תקופת המנדט הבריטי (איור 2). צינור ביוב (0.25 מ' קוטר) חוצה את שטח החפירה ממזרח למערב. שני בורות בקרה בנויים מבלוקים נבנו על גבי רצפת לוחות האבן מהתקופה העות'מאנית.

 
התקופה העות'מאנית (איור 2). נחשף בית מלאכה מרוצף בלוחות אבן (L503 ,L502), שעל רצפתו נמצאו שני מטבעות מהמאה הי"ט לסה"נ, אחד מהם של עבד אל-מאג'יד
(1839–1861 לסה"נ). על הרצפה נחשפו שלושה מתקנים: 1) בסיס מתקן מלבני (L504; מידות 1.4×2.3 מ') שנותרה ממנו שורת אבנים מסותתות (0.4 מ' גובה) ושכבת טיח אפור. ייתכן שזהו בסיס של תנור או מתקן תעשייתי אחר. יסודות המתקן נמוכים מגובה הרצפה ומושתתים על מתקן קדום שמתארו דומה (L518; ר' איור 3). 2) מתקן מלבני עם פינות מעוגלות, מטויח בצדו הפנימי (L505; מידות 1.2×1.3 מ', 0.5 מ' עומק) הניגש ליסוד הקיר המודרני הצפוני. המתקן נבנה על גבי רצפת לוחות האבן 502.
3) מתקן מלבני (L506; מידות 0.5×1.0 מ', 0.25 מ' עומק) הבנוי בבנייה יבשה ומרושלת.
 
התקופה הקדם-עות'מאנית (התקופה הממלוכית? איור 3). תחת רצפת בית המלאכה נחשפו שתי תעלות ששיפוען ממזרח למערב: אחת (L507; מידות 0.15×0.15×5.30 מ') הוליכה מי גשמים לבור שנמצא מחוץ לחפירה או אולי לחלקו הצפוני (שלא נחפר) של הבור הקדום המתוארך לשכבה הביזנטית (L521, להלן). התעלה השנייה שימשה לניקוז שפכים (L508; מידות 0.5×0.7×8.1 מ'), טויחה (עד 0.2 מ' גובה) וקורתה בלוחות אבן
(0.8 מ' רוחב). בסיס התעלה הוא כגובה רצפת הפסיפס מהתקופה הביזנטית (755.48 מ'), אך שיפועה נוטה למערב לתוואי תעלת הניקוז הראשית העוברת תחת הקרדו מתקופה זו. תופעה דומה של תעלות מאוחרות המתנקזות אל מערכת קדומה תועדה גם בחפירות הקרדו התחתון (חדשות ארכיאולוגיות 121; וקסלר בדולח ש', און א', אונונה ב' ואבישר מ'. 2007. הקרדו המזרחי של ירושלים הרומית וגלגוליו המאוחרים לאור החפירות ברחבת הכותל המערבי. בתוך פטריך י' ועמית ד' (עורכים): חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, כרך א, ירושלים).
בתוך שכבה זו נמצאו כ-20 מטבעות מימי הביניים, בהם מטבע מכסף סיגים (billon) שטבע אלפונס השישי בטולדו, קסטיליה (ספרד) בין השנים 1085–1105 (ר"ע 138946). מצפון לתעלה 507 נבנה מתקן מרובע (L518; מידות 0.65×1.40×2.30 מ') שבקרקעיתו שרידי טיח ובור איסוף נמוך (0.1×0.4 מ') ששימש בסיס למתקן המאוחר מהתקופה העות'מאנית (504). על דופנותיו המזרחית והצפונית נותרו שרידי טיח ולכן נראה כי המתקן שימש לאגירת נוזלים. בחדרים הצפוניים של הבניין המודרני נחשפו ראשי קירות (L517 ,L516) המתוארכים על סמך שמונה מטבעות לתקופה הממלוכית.  
 
התקופה הביזנטית (איור 4). השריד החשוב ביותר מתקופה זו הוא קטע רצפת פסיפס לבנה (L509; מידות 0.87×2.75 מ') שנפגעה בצפון ובמערב מקירות המבנה המודרני. שלוש השורות המזרחיות של אבני הפסיפס יוצרות מסגרת הצמודה לקיר רחב (W515; מידות 1.2×2.2 מ') ונראה כי הפסיפס והקיר הם שרידי מבנה אחד שנפגע מבניית תעלת הניקוז מהשכבה המאוחרת (איור 5). על גבי הרצפה נמצא נר חרס מהתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ) המצביע אולי על סוף השימוש בה (איור 6). מתחת לה נמצאו שברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ): קערות (איור 1:7, 2), אחת מהן מקבוצת FBW (איור 2:7), סיר בישול (איור 3:7), קנקנים (איור 4:7 ,5) ושבר נר מטיפוס Candlestick (איור 6:7). חמישה מטבעות, שהמאוחר בהם מימי יוסטיניאנוס הא' (534–539 לסה"נ; ר"ע 138966), מעידים על שלב הנחתה. תשתיתה היא שכבת אבנים בגודל אחיד היצוקות יחדיו בבטון, המונחת על גבי שכבת טיח לבנה.
אומנת אבן רבועה (0.40×0.80×0.95 מ') ששימשה בסיס לעמוד הונחה בשלב מאוחר על גבי הרצפה (לא בתוכנית). בור מים מלבני (L521; מידות 3.2×3.2×4.4 מ') ששיא קמרונו תואם את גובה הרצפה נתגלה במערב שטח החפירה. רוב חללו מלא בעפר ובאשפה, אך ניתן לזהות את פתח השאיבה המקורי (0.5×0.7 מ') בפינה הצפונית-מערבית ואת פתח כניסת מי הגשמים אליו (0.2×0.4 מ'). בפינה הדרומית-מזרחית של הבור על גבי שני הפתחים נבנו קירות מודרניים.
 
התקופה הרומית הקדומה. הצטברות אחידה של עפר מעורב בחרסים מהתקופה הרומית הקדומה (ימי הבית השני) נמצאה תחת מתקן 518, בקטע העמוק ביותר במזרח השטח. מדרום לו נמצאו שרידי מתקן אליפטי ומטויח (L520; מידות 0.40×0.65 מ') שנפגע מבניית קיר 515 מהתקופה הביזנטית.
 
השרידים הקדומים ביותר בחפירה, מהתקופה הרומית הקדומה, הם חלק מרובע המגורים מימי הבית השני שחלקים ניכרים ממנו נחפרו בשטחים סמוכים בחפירות אביגד. מעל שכבת חורבן זו הונחו רצפת הפסיפס והקיר מהתקופה הביזנטית שממזרח לרחוב הקרדו. גובה הרצפה בחפירה (755.48) נמוך ב-30 ס"מ מגובה ריצוף הרחוב הראשי והוא מתאים לשיפוע הקל של תוואי הרחוב בנקודה זו. על סמך תיארוכה, גובהה ומיקומה של הרצפה ביחס לרחוב הראשי אפשר להציע כי היא שימשה באחת החנויות בסטיו המזרחי של הרחוב מהתקופה הביזנטית, שנבנה בתקופת יוסטיניאנוס (איור 8). בית מלאכה ששימושו לא נהיר נבנה בתקופה העות'מאנית ולאחר שיצא משימוש הונח על רצפתו בתקופת המנדט הבריטי קו ביוב שחצה את השטח ממזרח למערב. תחת רצפתו נבנו, אולי במהלך התקופה הממלוכית, שתי תעלות סמוכות הזורמות ממזרח למערב: אחת שימשה לניקוז שפכים והשנייה להולכת מים לבור מים סמוך.