מערה א' (נ"צ 201773/634683; איור 2). פתח המערה פונה לכיוון צפון; הוא נפגע והורחב בעבודה של כלים הנדסיים במקום. נראה כי במקור הוליך אל פתח המערה פיר כניסה עמוק (2–3 מ' עומק). מהפתח מוליכות שלוש מדרגות, היורדות אל בור עמידה מלבני (L1001). בדופנות המערה, מסביב לבור העמידה, נחצבו חמישה מקמרי קבורה (L1006–L1002; איור 3), שהשתמרותם גרועה. מקמר 1005 לא נחפר עקב מפולת סלעים ועפר, שמקורה בפיר שנחצב בתקרת המקמר.

בבור העמידה 1001 התגלו שברי נר דמוי סנדל המתוארך לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ; איור 1:4) וכן שבר של אבן גדולה מעוגלת (0.7 מ' קוטר), כנראה אבן הגולל שסגרה את הפתח המקורי של המערה. שבר האבן מלמד כנראה שהמערה נפרצה בעת העתיקה. בבור העמידה כמעט ולא נתגלו עצמות. במקמר 1002 נתגלו עצמות של אישה וילד. כן התגלו במקמר זה שני כלי זכוכית תמימים מטיפוס דו-שפופרת תמרוקים (כלי כחל). הכלי האחד מעוטר על גופו בחוטים דקים בגוון כהה, ולו שתי ידיות שהוצמדו לשפה וזמנו המאה הד' או ראשית המאה הה' לסה"נ (איור 2:4). לכלי האחר שתי ידיות צדדיות שהוצמדו לשפה ומעליהן יש ידית סל והוא מתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ (איור 3:4); על אחת הידיות הצדדיות נתלו חישוקי נחושת ועליהם נתלתה טבעת נחושת. יחד עם כלי הכחל התגלו מקלות כחל (איור 4:4–6). שפופרות תמרוקים נפוצות מאוד במכלולי קברים, אך חישוקי נחושת הכרוכים עליהן הם ממצא ייחודי. במקמר 1003 נתגלו רק עצמות אחדות של נקברים, רובם ילדים. במקמר 1004 נתגלו עצמות של נקברים רבים, ובהם בוגרים, נערים וילדים. עוד התגלו במקמר זה שני חלקים של אבזמי ברזל (איור 7:4), השייכים אולי לחגורה של אחד הנפטרים, ופעמון נחושת קטן (איור 8:4), ששימש אולי מנחת קבורה של צעצוע לאחד הילדים. במקמר 1006 נתגלו עצמות של כמה נקברים וכן שבר של טבעת נחושת (איור 9:4).
 
מערה ב' (נ"צ 201832/634869; איור 5). הכניסה למערה התאפשרה כתוצאה מפגיעה במקמר הצפוני-מזרחי (2). המערה נחצבה בציר מזרח–מערב, הפתח בצד מערב. היא התמלאה באדמת סחף שחדרה מפני השטח דרך פתח זה. במזוזה הצפונית של הפתח נחצבה מגרעת (0.6 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב) לאבן גולל. המערה כוללת חדר קבורה מלבני, מרכזי (2.1 × 3.6 מ', 1.6 מ' גובה עד לאדמת הסחף), ומשני צדיו ארבעה מקמרים (1–4; איור 6). בתחתית כל מקמר נחצבה שוקת קבורה (0.8 × 1.8 מ'). השקתות הופרדו מחדר הקבורה בקיר סלע נמוך (0.2 מ' רוחב). בחלק המזרחי של תקרת מקמר 2 הובחנה מחילה צרה, שמתארה לא סדור והיא מוליכה אל פני השטח; אולי סדק טבעי או חפירה של בעל חיים. כל שקתות הקבורה מכוסות באדמת סחף. במקמר 4 התגלו עצמות אדם, ואלה הושארו במקומן.
 
מערות קבורה ובהן מקמרים נפוצות ביותר באזור זה בתקופה הביזנטית (אבני תשנ"ז: 37–44). על סמך כלי הזכוכית ונר החרס שנתגלו במערה א' יש לתארך את הקבורה בה למאות הה'–הו' לסה"נ. נראה שיש לתארך גם את מערה ב' לתקופה הביזנטית על סמך תכניתה. יש לשער כי שתי המערות הן חלק מבית קברות אחד, השייך ליישוב מהתקופה הביזנטית ששכן בח' דיר סלאם הסמוכה.