בחודש מאי 2013 נערכה חפירת בדיקה ברמת ישי (הרשאה מס' 6768-A; נ"צ 216248-50/734467-71) לקראת בניית בית מגורים. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ו' אטרש וב' חנא בסיוע י' לבן (מנהלה), ל' לירן (מדידות), א' שפירו (GPS), י' ביבס (צילום שטח), ח' טחן (ציור כלי חרס) וי' גורין (זכוכית).
החפירה ממוקמת בחלק המרכזי של רמת ישי (איור 1). בסקר שנערך בעבר (רבן תשמ"ג: אתרים 41, 48) תועדו שרידים ארכיאולוגיים שתאריכם למן התקופה הרומית עד התקופה העות'מאנית. באתר נערכו חפירות מצומצמות ונחשפו שרידי יישוב שראשיתו בתקופה הרומית ואחריתו בתקופה המודרנית (פורת 2007; מוקארי 2010).
נתגלו שרידי שתי שכבות (II ,I). בשכבה I נמצאו שכבות פסולת של אפר ואדמה חומה בהירה מהתקופה האומיית. בשכבה II נחשף קטע מרצפת אבני נארי מהתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ).
שכבה II
נחשפו שבע שורות של ריצוף אבני נארי (L11; איורים 2, 3). הרצפה מושתתת על אדמה אפורה בהירה ואבני גוויל קטנות (L13) מעל לסלע הטבעי. התשתית הכילה חרסים מהתקופה הביזנטית, בהם שבר קערת ייבוא מטיפוס CRS, ששפתה מעובה ומחורצת, מתוארכת לאמצע המאה הה' לסה"נ (איור 1:4); קדרת בישול ששפתה פשוטה מעוגלת, מתוארכת למאה הו' לסה"נ (איור 2:4); שלושה שברים של קנקני שק שחורים ששפתם מקופלת החוצה, צווארם גבוה ומרוכס, מתוארכים לתקופה הביזנטית, המאות הה'–הו' לסה"נ (איור 3:4–5).
הרצפה שייכת למכלול בנייה שלא שרד, המתוארך על סמך הממצא הקרמי לתקופה הביזנטית.
שכבהI
נחפרה פסולת תעשייה הכוללת שכבות דקות של שרפה ואדמה חומה בהירה (L12 ,L10). הפסולת שנערמה מצפון לדרום מעל לרצפה של שכבה II (איור 5) מעידה על בית מלאכה סמוך. שכבת הפסולת הכילה חרסים מהתקופות הביזנטית והאומיית, בהם קערות ייבוא משני טיפוסים: קערה מטיפוס LRC (איור 1:6) המתוארכת למחצית השנייה של המאה הה' לסה"נ, קערות מטיפוס CRS (איור 2:6, 3) המתוארכות למחצית המאה הו'–סוף המאה הז' לסה"נ וקערה נוספת מטיפוס CRS (איור 4:6) המתוארכת לסוף המאה הד'–תחילת המאה הו' לסה"נ; קנקני שק שחורים ששפתם פשוטה מעוגלת וצווארם גבוה (איור 5:6), המתוארכים לתקופה האומיית; פך שעליו מריחות בלבן, עיטורי קווים ועיטורים גיאומטריים בגוון אדום (איור 6:6), המתוארך למחצית הראשונה של המאה הז' לסה"נ; נר חרס אגסי, מעוטר בדגם רשת האופייני לתקופה האומיית (איור 7:6).
מהחפירה עולה כי בתקופה הביזנטית השתרע היישוב על מדרונותיה הדרומי והמערבי של הגבעה. בתקופה האסלאמית הקדומה צומצם שטח היישוב וחלש על ראש הגבעה בלבד. המדרונות שהיו קודם בתחום היישוב הביזנטי הפכו לאזורים להשלכת פסולת.
רבן א' תשמ"ג. מפת נהלל (28) (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.