שטח A   
נפתחו ארבעה ריבועים (A3 ,A2 ,A6 ,A1) ונחפרה תעלה צרה (A4) ממערב לרחוב רמז וכ-150 מ' מצפון לצומת. שכבת פני שטח חומה דקה ציפתה שכבה לבנה שכיסתה שכבת פסולת עשירה בחרסים (כמטר אחד עומק), אשר הובאה כנראה מתל עכו הסמוך בשנות השישים, כאשר נבנה מגרש כדורגל.

 

ריבוע A1
המילוי העמוק היה מורכב מחרסית חומה-כהה עם מעט מאוד חרסים. בפינה הצפונית-מערבית של הריבוע נתגלו במרחק של 1.5 מ' זה מזה שני קווים מקבילים של אבני גזית שכיוונן מזרח–מערב (W159 ,W103; כ-2 מ' אורך; איור 2), מעל שלושה עד ארבעה נדבכים של אבני מפולת. גשמים עזים ובוץ שהצטבר מנע את המשך החפירה. בתעלה העמוקה שנחפרה בין הקירות לא נחשפו רצפה או משטח, וכמעט שלא נמצאו חרסים. היעדר החרסים ומיקום הריבוע מרמזים שהקירות קשורים אולי למבנה מוגבה (קשת של גשר?) שאת תאריכה לא ניתן לקבוע.

 

ריבוע A6
נחשף צינור מים שהשתמר חלקית (2.75 מ' גובה מעל פני הים), שכיוונו העיקרי צפון–דרום. קצהו הצפוני התעקל מזרחה, על פי עקבות של אדמה כהה במקום שהצינור חסר. הוא היה מורכב מחוליות גליליות חופפות מטין כהה ודק למדי (0.8 ס"מ קוטר, 0.4 מ' אורך), המוגנות באבנים קטנות משוקעות במלט. יש להניח שהוא היה מונח בצד המזרחי של דרך, שלא נחשפה בריבוע זה (ר' ריבועים A2 ו-A3 להלן). אי אפשר היה לקבוע את התאריך בוודאות, אך דומה כי הוא מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, וייתכן שעדיין היה בשימוש במאה ה-20. מתחת לצינור היה מילוי חרסית חומה כהה ועבה כמו בריבוע A1. בבדיקת דחפור נחשף סלע האם מכורכר (0.86 מ' מעל פני הים) שהיה מכוסה בשכבת חרסית שחורה סטרילית (כ-0.3 מ' עובי).

 

ריבוע A2
את מרכז הריבוע חצה מצפון לדרום צינור נוסף שמור היטב (לוקוס 125, 3.6 מ' מעל פני הים; איור 3), מורכב מחוליות חרס צינוריות שייצורן שונה מאלו שבריבוע A6 (קוטר 0.1 מ', 0.41–0.46 מ' אורך). על פי מפלס שני הצינורות הם לא היו קשורים זה לזה, אף שדומה כי שניהם מן התקופה העות'מאנית המאוחרת. הצינור הונח ממזרח וללא קשר לדרך רומית, שהייתה עשויה שכבת אבנים קטנות ופסולת, שמעליה שכבת אבנים גדולות יותר, שניתן להבחין בהן רק בחצי המזרחי של הריבוע (איור 4). צינורות כאלו התגלו בעבר ממזרח לרחוב (ר' חדשות ארכיאולוגיות קג: 24) ותוארכו לתקופות ההלניסטית והרומית.
הדרך ממערב לצינור הייתה מושתתת על רצף של שכבות חול שנחפרו ידנית לגובה של 1.5 מ' מעל פני הים. מכל שכבת חול נלקחה דגימה לניתוח גיאולוגי למציאת מקורה – אאולי, משקעי או מלאכותי ונמצאו מעט מאוד חרסים שחוקים שתוארכו לתקופה ההלניסטית.
התברר כי הגבול בין החרסית הכהה בצפון לבין שכבות החול בדרום עובר היכן שהוא בין הריבועים A6 ו-A2.

 

ריבוע A3
בשכבת השפכים העליונה נתגלו שברים של כמה סרקופגי חרס. סרקופגים דומים נתגלו מעבר לרחוב בשנת 1992 (חדשות ארכיאולוגיות קג) ובריבוע C1 (להלן).
נמצאו צינורות מים נוספים דוגמת אלו מריבוע A2, הממשיכים אולי למזרח, כפי שניתן לראות במחיצה הצפונית. את מרבית הריבוע תפסה דרך רומית (לוקוס 156, 3.3 מ' גובה; איור 5) שכיוונה צפון-מזרח–דרום-מערב והייתה עשויה שכבת שפכים דקה מונחת ישירות על החול, מכוסה במצע אבנים מעוגלות וציפוי מלט סידי שנעלם ברובו. הקצה המערבי החשוף של הדרך היה מורכב משורת אבני גזית והיא הושתתה על אותן שכבות חול המצויות בריבוע A2. י' רול וא' בר-און הציעו שהדרך (כ-6.7 מ' רוחב משוחזר, ר' תעלה A4 להלן), המתוארכת על פי הממצא הקרמי למאה הא' לסה"נ, נבנתה כנראה בידי הקיסר נרון בשנת 56 לסה"נ, כדי לחבר את אנטיוכיה שבסוריה עם עכו-פתולמאיס. הקצה המזרחי שלה צריך להיות תחת רחוב רמז הסלול.

תעלה A4
התעלה נחפרה בדחפור כדי לחשוף את הקצה המזרחי של הדרך הרומית. בקצה הדרומי-מזרחי של התעלה הצרה הובחנה שורת אבנים קטנות ואבני גזית. על פי מיקומה נראה כי הדרך פנתה בחדות לדרום-מערב והובילה  אולי לחוף ולנמל או סביר יותר לעבר העיר עכו-פתולמאיס, להמשך המשוער של הביצור מהתקופה ההלניסטית, שחשף מ' דותן ב-1973 בשטח E  שלו, ממערב לשטח D הנוכחי, שעשוי היה עדיין לשרת את העיר בתקופה הרומית (ר' איור 1).

 

שטח B
השטח, משני צדי רחוב רמז, השתרע כ-100 מ' מדרום לצומת הרחובות בן-עמי–רמז. נפתחו חמישה ריבועים, שלושה במערב (B3 ,B2 ,B1) ושניים מחוברים במזרח

(B5 ,B4).


  
ריבוע B1
בדיקת דחפור חשפה אך ורק שכבת חול עבה, ככל הנראה דיונה והריבוע נסגר.

 

ריבוע B2
השריד היחיד שנחפר היה משטח אבנים קטנות שהשתרע על פני הריבוע כולו, כנראה פני השטח של הדרך, כמו בריבועים A2 ו-A3. נראה שיש לתארכו על פי החרסים, אף שלא נבדקו עד תום, לימי הביניים (או מאוחר יותר?). בבדיקה (3 מ' מעל פני הים) שהגיעה לחול לא הובחנו שרידים אדריכליים.

ריבוע B3
בתעלה שחפר דחפור נחשף כבל מתח גבוה במהלך הסרת השכבות העליונות והעבודה נפסקה. 

 

ריבועים B5 ,B4
סטרטיגרפיה הפוכה במילוי קרוב לפני השטח מעידה על הפרעה מאוחרת. בסיסי קנקנים שהשתמרו היטב מהתקופות הפרסית המאוחרת עד ההלניסטית המוקדמת (המאות הד'–הג' לפסה"נ) כיסו שכבה עבה של אבנים קטנות ושברי חרסים מהתקופות הרומית המאוחרת עד הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ).
בכל הריבועים של שטחים B ו-C בצדו המזרחי של רחוב רמז, במחצית המזרחית שלהם, נתגלה משטח לבן קשה (4.9 מ' מעל פני הים), שזוהה זמנית כדרך שכיוונה צפון–דרום, עם כמה עיקולים. המשטח לא הוגדר בבירור ונראה שהיה מכוסה בחוואר חולי לבנבן שמקורו אולי בהצפה של מים עומדים בתקופה מאוחרת.
בריבוע B4 היה המשטח הלבן עפר בהיר מהודק עם מעט גיר; בשכבות שמתחת למשטח הלבן נמצאה קרמיקה ביזנטית מרובה למדיי, ודומה שזמן הנחת המשטח הוא מתקופה זו. קרמיקה ביזנטית נמצאה גם בתוך מפולת אבנים מעל רצפת חול.
בריבוע B5 היה המשטח הלבן גיר קשה למדי ומהודק. נתגלו שני קירות ניצבים, שאינם בני זמן אחד. הפן המערבי של הקיר הנמוך נראה במחיצה המזרחית, ראשו נמוך 0.1 מ' מראש הקיר הגבוה לאורך המחיצה הצפונית, שהיה קשור ברצפת חול. לקירות שתפקידם לא ברור, הייתה קשורה קרמיקה הלניסטית.

    
 
שטח C
השטח, כ-60 מ' מדרום לשטח B, מצדו המזרחי של הרחוב, השתרע כ-40 מ' לדרום. נפתחו שבעה ריבועים (C7–C1). ריבוע C1 הוא תעלה מלבנית ואילו ריבועים C7–C2 הסתעפו מתעלת טרקטור ארוכה. המשטח הלבן שנחשף בריבועים B4 ו-B5 ברור יותר בשטח זה עשוי משטח טיח קשה. בעקבות גילוי קברים הופסקה העבודה בריבועים

 C7–C2. נמצאו פריטי שיש רבים המעידים כנראה על מבנה דוגמת כנסייה, מנזר או וילה.

ריבוע C1
הריבוע העשיר והמורכב נחלק לשני חצאים במחיצה שכיוונה צפון–דרום (איור 6). משטח האדמה הלבנה הקשה נתגלה בחצי המזרחי של הריבוע. על פני כל השטח הייתה שכבת חוואר חולי לבנבן.
בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע נחשפה פינת חדר (W332 ,W331). הקירות בנויים אבני גוויל ומטויחים מבפנים; גם הרצפה מטויחת. מדרום למבנה ובעיקר ממערב לו, ניצבו כ-10 אמפורות יווניות וקנקנים מזרחיים (איור 7) בהם אמפורות מהאי כיוס, חלק עליון של אמפורה אטית וקנקנים עם ידיות סל, מזרחיים או קיפריים. דומה שאת האמפורות והקנקנים יש לתארך למאה הד'–ראשית המאה הג' לפסה"נ (האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, 1992: 1231-2, שטח E1).
בשפכי החפירה נמצאו אמפורות רבות מצפון הים האגאי (תאסוס, מנדה) ומכיוס וכן שתי ידיות אמפורה עם טביעות חותם: קיפרית (ראשית המאה הג' לפסה"נ) ורודית (127–125 לפסה"נ) וכמה שברים של קנקנים פניקיים מקומיים, בעיקר עם ידיות מסובבות.
מדרום לחצי המזרחי של הריבוע, נתגלה קבר בנוי אבן, פגוע מאוד, בחלקו מתחת המחיצה המרכזית. נתגלו בו שברי סרקופג חרס ורעפים, דומים לאלו מריבוע A3 ועצמות מחוצה לו.
בחצי המערבי של הריבוע, בהשכבה שמתחת למפלס הלבן, נמצאו קברים מפוזרים, שזוהו בעיקר באמצעות עצמות, צבע כהה של מילויים ולעתים בשורת אבנים לא סדורה. העצמות לרוב נשברו, מלבד שני מקומות שבהם נמצאו חלקי גפיים תחתונות במקומם. המנחות היחידות היו כתריסר בקבוקי זכוכית תמימים, בודדים או מקובצים, שתיארכו את הקברים למאות הא'–הב' לסה"נ (איור 8). קברים דומים נמצאו בשנות השישים בחוף, מצפון לעכו (חדשות ארכיאולוגיות צד: 14-13). דומה ששני המקומות מציינים את גבולות העיר הרומית.

 

ריבועים C4–C2
בריבועים אלו נראה ברור המשטח הלבן של הטיח הגירי הקשה, מעורב בחרסים (איור 9). הוא היה מונח על תשתית אבנים ואדמה שהשתרעה מעבר לגבולות השטח המטויח. זיהוי המשטח כדרך מוטל בספק לאחר שהובחן בעיקר בריבוע C3 ונעלם בהדרגה בריבוע C4. בדיקה במזרח הראתה שהוא נמשך לאותו כיוון. קצהו המזרחי לא נמצא ולפיכך רוחבו המקורי היה יותר מ-5 מ'.
בריבוע C2 נחשפו ממערב למשטח הלבן לפחות שלוש תעלות (0.6 מ' רוחב), בנויות אבני גוויל ומטויחות לגמרי. כיוונן צפון-מערב–דרום-מזרח והמשטח הלבן כיסה אותן במזרח. הן נראו כקברים בנויים שהכילו עצמות אדם ספורות, אולי קבורה משותפת שאופייה לא מזוהה. דומה שיש לתארכם לתקופה הביזנטית ואולי היו שייכים למנזר. נמצאו אבנים אחדות של פסיפס תעשייתי, טיפוסי לתקופה וכן אבני פסיפס של זכוכית; נתגלו שרידי מבנה. את המשטח הלבן ניתן אם כן לפרש כרצפת בניין גדול, אולי תשתית לפסיפס שאיננו.

 

ריבוע C3
בחפירת בדיקה קטנה נחשפה שורה של שלוש אבני גזית ומעליהן אבן גזית שבורה, ייתכן שרידי מבנה.

  

ריבועים C5 ו-C6
הובחנו כמה אבני גוויל שאולי כיסו קברים, אך לא ניתן היה לבדוק אותן.

 

ריבוע C7
בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע נחשף קבר הרוס בחלקו, בנוי אבני גוויל וכמה אבני גזית ומטויח לגמרי מבפנים. הקבר היה מלא אבני גוויל והובחנה גולגולת במערב. קרבת הקבר לפני השטח, מטרים ספורים מבית הקברות של ימינו, עשויה להצביע על קבורה מודרנית.

 

שטח D
השטח הוא תעלה לרוחב הרחוב, משטח C ו-35 מ' דרומה. נחפרו שבעה ריבועים

 (D7–D1) ורק בשלושה נמצאו שרידים קדומים(D7 ,D6 ,D1).

 

ריבוע D1
היישר מתחת לפני השטח, נחשפה באר אנטיליה בנויה היטב, מלבנית, מוקפת במשטח הליכה ותחומה בקיר מעוגל (6 מ' קוטר). את חציה המזרחי כיסה רחוב רמז ואת חציה הדרומי – רחוב גדוד 22. השפכים בתוך הבאר הכילו רק חומר מודרני, לעומק של כ-2 מ' מפני השטח. בתחתית הבנייה, בין הבאר לקיר החיצון המעוגל נמצא רעף מרסיי, המתארך את הבאר למאה הכ' לסה"נ. בתוך השפכים שהכילו חרסים ממגוון תקופות נמצא גם ראש חץ הלניסטי תמים.

ריבועים D3 , D2
עד 3 מ' מתחת לפני השטח נמצא חול.

 

ריבועים D5 ,D4
נתגלה משטח אדמה מוקשה. נראה כי כמה קירות בריבוע D5 שייכים לבניין מודרני שהושתת על שכבת חול.

 

ריבועים D7 ,D6
בחצי המערבי של הריבועים נתגלתה פינה של בריכה מטויחת גדולה, הנמשכת למזרח, שהייתה כנראה מאגר (איור 10). קירותיה (1.85 מ' רוחב, 3.9 מ' גובה השתמרות מרבי) בנויים אבני גוויל וגזית. החפירה לעומק כ-2 מ' מתחת הקצה שהשתמר (1.28 מ' מעל פני הים) לא הגיעה לתחתית הבריכה. במילוי שבתוך הבריכה נתגלתה אבן עם פרסקו צבוע, אולי מהתקופה ההלניסטית המאוחרת–התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ). תאריך הבריכה עדיין לא נקבע , אבל מיקומה, לא הרחק מהביצור ההלניסטי שגילה מ' דותן בשטח E שלו (BASOR 224, 1976:40–45), טכניקת הבנייה שלה ומפלס הקירות, מתאימים בכלליות למפלס התחתון של הביצור ההלניסטי ומרמזים על תאריך משוער בתקופה זו. בבדיקה מדרום לבריכה עלתה רק שכבת חול עבה.