ריבוע A (כ-7.0×7.5 מ'; איור 2). נחשף קטע מדרך רומית (לוקוס 102), שנמשכה בציר מזרח–מערב, וחיברה כנראה בין תל רחוב לבין אל-מנטאר אל-אביץ', שם התפצל ממנה סעיף אחד לעבר ניסה-סקיתופוליס וסעיף אחר המשיך מערבה אל עמק יזרעאל. הדרך רוצפה בלוחות אבן גדולים אך לא אחידים בגודלם ובצורתם (עד 1.0×1.5 מ', כ-0.2 מ' עובי; איור 3), שהושתתו על שכבה סטרילית של אדמה אפורה. הלוחות, העשויים אבן טרוורטין, נחצבו במחצבה ששרידיה נתגלו בריבוע B.

סמוך לדרך, מצפון לה, נחשף חלקו הדרומי של מבנה עגול (כ-4.5 מ' קוטר; איור 4), ממנו שרדו קיר מעוגל (W104) ומילוי אבן (לוקוס 103), הבנויים מאבני גוויל גדולות מטרוורטין ששרדו לגובה נדבך אחד (0.4 מ'). דומה כי אבנים אלה, שהונחו על שכבה סטרילית של אדמה אפורה, יצרו מסד איתן למבנה שלא שרד, אולי מאוזולאום, כפי שמעידים מיקומו לצד הדרך ומתארו העגול. דומה כי המבנה השתייך לנקרופוליס של ניסה-סקיתופוליס בתקופות הרומית והביזנטית, בדומה לשרידי הסרקופגים מן התקופה הרומית שנחשפו כ-700 מ' צפונית-מערבית למבנה (הרשאה מס' 3958-A; ר' איור 1).
שרידי הדרך והמבנה נמצאו מכוסים בשתי שכבות קרקע: התחתונה (לוקוס 101) עשויה רבדים של אדמת סחף שניכר כי היתה רוויה במים, והעליונה (לוקוס 100; פנ"ש) כוללת אדמה חקלאית; בשתיהן נמצאו שברי כלי חרס מן התקופות הרומית והביזנטית. נראה כי הדרך והמבנה הוקמו בתקופה הרומית, המשיכו לשמש עד סוף התקופה הביזנטית, ויצאו מכלל שימוש במהלך הכיבוש המוסלמי, כשתושבי בית שאן הרסו את אמות המים והציפו את רוב השטחים החקלאיים בקרבת העיר.
 
ריבוע B (כ-4×10 מ'; איור 5). נחשף משטח מפולס של סלע טרוורטין (לוקוס 105), המשתרע על גבעה קטנה. חלקו המזרחי של המשטח שימש, כנראה, כדרך – חלק ממערך הדרכים שעברו מדרום לבית שאן. חלקו המערבי של המשטח נוצל כמחצבה (לוקוס 106; איור 6) להפקת אבני בנייה. במחצבה אפשר להבחין בשכבה אחת לפחות של תשלילי האבנים הגדולות (0.8–1.0×0.9–1.5 מ', 0.28–0.40 מ' עובי) שנחצבו בה.