שטח A נמצא בקצהו המערבי של האתר, בנקודת ההשקה שבין אפיקו הקדום של נחל הראל לאדמות הסחף, שמקורן במדרונות הגבעות שמדרום. מבדיקה גיאומורפולוגית עולה כי שרידי הפעילות האנושית הקדומים מעידים על ניסיון להתמודד עם משטר הזרימה של הנחל מצפון ועם סחף מסיבי מדרום. נראה כי חלקו הצפוני של שטח החפירה נמצא כולו בתוך אפיק הנחל הקדום. הדבר ניכר הן בחתך גיאולוגי (כ-20 מ' אורך) בכיוון מזרח–מערב, שנראים בו היטב רובדי חלוקים טבעיים, הן בריבועי החפירה הצפוניים המכילים בעיקר חלוקי נחל טבעיים ואבנים קטנות המעידים על נחל פעיל בשטח זה.

נפתחו שמונה ריבועים בשטח שנמצא במעין 'תפר' גיאולוגי – בארבעת הריבועים הדרומיים נחפרה אדמה אלוביאלית ובה חלוקי נחל טבעיים רבים ואבנים קטנות שמקורם בנחל הראל, ואילו בארבעת הריבועים הצפוניים נחפרה אדמה קולוביאלית, שמקורה בסחף מן הגבעות שמדרום לשטח החפירה.
נתגלו בהם שני שלבי פעילות:
השלב הקדום – בקבוצת הריבועים הצפונית. בריבוע המערבי התגלו חרסים רבים מתקופת הברונזה הביניימית (סוף האלף השלישי לפסה"נ) עם חלוקי נחל טבעיים שהורבדו בנחל. בריבוע המזרחי התגלה קיר דל (W3; איור 1), שנבנה מאבני שדה שהונחו בנדבך אחד בטור, בכיוון כללי מזרח–מערב (2.6 מ' אורך השתמרות). במקביל אליו התגלו אבנים גדולות אחדות שהונחו אולי במכוון כדי ליצור מעין תעלה בתוך אפיק הנחל הפעיל. כלי החרס משני עברי הקיר מתוארכים לתקופת הברונזה הביניימית ונראה כי השרידים משקפים פעילות שמטרתה הסדרת זרימת מי הנחל לצרכים חקלאיים. לא התגלו שרידי יישוב בשטח זה.
השלב המאוחר התגלה בעיקר בקבוצת הריבועים הדרומית. קיר מסיבי (W1; אורך חשיפה 6 מ', רוחב 0.7–1.0 מ') נבנה בכיוון צפון–דרום משתי שורות אבני שדה גדולות
(0.4×0.4 מ', 0.3×0.5 מ' מידות ממוצעות) ושרד ממנו נדבך אחד. משני צדיו נחפרה אדמה חומה מעורבת באבנים קטנות ובה חרסים המאפשרים לתארך את הקיר לתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ). בהעדר סימני יישוב ורצפות הקשורות לקיר ועל סמך ניתוח החתך הגיאולוגי שבצפון שטח החפירה אפשר להניח כי הקיר שימש בתקופה הרומית מעין סכר שעצר את זרימת המים או תיעל אותם בהתאמה לצורכי החקלאות באזור. כ-10 מ' ממזרח לקיר התגלה פרט נוסף דמוי קיר (W2; אורך השתמרות 3 מ', רוחב 0.5–1.0 מ'; איור 1), שנבנה מאבני שדה קטנות–בינוניות והשתמר לגובה של עד שלושה נדבכים. כיוונו הכללי צפון–דרום ומשני עבריו נלקטו כלי חרס המאפשרים לתארך גם אותו לתקופה הרומית הקדומה.
 
שטח G. בתעלות בדיקה התגלו קירות ומפלסי אבנים המעידים על פעילות אנושית קדומה ונפתחו 14 ריבועים (5×5 מ') לאורך של כ-80 מ'. הממצא המרכזי הוא שרידי דרך כפרית מהתקופה הרומית (איור 2), שנבנתה במקביל לאפיקו הקדום של נחל הראל ובהתאמה לטופוגרפיה. בניגוד לדרכים הממלכתיות הרומיות, שנסללו לאחר תכנון קפדני והתאפיינו במונומנטליות, הדרכים הכפריות היו לרוב פרי יוזמה מקומית ונסללו לצרכים חקלאיים ומסחריים. שרידי הדרך התגלו גם בשטח B ונראה כי אורכה היה לפחות 800 מ'. בשטח G התגלו השרידים כמטר אחד מפני השטח, בתוך קרקע חומה כהה שמקורה בסחף. הדרך בנויה משני קירות אבן שהונחו בכיוון מזרח–מערב במרחק 2.3 מ' זה מזה. בנקודות שבהן הקרקע האלוביאלית הייתה יציבה פחות הונח מצע יסוד של חלוקי אבן להקניית יציבות לדרך ובנקודות שבהן היה סלע האם נמוך נבנו הקירות מאבנים גדולות יותר ומבולדרים שהגיעו לעתים לממדים של 0.5×0.7 מ'. מספר נדבכי האבן של הקירות התוחמים משתנה אף הוא בהתאמה לטופוגרפיה. בין שני הקירות התוחמים נשפך מילוי של אבנים וחלוקי נחל, שהגיע לעובי של 0.5 מ' ויותר, והונח בשכבות בין הקירות. בין אבני המילוי ועל שכבת החלוקים העליונה ששימשה משטח הדרך התגלו, בין היתר, חרסים המתארכים את הדרך לתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ). במפלסים שבין פני השטח לחלוקי המילוי התגלו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה 2–3 ומתקופת הברזל 2.
בשטח התגלו קטעי קירות שנבנו במקביל לדרך בכיוון כללי מזרח–מערב והשתמרו חלקית. העדר רצפה או מפלס חיים הקשורים אליהם וקרקע אלוביאלית שנמצאה מראשם ועד תחתיתם מעידים על כך שהקירות לא היו חלק ממבנה מגורים. ייתכן ששימשו מעין מחסום בפני מי הנחל למניעת הצפת הדרך בחורף. עוד נחשפו בדלי קירות אחדים שנבנו במאונך לדרך בכיוון צפון–דרום. הם אינם חלק ממבני מגורים והיו כנראה קשורים לחלקות חקלאיות שעובדו סמוך לדרך. ייתכן שסימנו את החלקות וייתכן שנבנו למניעת הצפת הדרך בסחף.
נראה שהדרך נבנתה בלב אזור חקלאי, שהיה נתון להצפות ולגלישת כמויות גדולות של סחף. הגישה לחלקות הצריכה דרך נוחה, וזו נבנתה בהתאמה לתנאי השטח. לאורך תוואי הדרך נבנו קירות מגן שנועדו למנוע את הצפתה וסכרים שנועדו לתעל את מי הנחל ולנצל אותם ככל האפשר (ר' שטח R).
 
שטח C נמצא כ-150 מ' ממזרח לשטח G. בחתכי בדיקה התגלו שרידי קירות ומפלסי אבנים ונפתחו עשרה ריבועים (5×5 מ') בשורה אחת. בכל הריבועים, למעט המערבי, נחשפה מערכת קירות שנבנתה לאורך ערוץ הנחל הקדום וכיוונה הכללי מזרח–מערב. הקיר המרכזי של המערכת השתמר היטב ונחשף ברוב ריבועי החפירה(איור 3). הוא נבנה בהתאמה לטופוגרפיה של ערוץ הנחל מאבנים בינוניות ושטוחות במקום שבו אפיק הנחל היה רדוד, ומבולדרים גדולים, שהונחו לעתים בכמה נדבכים, במקום שבו האפיק היה עמוק. הקיר שתחם את המערכת מצפון השתמר חלקית בלבד. בשטח ניכרים שרידי קירות נוספים, שהיו כנראה חלק מהמערכת. בדומה לדרך הכפרית שנחשפה בשטח G, גם כאן נמצאו שכבות של חלוקי נחל בין שני הקירות, אך בדיקה גיאומורפולוגית העלתה כי מרבית חלוקי הנחל הם הרבדה טבעית. לפיכך נראה שהקירות נועדו לתעל את זרימת מי הנחל, ושהחלוקים הורבדו עם השנים ביניהם, מעבר להם ואף מעליהם, כפי שנראה בכמה חתכים שנעשו בשטח החפירה. הממצא שהתגלה כלל בעיקר חרסים שנלקטו בין החלוקים, רובם שחוקים מאוד מפעילות מי הנחל והם מתוארכים לתקופות הברונזה הקדומה 2–3 (האלף השלישי לפסה"נ), הברונזה התיכונה (האלף השני לפסה"נ), הברזל 2 (המאה הח' לפסה"נ) והתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ). אי-אפשר לתארך במדויק את זמן הקמת המערכת, אולם בדומה למערכת קירות הסכר והדרך הכפרית נראה כי גם מערכת זו היא מן התקופה הרומית. מקור החרסים הקדומים יותר עשוי להיות באתרים סמוכים, בני תקופות אלה.
 
שטח N, ממזרח לשטח C, סמוך לקצה המזרחי של עמק נרחב בין שתי שלוחות של גבעות אבן גיר, שהיה המקור לסחף מסיבי ולהצטברות אדמה קולוביאלית בשטח החפירה. בעקבות גילוי שרידי קירות ומפלסים הקשורים אליהם, נפתחו ארבעה ריבועים
(5×5 מ'; איור 4) והתגלו בהם שתי שכבות. בקדומה עדות ראשונה ואולי יחידה לקיומו של מפלס חיים, כנראה עונתי וקשור לחקלאות: שרידי קיר בן שורה אחת של אבני שדה בינוניות–קטנות, שכיוונו הכללי מזרח–מערב (W117; אורך השתמרות 3.5 מ'). אל הקיר ניגשו כמה מפלסי רצפות אבן גיר כתושה או חלוקי נחל (L120 ,L113). כלי חרס התגלו באתרם על הרצפות, במצב השתמרות גרוע מאוד בשל רטיבות מתמדת וחומציות הקרקע. רובם המכריע של החרסים היו שברי גוף קטנים שלא אפשרו תיארוך, אולם כמה עשרות שברי כלים אינדיקטיביים מאפשרים לתארך את המכלול כולו לתקופת הברונזה הביניימית (סוף האלף השלישי לפסה"נ). שני קירות (W108 ,W104; יותר מ-10 מ' אורך השתמרות, 1–3 נדבכים) שנבנו מעל קיר 117 מעידים כי היה חלק ממבנה שפורק ונהרס עוד בימי קדם. הקירות נבנו במאונך לאפיק הנחל, בכיוון צפון–דרום, מצרורות של אבני שדה בינוניות, בהן אבני המבנה הקדום. הבנייה לא הייתה מוצקה דיה וניכרות מפולות רבות. לא ניתן לתארכם בוודאות. נראה כי היו מאוחרים למבנה הקדום של תקופת הברונזה הביניימית, וכי שימשו קירות סכר או מחסומים שנועדו לבלום סחף. מאחר שלא נבנו בשיטת הבנייה של קירות הסכר מהתקופה הרומית (שטחים A ו-R) ומאחר שלא התגלו בשטח N חרסים מהתקופה הרומית, ייתכן שאף הם שייכים לתקופת הברונזה הביניימית, לשלב שבו יצא המבנה הקדום משימוש.
 
שטח B. בעקבות גילוי מפלסי חלוקי נחל וחרסים בחתכי בדיקה נחפרו שלושה מקבצים של שלושה ריבועים כל אחד. בשלושת הריבועים המערביים התגלה קטע של הדרך הכפרית שנחשפה בשטח G במצב השתמרות גרוע מאוד, רובו סחוף והרוס, אולם הוא מעיד על אורכה של הדרך – לפחות 750 מ' ממזרח למערב. שיטת הבנייה של הדרך בשטחים B ו-G זהה: שני קירות אבני שדה שהונחו במקביל, במרחק 2.3 מ' זה מזה וביניהם מילוי חלוקי נחל. כלי החרס שנמצאו בהקשר של קטע הדרך הם מהתקופות הברונזה הביניימית והרומית, שאליה יש לייחס את הדרך.
בקבוצת הריבועים המזרחית נחשפו מפלסי אבנים שהונחו כנראה על גדות הנחל הזורם במטרה ליצור משטחי עבודה הקשורים לפעילות חקלאית שטיבה אינו ברור (איור 5). בדומה למשטחים דומים שהתגלו באתרים בצפון הארץ, כגון נחל רימונים ועין המורה (חדשות ארכיאולוגיות 114: 42), משטחי האבן של ח' חסן כללו בעיקר חלוקי אבן גיר
(20×20 ס"מ מידה ממוצעת). אולם שלא כמו באתרי הצפון, על גבי משטחי האבן של ח' חסן התגלו ממצאים דלים מאוד. במילויים שמתחתם התגלו חרסים ופסולת עיבוד צור. מניתוח ממצא החרסים עולה כי יש לתארך מפלסים אלו לתקופת הברונזה הביניימית (סוף האלף השלישי לפסה"נ).
 
שטח R נמצא בחלקו המזרחי של האתר, סמוך מדרום לעמק רחב ידיים המשתפל לכיוון ערוץ הנחל. לאזור גלש במשך השנים סחף מדרום והוא מאופיין בהצטברות של 4–5 מ' של אדמת סחף קולוביאלית מעל לסלע האם, שבתוכה התגלו השרידים הארכיאולוגיים. השרידים קשורים לאופי ההתמודדות האנושית עם ההצפות וגלישת הסחף מדרום: קירות סכר וטרסות שנועדו מצד אחד לעצור ולתעל את זרימת הנחל ומצד שני לעצור את הסחף מפגיעה בחלקות חקלאיות. הקירות (איור 6) נבנו בדרך כלל במאונך לכיוון זרימת הנחל, בכיוון כללי צפון-מזרח–דרום-מערב, מגושי אבן גדולים מאוד, חלקם באורך של עד מטר אחד. האבנים הן אבני שדה שהיו משולבות עם אבנים מסותתות היטב, כנראה בשימוש משני ממבנים שקרסו. הקירות נבנו הישר על אדמת הסחף. האדמה הלא יציבה וזרימת המים באזור מוטטו את רוב הקירות, שלא עוגנו לסלע בתעלות יסוד. נחשפו מפלסי חלוקים טבעיים הניגשים לקירות. ניכר כי הם מייצגים זרימת מים שנעצרה בקירות אלו ובכך הם מעידים על תפקידם של הקירות כסכרים. לא נמצאו מפלסי יישוב וחיים שמקורם בפעילות אנושית. כלי החרס שנלקטו הקשורים לקירות הם מן התקופה הרומית.