החפירה

תעלה בריבועי J (מידות 0.5 × 7.0 מ'; איורים 4, 5).התעלה נחפרה בניצב לגדת הוואדי המקיף את חלקו הצפוני של האתר. התעלה נמשכת בין הערוץ לטומולוס 2, והיא חוצה את החצר ואת קירות 1 ו-3. החפירה בתעלה נערכה ביחידות של 0.5 × 1.0 מ'; מוקדים נחפרו ביחידות קטנות יותר. עובי שכבות החפירה היה בדרך כלל 0.1 מ'. נערך ניפוי מלא של כל הסדימנט הנחפר: יחידות פני שטח נופו ברשת 6 מ"מ, ויתר היחידות נופו ברשת 2 מ"מ. פחם נאסף מן השדה הישר לתוך מכלים מתאימים. מריכוזי האפר, מפלסי הפעילות והמוקדים נאספו מדגמי סדימנט (0.5–1.0 ליטר) ללא ניפוי, שנשמרו לבדיקות, כגון תיארוך רדיומטרי וזיהוי פיטוליתים ופולן.
הסדימנט בחלקה העליון של התעלה מורכב ברובו מחומר איאולי חרסיתי צהבהב, המשתנה לחום כהה בעומק של כ-0.1 מ'. אבנים קטנות וחצץ נמצאו מדי פעם מתחת לפני השטח. במקומות אחדים ובגבהים שונים התגלו כתמים אפורים ובהם אפר ופירורי פחם. לכתמים אלה היה בדרך כלל מרקם של אבק, והיה קשה לקבוע את קו המתאר שלהם. מכולם נלקחו דגימות (0.5–1.0 ליטר) ללא ניפוי. התגלו שני מוקדים. האחד (כ-0.3 מ' קוטר; איור 6) נחשף בריבועים J10 ו-J11 והוא מוקד שהשתמר היטב. למוקד אין קו מתאר ברור, והוא הוגדר לפי אפר, פחם ואבנים שרופות. לא נמצאו פריטי צור או חרסים במוקד או בקרבתו. המוקד השני התגלה בריבוע J13, בתחתית החתך, והוא הכיל אפר, פחם ואבנים שרופות. בעומק 0.4–0.5 מ' נחשפה הקרקע הבתולה, עשירה באבנים ובחצץ וזהה לשכבות הטבעיות שנחשפו מחוץ לאתר. בשוליים הצפוניים של התעלה, בריבוע J16 ומתחת לקיר 1, התברר כי קרקעית החצר אופקית, ואילו לשכבות בחלק העליון של טרסת הנחל נטייה טבעית לדרום-מערב. נראה, לפיכך, כי בוני החצר חפרו ויישרו שטח רחב לשם הבנייה.
 
טומולי. בתעלה J נחשפו שוליו הצפוניים של טומולוס 2 (4.5 × 5.0 מ', כ-0.8 מ' גובה השתמרות; איור 7), וניכר כי הוא נבנה על שכבת החרסית הצהובה; לפיכך הוא מאוחר למוקדים שנחשפו בתעלה. בריבוע J9 הוסרו כמה אבנים מבסיס הטומולוס ולא נמצאו פריטי צור או חרסים ביניהן או בקרבת הטומולוס. בעומק של 0.1 מ' מתחת לבסיס הטומולוס ועד לתחתית התעלה נחשפו גושים רבים של גללי צאן חומים (0.1 מ' קוטר מרבי; איור 8); דגימות רבות נלקחו לבדיקות מעבדה. גושים אלה נחשפו רק מתחת לטומולוס 2. במקומות אחרים לאורך התעלה נראה כי היו כתמים שבהם הסדימנט היה חום וכהה יותר, אולי עדות לגללים שהתפוררו. שני הטומולי האחרים, טומולוס 1 (3.5 × 4.0 מ'; איור 9) וטומולוס 3 (3 × 3 מ'), תועדו ולא נחפרו; השתמרותם של שניהם טובה.
 
תעלה בריבועי L. נחפרה תעלה (0.5 × 2.0 מ'; איור 10) בריבועים L6–L4, בין טומולוס 2 לקיר היקפי הצמוד אליו (L4; כ-6 מ' אורך; איור 11), בחלק שבו נראה שהקיר נסגר ותוחם שטח קטן (חדר מוארך?). הסדימנט שנחשף בהיר יותר מזה שנחשף בתעלה J והוא מעורב פחות עם חומר אורגני ומכיל הרבה יותר אבנים. עם זאת נחשפו כתמי אפר ופירורי פחם. כמו כן התגלה שבר של כלי שחיקה מאבן חול.
 
מוקד. בריבוע I12, ממערב לתעלה J וצמוד לקיר 3 מצפון, התגלה על פני השטח מוקד עגול (כ-0.5 מ' קוטר, כ-0.2 מ' עומק; איורים 12, 13), המכוסה ברובו בחצץ ואבנים. לאחר ניקוי ראשוני נחפר המוקד — ביחידות קטנות בעובי של סנטימטרים ספורים כל אחת — פרט לשוליו המערביים. במוקד נחשפו רבדים דקים של אפר בגוני אדום, חום ואפור ואבנים שרופות רבות במגוון מידות. בין האבנים השרופות נמצאו מגרד מסיבי עשוי מאבן גיר ופריטי צור, כולל להבים ונתזים.
 
קירות. השתמרותם של הקירות טובה; הם תועדו ולא נחפרו. שרידיו של קיר 1 (כ-10 מ' אורך השתמרות, 2–3 מ' רוחב), הנמשך לאורך הוואדי, רחבים יחסית, ועל כן נראה שאלה יסודות ומפולת של קיר צר יותר. קיר 2 הוא קיר קצר (כ-2 מ' אורך; ר' איור 12) המתחבר לקיר 1 בקצהו הדרומי-מערבי; ייתכן כי היה חלק מהקיר שתחם את החצר. קיר 3 (כ-5 מ' אורך) חוצה את החצר. קיר 4 (כ-2.5 מ' אורך) נמצא ממערב לטומולוס 3. לקיר 5 (כ-2 מ' אורך) תוואי ישר, והשתמרותו לגובה שלושה נדבכים היא מן הטובות באתר. הקיר תוחם מדרום-מערב מתחם (L6), שמצפון וממערב לו סוגר קיר רחב הנמשך לאורך שפת הערוץ. קיר 6 ניצב לטומולוס 2 וצמוד אליו מצפון; הוא נבנה מאבנים מסודרות בצפיפות, וחלקו הצפוני מתעגל ובנוי מאבנים גדולות יותר. קיר L5 תוחם שטח קטן לצד טומולוס 3, ממערב. ייתכן שקטעי הקירות הם שרידי חדרים שנבנו סביב החצר, וכי אבניהם נוצלו לבניית הטומולי לאחר שהאתר פסק מלשמש למגורים.
 
חתך בערוץ (איורים 14, 15). הערוץ המתחתר מצפון-מזרח לאתר פגע בשרידים האדריכליים, ואבנים מטומולוס 1, מקיר 1 וממתחם 6 התמוטטו כנראה אל הערוץ. במרכז החתך שהערוץ יצר נראתה שכבה ובה ריכוז של חומר אורגני רב; ריכוז זה היה אחד המניעים לחפירה באתר, ובחתך נערכה חפירה במטרה להגיע אליו ולבדוק את הקשרו הסטרטיגרפי. החפירה נערכה בשני שלבים עיקריים. בשלב הראשון נחפר חתך אנכי (4 מ' אורך) בריבועים J17–G17 מגובה השכבה האורגנית ומטה, בשכבת סחף טבעי של עפר, אבנים ובולדרים. בשלב השני הוגדר שטח דגימה אחד, תת-ריבוע G17b, ונערכה בו חפירה מדוקדקת. הסדימנט נופה במלואו בנפת 2 מ"מ, ונלקחו דגימות לא מסוננות לבדיקות מעבדה. בחפירה בתת-ריבוע זה נחשפו שני אזורים עם ריכוזים של חומר אורגני כהה, המכילים אפר ופחם (0.3–0.4 מ' רוחב, 0.5–0.7 מ' עובי; איור 16); הריכוזים נמצאו במפלסים שונים בין 447.2 מ' ל-447.6 מ' מעפה"י. הריכוז המזרחי נמצא בגובה המוקד וכן בתחתית תעלה J. ממערב לו נמצא ריכוז במפלס נמוך יותר. ריכוז זה משופע לצפון-מזרח, ונראה על כן כי שטח הפעילות באתר חרג מתחומו של קיר 1 צפונה, וכי הערוץ חתך את חלקו הצפוני של האתר. כתמים נוספים של חומר אורגני נפוצים באתר, בעיקר בשוליו הקרובים לערוץ. מספר מחשופים כאלה תועדו בעזרתGPS , אך אין ספק כי אחדים חשופים רק בחלקם ואחרים מכוסים בסדימנט דק או חצץ.
 
בור בדיקה קטן נחפר כ-20 מ' מדרום-מערב לאתר. בחתך בבור (כ-0.2 מ' עומק) נחשף מתחת לפני השטח ('הריצוף המדברי') מילוי של אבנים וחרסית. מרכיב החומר האיאולי היה מועט בהשוואה למילוי שנמצא בתעלה J.
 
ממצאים
הממצאים בשטחי החפירה היו מעטים. בין אבני הקיר בלוקוס העשיר ביותר (L4) התגלו מעט חרסים, אולי מתקופת הברונזה הקדומה 4 (איור 17), ובבסיס טומולוס 2 התגלו מקבת אבן (איור 18) ופריט צור גדול (איור 19). נערך איסוף של צור וחרסים מפני השטח. בחצר, ממזרח לתעלה J, נמצאו שתי קונכיות ימיות: נריטה שעובדה וצדפה רחבה שבורה (איור 20). בסקר פני השטח בסביבתו הקרובה של האתר נאספו חרסים ופריטי צור ביחידות של כ-3 × 3 מ', תוך ציון נקודה מרכזית בעזרת GPS; עיקר הממצאים התגלו ממערב ומדרום-מערב לאתר. כן נמצאו שברים אחדים של אבני שחיקה, הגדול שבהם נמצא מתחת לבולדר בשוליים הצפוניים-מערביים של האתר.
 
מחקרים נלווים
תיארוך רדיומטרי. שתי דגימות פחם מתעלה J תוארכו בשיטת פחמן 14 (AMS 14C; איור 21). דגימה אחת (מס' 1) נלקחה ממקבץ של גללי עזים בראש התעלה בריבוע J9 (כ-448 מ' מעפה"י). התוצאה, 2500–2450 לפסה"נ (מכויל; איור 22), מעידה על שימוש באתר בתקופת הברונזה הקדומה. הדגימה השנייה (מס' 2B) נלקחה מפחם שלא זוהה מבחינה טקסונומית, שנחשף במוקד בריבוע J13, סמוך לתחתית התעלה (447.35–447.60 מ' מעפה"י). התוצאה, 5220–4950 לפסה"נ (מכויל; איור 23), מעידה על שימוש באתר בסוף התקופה הניאוליתית הקרמית. הסטרטיגרפיה באתר מלמדת על שלוש תקופות שימוש באתר לכל הפחות: תקופה קדומה ובה המוקדים בתחתית התעלה; התקופה שבה נבנו המבנים ותוארכה לפי הגללים בראש התעלה; והתקופה שנבנו בה הטומולי.
 
פולן. נלקחו חמש דגימות עפר מתעלה J: שתיים מן המפלס הנמוך (כ-5100 לפסה"נ), אחת מאמצע החתך (כ-4000 לפסה"נ) ושתיים מן המפלס הגבוה (כ-2500 לפסה"נ). בכל דגימה זוהו ונספרו 200 גרגרי פולן. בכל הדגימות בולטים צמחים מדבריים המוכרים בבקעת עובדה כיום. עם זאת, ניכר שלפולן עצִי הייתה נוכחות גבוהה מזו העכשווית. באחת הדגימות התחתונות נמצא פולן של קנה, עדות למקור מים קרוב שאינו קיים כיום. בשתי הדגימות הקדומות ובדגימה האמצעית נמצא פולן של דגניים מבויתים. תוצאות דומות התקבלו באתרים אחרים בבקעה, לצד ממצא רב של כלי צור וכלי אבן, ובהם אבני שחיקה רבות (אבנר תשע"ה; Avner 1998).
 
סיכום
אתר 190 היה אתר מגורים קטן; על פי שרידי הבנייה שהשתמרו גודלו היה כ-350 מ"ר, אך ניכר שהפעילות בו חרגה מתחומיו הנראים כיום. האתר, הממוקם על שפת ערוץ, במקום המוסתר קמעה מן הבקעה הרחבה שממערב לו, יושב לראשונה בסוף התקופה הניאוליתית הקרמית. תאריכי פחמן 14 מעידים כי שימש במשך כ-2500 שנה לפחות, גם אם לא ברציפות.
שרידי מוקדים ואפר ברחבי האתר ובעומקים שונים מלמדים כי האזור שימש כנראה לפעילות יום יומית במשך זמן רב. צפיפות המוקדים אינה ידועה, אך אם כל כתם אפר בקוטר של כמה עשרות סנטימטר אכן מייצג שרידי מוקד, אזי הממצא בתעלה מלמד כי בשטח המתחם היו עשרות מוקדים. השימוש באבנים בתוך מוקדים נפוץ באתר. מן השרידים שנמצאו עד כה לא התבררו סוגי הפעילות סביב המוקדים.
מתחם החצר נבנה בתוך שקע רחב שנחפר אל תוך שכבת ה'ריצוף המדברי', ואין תחתיו, בשום מקום שנחפר, שכבה ארכיאולוגית קדומה יותר. השרידים משלב זה הם פריטי צור, כולל להבים, חרסים מעטים ומעט כלי אבן. לא נמצאו עצמות, אך שרדו כמה שברי שיניים; נראה כי בשטח המרכזי הוחזק צאן. מבחינה אדריכלית זוהו באתר כמה סגנונות בנייה; הסגנון הקדום ביותר כולל קירות השקועים באדמת החרסית הצהובה, ובחלקים שראשיהם גלויים הם נושאים פטינה אפורה, למשל ב-L6 ומתחת לקיר 2.
סגנון הבנייה של הטומולי שונה מזה של הקירות: אבניהם גדולות ואינן מסודרות. הטומולי נבנו מעל למתחם החצר, לאחר שזה התמלא באדמת חרסית ובחומרים נוספים וכבר לא היה שקוע ונמוך מסביבתו. טומולוס 2 נבנה כנראה בתקופת הברונזה הקדומה 4, ונראה שזה גם זמנם של שני הטומולי האחרים. בניית טומולי מעל שרידים קדומים מוכרת בנגב. בשניים מתוך שלושת העפיפונים של סמר נבנו מעל ראשי העפיפונים טומולי שתוארכו לתקופת הברונזה הקדומה (Nadel et al. 2010). לטומולי 2 ו-3 צמודים קירות (L5 ,L4); אולי הם בני זמן הטומולי, אך אפשר גם כי הם שרידי קירות קדומים יותר, אולי מהמבנים הקדומים לטומולי. שרידי אפר ופחם, כלי אבן, חרסים ופריטי צור שנחשפו בתעלה (ריבוע L4) מלמדים על פעילות יום יומית שהתקיימה לצד טומולוס 2.
במהלך הסקרים והחפירות שנערכו בבקעת עובדה (אבנר 2007; אבנר תשע"ה) תועדו עד עתה 182 אתרי מגורים; כמעט כולם מרוכזים בצדה המזרחי של הבקעה, בצפיפות שאינה מוכרת באזורים אחרים בנגב. ארבעה מהאתרים יושבו כבר בתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב', ובהם האתרים בנחל עישרון (גורינג-מוריס וגופר תשמ"ז; Goring-Morris and Gopher 1983; Carmi et al. 1994) ובנחל רעואל (Ronen et al. 2000); יתר האתרים מיוחסים לאלף השישי עד האלף השלישי לפסה"נ. כמעט כל אתרי המגורים כוללים חצרות או גדרות צאן מוקפות בחדרי מגורים (Avner 1998; 2002). התמונה המתקבלת מהסקרים ומן החפירות שנערכו עד כה מלמדת על רצף יישובי למן התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' ואילך (Avner 2006), לרבות עיבוד חקלאי של הבקעה בידי בדווים משבט החיואת עד אמצע המאה הכ' לסה"נ.