מחתכים שנחפרו בכלי מכני עולה שבמקום שכבת פסולת בת ימינו (כ-0.5 מ' עובי) שמתחתיה שכבה חולית (כ-0.8 מ' עובי), שכבת חמרה חולית אדומה (כ-1.7 מ' עובי) ושכבת חרסית כהה.

במזרח הריבוע נחשף מתקן מעוגל (1.1–1.6 מ' קוטר, 1.5 מ' עומק; איור 2), בנוי לתוך שכבות החמרה והחרסית (איורים 3, 4). המתקן בנוי היטב מאבני גוויל במגוון גדלים (מ-0.10×0.10×0.15 מ' עד כ-0.30×0.35×0.40 מ') שביניהן אבני גוויל קטנות, והשתמרותו טובה. במתקן התגלה מילוי חול אפרפר (L104) שהכיל אבני גוויל קטנות, אבן מסותתת גדולה (0.40×0.45×0.50 מ'), עצמות בעלי חיים ושברי כלי חרס רבים. לאחר חפירת המתקן נחפר חתך (L106; כ-2.5 מ' עומק; איור 4) עד הקרקע הנקייה מממצא.
ממצא כלי החרס שהתגלה במתקן מתוארך לתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ) וכולל קערות גסות (איור 1:5, 2), קערות מזוות גסות (איור 3:5, 4) וקערה מזוגגת חום עם עיטור פסים בולט (איור 5:5) לצד כלים ששימשו לתעשייה ולאגירה, כגון קדרה עבה עשויה ביד עם דופן ישרה ושפה מעובה עם עיטור חבל (איור 6:5), קנקן 'מולסה' (איור 7:5), שבר גוף של קנקן מעוטר בסירוק (איור 8:5), בסיס קנקן עם דופן עבה (איור 9:5), שפת קנקן מתעגלת חוצה (איור 10:5) ובסיס פך (איור 11:5).
קדרות דומות לזו שבאיור 6:5 זוהו ככלים ששימשו בתעשיית הסוכר ('Atiqot 42: Fig. 13) והתגלו גם בח' בורין ('Atiqot 51: Fig. 15:2, 3) ובח' אל-נענה ('Atiqot 57: Fig. 10). קנקני 'מולסה', דוגמת זה שבאיור 7:5, שימשו בתהליך ייצור הסוכר לצד הקדרות, אך ייתכן כי שימשו כוורות דבורים ולייצור דבש (Levant 38: 203–212; 41: 223–237). מכיוון שחלקו התחתון של הכלי לא השתמר, לא ניתן לקבוע בוודאות את סוג הכלי.
 
נראה כי המתקן נבנה ויצא משימוש בתקופה הממלוכית, ושימש בור ספיגה. השטח שימש מן הסתם לחקלאות או לתעשייה, אולי בייצור סוכר או דבש, אך לא ניתן לקבוע במדויק את ייעודו בגלל פגיעות מאוחרות. אפשר להניח כי בור הספיגה שימש מבנה שלא שרד, הקשור בפעילויות אלו.