נחשף מתקן עגול בנוי אבני גיר שרופות (5 מ' קוטר חיצוני, 2.5 מ' פנימי, 0.8 מ' גובה השתמרות; איור 2). היעדר ממצא קרמי עשיר ו/או ערמות פסולת מלמדים שלא שימש כבשן בית יוצר ונראה כי זהו כבשן סיד (איור 3). על שני נדבכי אבני בנייה גדולות (35 × 30 × 50 ס"מ) שנחשפו ניכרים סימני שרפה. בחתך המזרחי אבנים קטנות ובינוניות (15 × 15 × 10 ס"מ) שרופות וסדוקות; צבען אפור בהיר והן ממלאות את הכבשן (לוקוס 105) לכל גובהו עד לשכבת אפר דקה ומפלס רצפת אדמה מהודקת. בחפירה תחת הרצפה (לוקוס 106) נחשפה קרקע טבעית עשירה בתרכיזי גיר לבנים.     
ממצא כלי החרס מועט ומתוארך לתקופה הרומית הקדומה, המאות הא' לפסה"נ-הא' לסה"נ. באדמה שמעל רצפת הכבשן נמצאו שברי סירי בישול מטיפוס כפר חנניה (טיפוס 3 ו-4a; איור 1:4, 2) ושני טיפוסי קנקנים: קנקן שיחין מדורג שפה (איור 3:4) וקנקן מבית היוצר ביודפת (איור 4:4) שנמצאו בשכבת הרצפה של הכבשן.

מיקום הכבשן ממזרח למדרונות הסלעיים, בשטח מישורי שבו אדמה חקלאית, משתלב היטב בתמונה היישובית באזור בתקופה הרומית, עת נסלל בקרבת מקום הכביש ממחנה הלגיון השישי פאראטה בלגיו לעכו (פטולמאיס) ונבנו אמות מים למחנה הלגיון. התיישבות יחידות לגיון בלגיו (בשלהי שלטונו של טריאנוס, 98–117 לסה"נ) הביאה לפיתוח והרחבת שטחי החקלאות והיישובים באזור. תוצרי כבשני הסיד שימשו בדרך כלל צרכים פרטיים וציבוריים כחקלאות, בנייה והקמת אמות מים.