מערה A כמעט מלבנית (L100; כ-1.0 × 1.5 מ') ולה פיר כניסה ממערב (0.5 × 0.7 מ'; איורים 3, 4), שנחסם במכוון באבנים שהונחו זו על גבי זו במסודר; חלקו העליון נהרס. רצפת המערה ישרה ונמוכה מפתח הפיר בכ-0.2 מ'. דופנות המערה אינן ישרות ואפשר להבחין עליהן בסימני חציבה של כלים במגוון גדלים ובעבודה לכיוונים שונים. על רצפת המערה, סמוך לפיר הכניסה, התגלה קנקן תמים. כן התגלתה סיכת רכיסה ממתכת (כ-8 ס"מ אורך; איור 5). חתכה מרובע בקצה אחד ומעוגל בשני. בצד הדרומי-מזרחי של חדר הקבורה נחשפו שרידי עצמות של פרט שגילו מעל 10 שנים (נגר, להלן).

 
מערה B סגלגלה (L101; כ-2.2 × 3.0 מ'; איור 6). רצפתה משתפלת דרומה בשיפוע של כ-0.2 מ' מפיר הכניסה (0.6 מ' רוחב) בצפון ועד למרכז המערה. המשכו של פיר הכניסה פגוע, אך אפשר לראות שנסתם במכוון באבנים. במערה התגלו שברי קנקן, סימנים לפגיעה מחדירת מי גשמים ופסולת מפני השטח בעבר.
 
מערה C כמעט רבועה (L102; כ-1.5 × 1.6 מ'; איור 7). המערה נהרסה ברובה, ולא זוהה בה פיר כניסה; רק חלקה התחתון שרד. צמוד לדופן המזרחית של המערה נתגלה קנקן שבור; רוב חלקיו מרוכזים יחדיו, וחלקו העליון כלפי מטה. כן נתגלו שברים ספורים של קנקן נוסף. הנקבר הונח בכיוון כללי מזרח–מערב, ראשו למזרח. לפי מצב שחיקת השיניים גילו המוערך הוא 25–35 שנים (נגר, להלן).
 
למערה D (איורים 8, 9) חדר קבורה מעוגל (L103; כ-1.4 × 1.9 × 2.2 מ') שבצדו הצפוני נפתח פיר (0.40 × 0.60 × 0.65 מ'), שנסתם במכוון בשלוש אבנים שהונחו זו על גבי זו. בדופן המערבית של חדר הקבורה נתגלו שבעה שקעים מעוגלים (כ-5 ס"מ קוטר) שמהותם אינה ידועה. צמוד לדופן זו התגלה קנקן תמים וריק, מונח הישר על הרצפה. בהצטברות האדמה שמעל רצפת הסלע התגלו שברי בסיס ודופן של קנקן נוסף. על רצפת חדר הקבורה, סמוך לפתח הפיר, נאספו עצמות של לפחות כבשה אחת, בשנה השנייה לחייה. השרידים האנתרופולוגיים בקבר היו מעטים, אך זוהה פרט בוגר (נגר, להלן).
 
מערה E (איורים 8, 9) צמודה למערה D, אך ללא חיבור ברור אליה; המערות נבדלות זו מזו בגובה הרצפה. חדר הקבורה מעוגל (L104; כ-1.5 × 2.0 × 2.1 מ'), ולא זוהה פיר כניסה בשלוש הדפנות ששרדו: צפונית, מערבית ודרומית; ייתכן שהפתח היה בדופן המזרחית שנהרסה טרם החפירה. במרכז חדר הקבורה, על רצפת הסלע, נתגלה קנקן תמים, וסמוך אליו הנקבר, שלפי התפתחות שיניו גילו המוערך הוא 3–7 שנים (נגר, להלן). כן נמצאו שברי עצמות של לפחות כבשה אחת, בשנה השנייה לחייה.
 
ממצא קרמי. בממצא הקרמי שבעה קנקנים. כולם עשויים ביד, ללא סימטריה מעגלית מושלמת, עם סימני חיבור בצד הפנימי וללא סימנים בצד החיצוני. לקנקנים בסיס שטוח, גוף חביתי מוארך שחלקו העליון מעוגל כלפי פנים, צוואר צר ושפה מעוגלת כלפי חוץ. שלושה מהקנקנים התגלו תמימים וריקים, מונחים על רצפת הסלע של תאי הקבורה (איור 10), שלושה מהקנקנים שלמים (נמצאו שבורים) ומקנקן אחד נמצאו שברי גוף בלבד. הקנקנים דומים, אך אינם זהים זה לזה במידותיהם. לארבעה מהקנקנים קוטר שפה דומה (13 ס"מ לשניים מהם ו-12.5 ס"מ לשניים האחרים). כל העיטורים חרוטים, מקיפים אופקית את הכלי ונמצאים באזור הצוואר, והם דומים אך אינם זהים: לקנקן התמים מקבר A שתי סדרות של סירוק אופקי באזור הצוואר; לשברי הקנקן מקבר B סירוק אופקי וסדרות של חורים מוטבעים; לקנקן אחד מקבר C שתי סדרות של סירוק אופקי ולקנקן השני מקבר זה טביעות מעוגלות במעגל סביב חיבור הצוואר והגוף; לקנקן התמים מקבר D שלוש סדרות של סירוק אופקי; ולקנקן התמים מקבר E סדרה אחת של סירוק אופקי. קנקנים מטיפוס זה, כולל מאפייני העיטורים החרוטים, מוכרים מקברים בתקופת הברונזה הביניימית (ינאי תשע"ו: איורים 9:7; 8; גצוב תשע"ו: איור 8).
 
ממצא אנתרופולוגי
יוסי נגר
 
עצמות אדם נמצאו בארבע מן המערות. הן נבדקו בשטח החפירה והושארו במקום, למעט דגימה שנלקחה לצורך מחקרים עתידיים. מצב השתמרות העצמות היה גרוע, אך אפשר היה לקבוע שנמצא פרט אחד בכל חדר קבורה. למעט הפרט במערה C, אי אפשר היה לקבוע את מנח הקבורה.
 
מערה A. הממצא כלל מעט פירורי עצמות שנמצאו בפיזור בצד הדרומי-מזרחי של חדר הקבורה, שמהן זוהו שברי שורשים של שיניים. לא הייתה אפשרות לזהות את השיניים, למעט שן קדמית קבועה, ובה שורש סגור — ממצא אופייני לפרט שגילו מעל עשר שנים (Hillson 1986:176–201).
 
מערה C. הממצא כלל שברי עצמות כיפת גולגולת, לסת תחתונה ועצמות פוסטקרניאליות. שברי כיפת הגולגולת נמצאו בצד המזרחי של הקבר, ואילו עצמות כף רגל נמצאו בצד המערבי. מכאן יש להניח שהקבורה הונחה בכיוון כללי מזרח–מערב, ראש בצד מזרח. עצמות מטהקרפליות ראשונה ושלישית מראות אפיפיזות מאוחות, וחוליה תורקלית מראה אפיפיזה טבעתית מאוחה (ללא אוסטאופיטים) — ממצא אופייני לפרט שגילו מעל 20 שנים (Johnston and Zimmer 1989). כן זוהו שבר לסת תחתונה שעליה ניב וקדם-טוחנת המראים חשיפת דנטין, וטוחנת ראשונה המראה שחיקה עד ליצירת dentine cup בשלוש תלוליות. הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים היא 25–35 שנים (Hillson 1986:176–201).
 
מערה D. נמצאו מעט שברי עצמות כיפת גולגולת, שבר לסת תחתונה ללא שיניים ועצמות פוסטקרניאליות פזורות. הערכת גילו ומינו של הנקבר אינה ברורה, אולם על פי פרופורציות דיאפיזה של עצם ארוכה (שוק) אפשר לקבוע שהנקבר אינו תינוק או ילד קטן. כמו כן נמצאה אצבע גף עליון המראה אפיפיזה דיסטלית מאוחה — ממצא אופייני לפרט בוגר (מעל 15 שנים; Johnston and Zimmer 1989).
 
מערה E. בממצא מעט שברי עצמות ארוכות ושיניים. אצבעות קרובות של גף עליון מראות אפיפיזות לא מאוחות, ממצא אופייני לפרט שגילו קטן מ-15 שנים. נמצאו ארבע שיניים חלביות (השורש סגור), מהן חותכת עליונה המראה חשיפת דנטין קלה וניב המראה שחיקת אמייל בלבד. על פי שלבי התפתחות השיניים גיל הפרט מוערך ל-3–7 שנים (Hillson 1986:176–201).
 
חמש מערות הקבורה שנחפרו מצטרפות למערת הקבורה מתקופת הברונזה הביניימית שנחפרה בעבר (טהל תשנ"ח), וכולן חלק מבית קברות שכלל לפחות שש מערות קבורה; ייתכן שבהרחבת  השטח ייחשפו מערות נוספות. היעדר האחידות במתאר ובמידות של מערות הקבורה תואם הבחנות קודמות בחקר קברי פיר מתקופת הברונזה הביניימית, שלפיהן חוצבי הקברים לא הקפידו על צורה אחידה (ינאי תשע"ב). קרבתן הרבה של מערות D ו-E והדופן הדקה המפרידה ביניהן כמעט סותרת את ההכללה שהוסקה מבחינה מקיפה של הנושא, לפיה "קברי תקופת הברונזה הביניימית לא פגעו אלה באלה" (ינאי תשע"ב:237). אולם ההרס במערות אלו מכיוון מזרח מונע אפשרות להסיק מסקנה חד-משמעית באשר לטיב הקשר או ההפרדה ביניהן.
בכל אחת מן המערות התגלתה קבורה ראשונית של פרט אחד, המתאפיינת במעט חפצים נלווים. בכל אחד מחללי הקבורה התגלו קנקן אחד או שניים בלבד; בשניים מהקברים הונחו מנחות של כבשה צעירה; ובקבר אחד נמצאה סיכת בגד, אולי חלק ממלבושי הנקבר. במנהגי הקבורה בתקופת הברונזה הביניימית נפוצה קבורת יחיד בוגר עם מעט חפצים נלווים (Cohen 2009), ועל כן קבורת הילד במערה E היא ממצא יוצא דופן.
בתי קברות שאינם סמוכים או מקושרים לאתר יישוב היו נפוצים בתקופת הברונזה הביניימית (Cohen 2009). בדיקת הנתונים של כ-280 אתרי עתיקות מוכרזים ברדיוס של 10 ק"מ סביב האתר מעלה כי בשמונה אתרים זוהו חרסים מתקופות הברונזה הקדומה א'–הברונזה הביניימית. כל האתרים מרוחקים 6 ק"מ ויותר מבית הקברות הנדון כאן. בית קברות זה תואם, אם כן, את דגם המיקום המרחבי האופייני לבתי קברות בתקופת הברונזה הביניימית.