6 מ' קוטר, 0.5 מ' גובה; איור 34). גל רדוד של אבנים מפוזרות, נערם מאבני גיר קשה לא מעובדות, רובן קטנות ומיעוטן בינוניות. קשה לקבוע אם הוא שריד של רוגם קבורה או גל סיקול.
 
אתר (5) 31 – דולמן ומתקן חצוב. רוגם (5×10 מ', כ-3 מ' גובה) בנוי מאבני גיר קשה לא מעובדות קטנות, בינוניות וגדולות. צורתו מלבנית, וביסודותיו, בצדו הדרומי-מערבי, ניכרים שלושה נדבכי בנייה (איור 35A). הרוגם מכסה תא קבורה (1×2 מ'; איור 35B) בנוי גם הוא מאבני גיר קשה לא מעובדות. שרידי התא ניכרים בראש הגל. סביב הגל נמצאו מעט חרסים מן התקופות הרומית והביזנטית, בהם שפת קערה גלילית ממשפחת כלי כפר חנניה מן המאות הג'–הד' לסה"נ.
סמוך לרוגם מדרום משטח סלע (2×4 מ'; איור 36), טבעי או מוחלק, עם שני בורות איגום עגולים: מערבי (0.5 מ' קוטר, 0.25 מ' עומק) ומזרחי (0.35 מ' קוטר, 0.25 מ' עומק). בשפת הבור המערבי חצובה מדרגה רדודה (3 ס"מ עומק, 7 ס"מ רוחב).
 
אתר (6) 32 – חלקת שדה (70×100 מ'; איור 37). חלקה גדולה תחומה ממזרח וממערב בשתי גדרות אבן (2–3 מ' רוחב, עד 0.5 מ' גובה) לאורך שיפוע המדרון. הגדרות בנויות מערמות לא סדורות של אבנים קטנות.
 
אתר (7) 33 ריכוז של גלי אבנים וקירות שדה (1–2 דונם; איור 38). שישה גלי אבנים, אולי סיקול (4–5 מ' קוטר כל אחד) ומעט קירות שדה מאבני גיר קשה לא מעובדות קטנות ובינוניות. אפשר שהאבנים סוקלו לצורך עיבוד קרקע, ולאחר מכן האדמה נסחפה, או שהסיקול נעשה לצורך בניית מאהל למגורים ארעיים.
 
אתר (8) 34 – בוסתן ואדי חמרה (לפחות 200×200 מ'). שרידי חקלאות עתיקה באזור המשתרע מצפון וממזרח למגרש הכדורגל של צפת (איור 39A). בשטח שרדו מדרגות עיבוד חקלאיות הנושאות עצי פרי, בעיקר עצי זית ושקד. קירות הטרסה בנויים מאבני גיר קשה לא מעובדות. רוב הקירות התמוטטו (איור 39B), אך מיעוטם עומדים איתן (0.5–1.0 מ' גובה; איורים 40, 41A). מעל ערוץ ואדי חמרה ממזרח נצפה קטע מדרך צרה (כ-100 מ' אורך, 2 מ' רוחב; איור 41B) שכיוונה צפון–דרום והיא מקבילה לערוץ הוואדי. הדרך נתמכת ממערב בקיר בנוי מאבני גוויל. בערוץ הוואדי בריכת מים קטנה, לא עתיקה, בנויה מאבנים ומבטון, האוגרת את מי הוואדי הזורמים מצפון (איור 42). 
 
ברמת רזים נתגלו שרידי פעילות אדם רבים למדי, אף על פי שהיא סלעית מאוד ואין בה מקורות מים קבועים. השרידים מתוארכים לשתי תקופות עיקריות – הברונזה (התיכונה והמאוחרת), וימי הביניים (התקופות הממלוכית והעות'מאנית, זמן פריחתה של העיר צפת). התגלו שרידים של שני יישובי קבע, מבנים שנבנו מאבני גוויל גדולות, שרידי קבורה מונומנטליים (דולמנים ורגמים), קברים מוסלמיים, וכן עדויות לפעילות חקלאית – עיבוד קרקע וגידול צאן ובקר, הניכרים בגלי הסיקול הרבים, מכלאות האבנים, חלקת השדה, קירות השדה, וכן הבוסתן בוואדי חמרה. גם המקורות ההיסטוריים האסלאמיים מזכירים פעילות חקלאית ענפה סביב צפת בתקופות הממלוכית והעות'מאנית. לא ברור מתי ניטשו השטחים החקלאיים ברמת רזים, אך ניתן להניח שהאירועים הקשים שהתרחשו במהלך חלקה השני של התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ), כמו רעידת האדמה של 1759 ועוד יותר זו של 1837 אשר פגעה קשות בצפת ובכלכלתה, הם שגרמו גם לנטישת החקלאות בשטחים אלה, שממילא היו קשים לעיבוד. על כל פנים, בתקופת המנדט הבריטי הם כבר היו נטושים (י' קרמון 1960. השימוש החקלאי בקרקע בהרי-צפת. ידיעות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה כ"ד [ד']:220, ציור 2). מאז השטח נשאר שומם ברובו, למעט מטעי שיחי הדסים, האדמה החקלאית נסחפה במרוצת הדורות ופני השטח הפכו ברובם לסלעיים. יוצא מן הכלל הוא ערוץ ואדי חמרה, יובלו העליון של נחל עכברה, שיש בו עדיין מדרגות חקלאיות קדומות הנושאות בוסתני פרי, בעיקר עצי זית ושקד.