ריבוע E (איור 2)

בפינה הדרומית-מערבית נחשפה אומנה (W109; מידות 1.1×1.4 מ', 1.1 מ' גובה) וחלק מקמרון (W108; איור 3) הניגש אליה. הקמרון בנוי אבני גוויל (0.3×0.5 מ' כל אחת) ללא חומר מליטה. ההצטברויות שנמצאו למרגלות הקמרון (L100) הכילו עצמות בעלי חיים וקרמיקה מעורבת. לא נחפרו יסודות המבנה ולכן אי אפשר לקבוע מתי נבנה.
 
ריבוע W (איור 4)
בפינה הצפונית-מערבית, נחשף קיר (W106) הבנוי נדבך אחד של אבני גוויל במצב השתמרות גרוע. קיר זה הוא הקדום ביותר בריבוע ואין לו קשר עם שאר השרידים הארכיטקטוניים שנמצאו בו. חלקו העליון נמוך בכ-0.4 מ' מהשרידים האחרים.
במרכז הריבוע התגלה קיר (W105; אורך 3.8 מ', רוחב 0.8 מ', גובה 1 מ') שהשתמר לגובה שלושה נדבכים, בנוי אבני גוויל בינוניות (0.3×0.5 מ') מסותתות בפן הדרומי. רצפת טיח אפורה (L101) ניגשת לפן הדרומי של הקיר.
מצפון לקיר 105 נחשפה פינת מבנה (W111; החלק המערבי – 0.75 מ' אורך, 0.2 מ' גובה; החלק הצפוני– 0.5 מ' אורך, 1 מ' גובה) בנויה אבני גזית, שהשתמרו ממנה שני נדבכים מטויחים. שתי רצפות טיח ניגשות אל קיר 111 (העליונה – L120, גובה 48.54 מעל פני הים; התחתונה – L103, גובה 47.9 מעל פני הים; איור 5).
בפינתו הדרומית-מערבית של הריבוע נחשף פן מסותת של קיר (W107; מידות 0.5×1.2 מ', 1.1 מ' גובה) שניגש לקיר 105 ויוצר אתו פינה. קיר 107 הוא כנראה מודרני והפינה שלו עם קיר 105 מעידה על שימוש מאוחר בקיר קדום.
 
על סמך ממצא קרמי מתארך שנמצא בבסיס קיר 105 אפשר לקבוע שהוא מתקשר למרבית שכבות הריצוף שנחשפו בריבוע, וזמנו כנראה התקופה העות'מאנית הקדומה. קיר 106 הוא הקיר הקדום ביותר בריבוע, ואין לדעת מאיזו תקופה אלא רק לקבוע שהוא קדום לקיר 105. קיר 111 נבנה אחרי קיר 105, אך על פי הממצא שהתגלה תחת הרצפות שניגשות אליו, הם שימשו בו זמנית, ואולי קיר 111 הוא תיקון לקיר 105. ככל הנראה קיר 107 הוא מהתקופה המודרנית.
 
בשני הריבועים התגלתה קרמיקה מהתקופות הצלבנית הממלוכית והעות'מאנית. בקרמיקה הצלבנית קערה (איור 1:6) וסיר בישול (איור 2:6); בקרמיקה הממלוכית קערות (איור 3:6–10), חלקן מחופות (איור 3:6–6), אחת מהן קערת סלדון סינית מזוגגת (איור 10:6), וכן סיר בישול (איור 13:6) ושני פכים (איור 11:6–12); ובקרמיקה העות'מאנית קערות (איור 1:7–5) אחת מעוטרת ובעלת זיגוג צהוב-ירוק המצוי ברמלה בתקופה (איור 5:7), וכן קדרות (איור 6:7, 7), סיר בישול (איור 8:7) ופכים (איור 9:7–12). כמו כן התגלה שבר צינור מהסוג ששימש לחיזוק בנייה בקמרונות בתקופה העות'מאנית (איור 13:7). עד היום ניתן להבחין בצינורות חרס כאלו משולבים בקמרונות צולבים בתחום העיר העתיקה ברמלה. נמצאה גם מקטרת עות'מאנית ועליה עיטור עלה גפן (איור 14:7).
מרבית הקרמיקה העות'מאנית מתוארכת למאות הט"ו–הט"ז לסה"נ. 
 
האלמנטים האדריכליים שנחשפו הם קירות, רצפות טיח, שרידי קמרון ואומנה. הממצא הקרמי מתארך את השרידים למן התקופה הצלבנית ועד לתקופה העות'מאנית. נוסף על כך ישנה גם בנייה מודרנית המשתלבת בבנייה קדומה. האתר לא נחפר עד תומו ולכן אין בינתיים מסקנות נחרצות לגבי תפקודם של האלמנטים האדריכליים שנחשפו. חפירת המשך (רישיון מס' 278/2003-B) תוכל אולי לשפוך אור נוסף על הממצאים ועל השימוש שנעשה בהם.