נחשפו עשרות ריכוזים של חציבות ומיתקנים השייכים למחצבה קדומה. נראה כי החוצבים שאפו לנצל את השכבה הדקה של אבן הנארי המתאימה במיוחד לאבני בנייה: קושיה הבטיח הפקה של אבני בנייה איכותיות, אף שהיא רכה דיה לאפשר חציבה יעילה ומהירה. משהסירו החוצבים את שכבת הנארי לא המשיכו לחצוב בקרטון הרך אלא עברו לשטח חדש, וכך יצרו מחצבה המתפרשת לאורך מאות מטרים על גבי השלוחות מדרום ומצפון לנחל עירון.

 

הובחנו כמה מוקדי חציבה (לוקוסים 120-100; איור 1) שמידותיהם אינן אחידות. חלקם זעירים, ונראה כי שימשו לחציבה של אבן יחידה; אחרים גדולים מאוד (8 x 10 מ' ואף יותר). לרוב מוקדי החציבה מתאר כללי מרובע, מלבני או מצולע עם שבירות חדות בפינות וקירות ישרים. במוקדי החציבה נותרו סימני חציבה של אבנים במגוון גדלים. דומה כי לשם ניתוק האבן מבסיסה נעשה שימוש בשיטת המדרגות, כך שהניתוק הסופי נעשה מהחלק התחתון של חזית האבן.

 

לצד חלק ממוקדי החציבה אפשר להבחין בחציבות עגולות וסגלגלות (לוקוסים 103, 117). הממצא כלל מספר זעום של חרסים מצולעים ושחוקים, כנראה לא באתרם. מחצבות מדורגות דומות המיוחסות לתקופות הרומית והביזנטית, תועדו בכל רחבי האימפריה הרומית. על סמך הקבלות אלו, וכן על פי הדמיון למחצבות שנחשפו על ידי א' ינאי בצדו הדרומי של נחל עירון, דומה כי יש לתארך את החציבות למאות הד'-הה' לסה"נ. עם זאת ייתכן שהחציבה באתר החלה בתקופה קדומה יותר.