בשכבה העליונה של הריבוע שנפתח (4.0 × 4.6 מ'; איור 1) התגלה מילוי של אדמה חומה (כ-0.6 מ' עובי) עם שברי כלי חרס רבים, שרידי סיגים וחומר לבנים – אולי פסולת בית יוצר שלא התגלה. מתחת לשכבה העליונה נחשפו שרידי קירות משני שלבים של התקופה הביזנטית הנבדלים בסגנון הבנייה. לא הובחנו רצפות השייכות למבנה.

 

שלב 1. לשלב הזה שייכים שני קירות (W11 ,W10; רוחב 0.64–0.76 מ') היוצרים פינה ובנויים על קרקע טבעית. הקירות בנויים מאבני גוויל ואבנים מסותתות חלקית ונחשפו לאורך 1.5 מ' (0.5-0.3 מ' גובה השתמרות). מילוי אדמה (לוקוסים 101 ו-103) שנחפר בין הקירות הכיל ממצאים דומים לאלה של שכבת המילוי העליונה. נראה כי המקום היה בור אשפה גדול של בית יוצר, גבולותיו חרגו משטח החפירה, אשר פגע במבנה שקדם לו.

 

שלב 2. במרחק 0.75 מ' ממערב לקירות 10, 11 נמצא קיר נוסף (W12; רוחב 0.85 מ', אורך 2.74 מ') שהשתמר לגובה שני נדבכים (0.48 מ') ובנוי מאבני גזית גדולות בשימוש משני על מילוי אדמה. אבני הקיר מונחות בתעלת יסוד בלא סדר. הממצאים ממילוי האדמה בתעלת היסוד של הקיר  (לוקוס 104) מתארכים את זמן בנייתו.

 

הממצא הקרמי מלוקוסים 101 ו-103 כולל מגוון רב של טיפוסים ומתוארך לשלהי התקופה הביזנטית. מרבית הכלים במכלול הם קנקנים מטיפוס 'עזה' שיוצרו בדרום ארץ-ישראל והיו נפוצים בכל אגן הים התיכון (איור 13:2–16). עוד נמצאו שברי קנקנים מטיפוס 'שק' המופיעים בצורות אחדות ומתאפיינים בשפה וצוואר מעוצבים (איור 10:2–12). הקערות שייכות לשתי קבוצות: קערות 'דרומיות' המתוארכות למאה הז' לסה''נ (איור 2:2) וקערות עם שפת מדף, הנפוצות בכל רחבי הארץ בסוף התקופה הרומית ובתקופה הביזנטית (איור 1:2). הקדרות מתוארכות למאה הו'–תחילת המאה הז' לסה''נ (איור 4:2–6). כן נמצאו סיר בישול (איור 7:2), קדרות בישול (איור 8:2) ומכסים (איור 9:2) האופייניים לתקופה הביזנטית. קערה ממשפחת African Red Slip (איור 3:2) מתוארכת למחצית השנייה של המאה הו' לסה''נ.

כלי החרס מן המילוי שמתחת לקיר 12 (לוקוס 104) כוללים מגוון טיפוסים אופייניים לתקופה הביזנטית בדרום ארץ-ישראל: קדרה (איור 1:3), סירי בישול (איור 2:3, 3), קדרת בישול (איור 4:3), מכסה (איור 5:3) וקנקן מטיפוס 'שק' (איור 6:3).