מחצבות – תקופת הברזל או התקופה הרומית הקדומה

השרידים הקדומים ביותר שהתגלו בשטח החפירה הם של מחצבה קדומה על מורדות הגבעה המערבית של ירושלים הקדומה (איור 2: L9588). נחשף קטע קטן (2.0 × 2.5 מ'), ובו מדרגות חציבה ותעלות ניתוק. מדרגות החציבה נמשכות מצפון-מערב לדרום-מזרח, בניצב לשיפוע המדרון הטבעי של הסלע באזור החפירה. מהתשלילים שנותרו אפשר לשחזר את גודל האבנים שנחצבו (0.75 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב בממוצע). על המחצבה הושתת יסוד קיר W958 (איור 3) הנמשך מצפון לדרום. המחצבה קדומה לקיר 958 וממילא לרחוב הקרדו הרומי, שאבני הריצוף שלו (L9564) מונחות מעל ראש קיר 958.
 
אי אפשר לתארך במדויק את זמנה של המחצבה אך אפשר לקבוע שהיא קדומה למאה הב' לסה"נ – מועד סלילתו של הקרדו הרומי (להלן). היא דומה באוריינטציה שלה למחצבות קדומות מימי הבית הראשון והבית השני שהתגלו בעבר כ-40 מ' מצפון לקטע שנחפר כעת (וקסלר-בדולח  ואחרים 2009), ושונה במובהק מקווי החציבה הישרים בכיוון צפון–דרום, שנחשפו בעונת החפירות הקודמת ממערב לקטע הקטן שנחשף כעת, הקשורים לסלילתו של הקרדו המזרחי (איור 2). נראה לפיכך שזמנה של מחצבה 9588 בימי הבית הראשון ו/או הבית השני.
 
קיר בנוי מעל המחצבות – התקופה הרומית(?)
על הסלע החצוב, כ-1.5 מ' מתחת למפלס הקרדו, התגלה נדבך יסוד של קיר הנמשך מצפון לדרום (W958, כ-2 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה; ר' איורים 2, 3). נראה כי נדבכי הקיר שמעל היסוד ואבני הקרדו שהיו מונחים מעליו נשדדו בעבר. הקטע הקצר שנחשף לא מאפשר לקבוע אם קיר 958 נבנה בתקופה הרומית המאוחרת כקיר תמך לחיזוק מילויי העפר שעליהם הושתת הרחוב, או שהוא שייך למבנה קדום יותר, מימי הבית הראשון או השני.
 
הקרדו המזרחי הרומי (המאה הב') – התקופה הרומית המאוחרת
ריצוף הקרדו נשמר היטב בצומת רחובות של הקרדו המזרחי (L9546, כ-726.00 מ' מעפה"י בממוצע) ורחוב ניצב לו המתפצל ממנו מזרחה בתוואי מזרח–מערב (L4108). אבני הריצוף של הקרדו שמורות במצב טוב (1.2 מ' אורך, 1 מ' רוחב, 0.3–0.4 מ' עובי) ומונחות בציר אלכסוני לציר הרחוב, בדומה לחלקו הצפוני של הקרדו בשטח החפירה. פניהן של מרבית האבנים מוחלקות, אך שלובות בהן גם כמה אבנים שעל פניהן חריצים מקבילים, ככל הנראה תוספת מאוחרת (גובה מפלס הרחוב 726.00–726.10 מ' מעפה"י). מתחת לאבני הריצוף נחשפה בעבר תעלת הניקוז המרכזית שהמשיכה לשמש עד 1967 (איור 4). מעל התעלה, במקום שבו היה בנוי פיר גישה (מנהול) מודרני – חסרות כמה אבני ריצוף, או שניכרים תיקונים של ריצוף הרחוב באבנים קטנות יותר משלבים מאוחרים.
 
התקופה האסלאמית הקדומה (המחצית השנייה של המאה הז'–המאה הט'/הי')
בתקופה זו נבנה לראשונה מבנה המצמצם את הקרדו לכמחצית רוחבו המקורי. המבנה נבנה על המחצית המערבית של הקרדו הרומי, ועל הסטיו המערבי, קירו המזרחי בנוי לאורך הרחוב (איורים 4, 5). חלקו העיקרי של המבנה התגלה בעבר מצפון לקטע שנחפר כעת. בתוך המבנה נמצא מתקן מטויח המשלב פריטים ארכיטקטוניים בשימוש משני, בהם אבן משקוף ביזנטית גדולה שעליה עיטור חרוט של צלב (איור 6). בקיר המבנה הובחנו תיקונים שנעשו במהלך התקופה וזוהו כמה רצפות זו מעל זו. מחוץ למבנה הוגבה מפלס הרחוב בכמטר אחד במילוי של עפר שבראשו רצפת טיח. אפשר לייחס את השינויים לתיקונים שנעשו בעקבות רעידות האדמה הידועות מן המקורות ההיסטוריים.
 
התקופות האיובית והממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו)
בשלב זה נבנה מבנה חדרים גדול ממערב לרחוב, מעל שרידי המבנה האסלאמי הקדום. קיר W951
, הקיר החיצוני המזרחי של המבנה, נבנה הישר מעל הקיר האסלאמי הקדום. משולב בו סף כניסה רחב המוביל מהרחוב במפלס 727.66 מ' מעפה"י (איורים 7, 8). נחפרו חלקים משני חדרים: חדר צפוני, שחלקים ממנו נחפרו בעונת החפירות הקודמת ונתגלתה בו רצפת לוחות אבן, רובם בשימוש חוזר (L9527, כ-727.30 מ' מעפה"י), וחדר דרומי ובו כמה רצפות טיח זו מעל זו. ברחוב (הקרדו, אל-וואד) לא התגלתה רצפה ברורה משלב זה, אך יש לשער שמפלסו, בחזית הכניסה למבנה, היה בגובה 727.30–727.40 מ' מעפה"י, כ-1.3 מ' מעל מפלס הרחוב בתקופה הרומית.
 

התקופה העות'מאנית–המודרנית (המאות הט"ו–הכ')
בשלב זה הונחו רצפות חדשות בתוך המבנה מהתקופה האסלאמית הקדומה. בחדר הצפוני (L9053; איורים 9–11) נחשפה רצפת אריחים מהמאה הכ', ובחדר הדרומי (L9500, כ-728.59 מ' מעפה"י) נחשפה רצפת לוחות אבן שהונחה במאה הי"ט והמשיכה לשמש עד שנת 1967. בקיר המפריד בין שני החדרים היה פתח (איור 10). בתוואי רחוב אל-וואד התגלה קטע מרצפת בטון (L9051, כ-728.68 מ' מעפה"י), ששולב בה פיר (מנהול) יצוק בטון שירד לתעלת הניקוז המרכזית של הרחוב שראשיתה בתקופה הרומית.