במקטע המערבי (לוקוס 120; נצ"מ — רי"ח 252557/769202, רי"י 202557/269202) נתגלתה תעלה רדודה (0.4-0.3 מ' עומק; איור 2), המתפתלת ושומרת על גובה אחיד (241.23-241.22 מ' מעל פני הים), שחלקה נחשף בעבר (עתיקות 1*-7*:28, איור 2:III).
במקטע המזרחי (נ"צ — רי"ח 252615-55/769200-5, רי"י 202615-55/269200-5) השתמרה התעלה היטב וניכר שהושקעה בה חציבה מחושבת ומאומצת. התעלה צרה

(0.3-0.1 מ' רוחב תחתית, 0.6-0.5 מ' רוחב ראש) ועמוקה (כ-1 מ' בממוצע; איורים 1: חתכים 3-1, 3). בחלקה המערבי (לוקוסים 240, 250, 260) מתפתלת התעלה קלות במהלכה מזרחה (איור 4). סמוך לקצה המערבי של המקטע (לוקוס 250), נחשפה מחדש נקודה IV (עתיקות 28: איורים 2, 6); בקצה המזרחי של המקטע (לוקוס 310) נחשפה מחדש נקודה V (עתיקות 28: איור 2) והושלמה חפירת התוואי שבין הנקודות IV ו-V שבו לא נראו קודם לחפירה סימנים לתעלה על פני השטח והסתבר כי זוהי תעלה רצופה ושמורה היטב. באמצע המקטע, לאורך 15 מ' (נצ"מ — רי"ח 252625/769201, רי"י 202625/269201 ומזרחה; לוקוסים 270, 280, 290) התעלה נעשית צרה ועמוקה מאוד (עד 1.7 מ') וצורתה סדק גדול ועמוק בסלע המעניק לה מראה 'קניוני'. אפשר שהחוצבים ניצלו סדק טבעי שהיה בסלע, הרחיבו אותו ושילבו אותו בתוואי התעלה (איור 5). על משטח הסלע שמעל הדופן הדרומית של התעלה נתגלו שלושה ספלולים; שניים מהם נחצבו בניצב לתעלה (לוקוס 291; 0.3 מ' קוטר, 0.15 ו-0.2 מ' עומק; איורים 1: חתך 1, 6). גובה תחתית התעלה במקטע המזרחי 241.03-240.84 מ' מעל פני הים, נמוך ב-0.4-0.2 מ' מהמקטע המערבי (241.23 מ' מעל פני הים) ומראה על שיפוע של 0.2%. לקטע זה של 110 מ' השיפוע מתון יותר מהשיפוע הממוצע הכללי שנמדד בעבר (%0.5 לאורך 1.1 ק"מ, ממערב למזרח; עתיקות 28: 2). ב-80 המטרים האחרונים של התעלה, לפני היעלמותה מזרחה, נמדדו גבהים בתחתית התעלה, בנקודות שבהן היא נראית על פני השטח (241.02, 240.87, 240.70, 240.35 מ' מעל פני הים ממערב למזרח) המראים על שיפוע מוגבר בקטע זה המתקרב ל-1%.
לאורך מקטע זה של התעלה (לוקוסים 260, 270, 280, 290) נאספו מתוך אדמת המילוי שמילאה את התעלה 63 חרסים, רובם מתקופת הברונזה התיכונה 2: קערה (איור 1:7), קדרות (איור 2:7, 3), קנקן (איור 4:7) וידית (איור 5:7) ומיעוטם (כארבעה) מן התקופות הרומית–ביזנטית ומימי הביניים. רוב החרסים נמצאו באדמת מילוי התעלה במפלסים הגבוהים כ-0.1 מ' או יותר מעל תחתיתה. על קרקעית התעלה (לוקוס 270, אזור חתך 2-2) נתגלו 14 שברי גוף המיוחסים לתקופת הברונזה התיכונה, ללא כל ממצא מאוחר.
בין שני המקטעים, המערבי והמזרחי, לא נתגלתה התעלה, כי אם פני הסלע. הקצה המזרחי של המקטע המערבי (איור 8) והקצה המערבי של המקטע המזרחי (איור 9), אינם נקטעים באחת אלא נעלמים בהדרגה. פני הסלע שבין המקטעים נמצאו ללא זקיפות סלע בולטות ולרוב הם אינם גבוהים מסביבת הקטעים שבהם נשמרה התעלה (איור 10). לפיכך נראה שהתעלה התקיימה בעבר ברצף אך עם הזמן נשחקה ולא השתמרה באזור זה. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרת שבאזור זה לא נחצבה התעלה כלל. על פי אפשרות זו שטרם הוכחה, מפעל אמת המים מעולם לא הושלם, ייתכן בשל בעיות הנדסיות. בשני מקומות, בקצה המערבי של המקטע המזרחי (לוקוס 240) וקרוב לקצה המזרחי של המקטע המזרחי (לוקוס 300) נמצאו סימנים בפני הסלע של משקע גירי (טרורטין?; איור 11), אך ייתכן שזהו משקע מאוחר למילוי התעלה באדמה, שאינו מעיד בהכרח על זרימת מים רצופה ולאורך זמן ממושך.