בחפירה נחשפה גת פשוטה חצובה בסלע הנארי שלה משטח דריכה (L201; מידות 3.80 × 3.75 מ'; איור 2), בור סינון (L207; מידות 0.75 × 0.80 מ', 0.55 מ' עומק) ובור איגום (L204; מידות 2.35 × 1.50 מ', 1.2 מ' עומק). שולי משטח הדריכה הוחלקו ובמרכזו נחצב בסיס דמוי T לקיבוע בורג עץ האופייני לטיפוס חניתה הצפוני (Frankel 1999; איור 3). התירוש זרם אל בור הסינון שממערב למשטח הדריכה דרך תעלה (L209) שנחצבה בדופן המערבית של משטח הדריכה. מן הבור, לאחר שקיעת הלכלוך הגס, זרם התירוש דרך נקב אל בור האיגום. דופנות בור האיגום ובור הסינון ישרות ומוחלקות למעט הדופן הצפונית של בור האיגום שמתארה עגול בחציו (איור 4). סמוך לדופן הדרומית של בור האיגום נחשפו שתי מדרגות שאפשרו ירידה לצורך איסוף התירוש. בתחתית הבור נחשפה גומה קטנה בפינה הצפונית-מזרחית (0.4 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק) שלתוכה שקע הלכלוך הנותר.
בתהליך אחר זרם התירוש שהופק מדריכת הענבים הישר לבור האיגום דרך תעלה נוספת (L208) שנחשפה בדופן הדרומית של משטח הדריכה. סביר להניח שהיין שנוצר בתהליך זה היה באיכות ירודה.
בגת לא נמצאו חרסים ולכן אין אפשרות לתארך אותה. עם זאת, צורתה אופיינית לתקופה הביזנטית.
הגת שייכת לטיפוס חניתה הצפוני, ומעידה על תפוצת הטיפוס עד למישור החוף. בור האיגום שדופנו חצי עגולה, מיוחד במתארו; ייתכן שנחצב כך בשל איכות הסלע.
כ-500 מ' מערבה נחפרה גת ביזנטית מטיפוס משוכלל (הרשאה מס' 6178-A), עדות לכך שהאזור בתקופה זו שימש לגידול גפנים.