בחודש ינואר 2016 תועדה באר במתחם הסינמה סיטי בגלילות (נ"צ 181903/672798; איור 1), לקראת הקמת קניון ומרכז מסחרי של חברת ביג. הפיקוח, מטעם רשות העתיקות, נעשה על ידי ו' שוסטין וד' גולן (תיעוד וצילום שטח), בסיוע נ' זק (שרטוט), א' דגוט (GPS), אדריכל ג' גורדון, ר' חדוותי (המועצה לשימור אתרים), א' איילון, י' ארבל ול' ראוכברגר (ייעוץ).
חורבת גלילות — בחוף השרון הדרומי, מדרום-מערב להרצליה וממזרח לתל מיכל — היא אחת משרשרת יישובים קטנים. יישובים אלה נוסדו בתקופות הרומית והביזנטית על רכס הכורכר התיכון, ומתאפיינים בריבוי מתקני חקלאות ומלאכה, מחצבות ומערות קבורה חצובות. סמוך לחורבה דרך אורך ראשית מהתקופה הרומית, שחיברה בין יפו לקיסריה, ודרכי רוחב שהובילו לעיר הנמל הסמוכה אפולוניה/ארסוף. על גבעת החורבה שכן עד לשנת 1948 הכפר אל-ג'ליל (איור 2). את הכפר ייסדו כנראה במאה הי"ט לסה"נ מהגרים שהגיעו ממצרים וממערב השומרון, והוא נקרא על שמו של שיח' צאלח עבד אל-ג'ליל. בימי המנדט הבריטי נחלק הכפר לשתי יחידות מוניציפליות: אל-ג'ליל אל-קבליה (הדרומית) ואל-ג'ליל א-שמאליה (הצפונית), והוא נכלל בנפת יפו. תושבי שני הכפרים היו מוסלמים ועסקו בחקלאות ובדיג, ובתיהם נבנו מלבנים או מבטון. הכפר ננטש ב-3 באפריל 1948 (יעקובסון 2012).
באתר נערכו סקרים וחפירות, ונחשפו שרידי מבנים, קברים, מערות קבורה, גתות, בית מרחץ, מכלול בריכות, מקווה, באר, כבשני קדרים, בית בד, בורות, חציבות וקטע מסכר. השרידים תוארכו לתקופות הברונזה התיכונה 2ב', ההלניסטית, הרומית המאוחרת, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית (עורי 1950; 1957; לוי תשנ"ב; אייש תשנ"ז; פלדשטיין תשנ"ז; גופנא ואיילון תשנ"ח: אתרים 49, 51 ו-74; הדד וולדניצקי תשס"ג; איילון ולוי תשע"א; Tal 1995).
הבאר (3.5 מ' קוטר, 30 מ' עומק; איורים 3, 4) חצובה בסלע בחלקה התחתון, ובחלקה העליון בנויה מארבעה נדבכים של אבני כורכר מסותתות ומוחלקות היטב. בשפת הבאר קורת פלדה (רייל) שקובעה בתוך קורת בטון של המבנה שמעל הבאר. בעומק כ-2 מ' משפת הבאר קובעו בדופן הבאר שתי קורות פלדה (כ-0.75 מ' זו מזו; איור 5). שתמכו בחלקי הבאר (גלגלי שיניים, ממסרת, מוטות ברזל [שטנגות] ומיסבים) שלא שרדו. במפה מימי המנדט הבריטי (איור 1) נראים שני מבנים קטנים וממזרח להם פרדס; נראה שאחד מהם הוא בית הבאר. המבנה האחר הוא אולי בית פרדס קטן.
הבאר היא אחת מכמה בארות שהיו בכפר, ונראה ששימשה בימי המנדט, אבל לא ידוע מתי נבנתה. בארות כאלו כללו לרוב גם מערכת של מנוע, גלגל שיניים, ממסרת, מוטות ברזל (שטנגות) ומסבים, אך בבאר זו שרדו רק קורות הפלדה. מנועים וקורות פלדה הוכנסו לשימוש בסוף המאה הי"ט לסה"נ (
Kark 1998:534), וסביר להניח שבכפר קטן כג'ליל, הם הוכנסו לשימוש כשהורחבו שטחי הפרדסים בימי המנדט הבריטי.
איילון א' ולוי י' תשע"א. חורבת גלילות (אל-ג'ליל): חפירות בשולי כפר בתקופות הרומית-ביזנטית בשרון. עתיקות 66:*17–*61.
אייש ע' תשנ"ז. גלילות. חדשות ארכיאולוגיות קז:148–149.
גופנא ר' ואיילון א' תשנ"ח. מפת הרצליה (69) (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
הדד א' וולדניצקי נ' תשס"ג. גלילות. חדשות ארכיאולוגיות 47:115–49.
לוי י' תשנ"ב. גלילות (ח' ג'ליל). חדשות ארכיאולוגיות צז:54–55.
עורי י' 1950. ג'ליל. עלון מחלקת העתיקות ב:16.
עורי י' 1957. קבר מקמרים בק"מ 6 בכביש תל אביב-נתניה. עלון אגף העתיקות ה–ו:36–37.
פלדשטיין א' תשנ"ז. חורבת גלילות. חדשות ארכיאולוגיות קו:75–77.
Kark R. 1998. The Introductionof Modern Technology into the Holy Land (1800-1914), In T.E. Levy ed. The Archaeology of Society in the Holy Land. London. Pp. 524-541.
Tal O. 1995. Roman-Byzantine Cemeteries and Tombs around Apollonia. Tel-Aviv 22:107–120.