שטח 10
נפתחו שלושה חתכים בציר צפון–דרום, בחזית הכניסה למערה, על טרסה התחומה בקיר נמוך של אבני שדה. חתך רביעי נפתח בתוך המערה (איור 2).
מדרום וכנגד קיר הטרסה (לוקוס 1000; 3 × 4 מ', כ-3 מ' עומק) הובחנו שלושה שלבים (איורים 2 חתך 1-1; 3). בשלב העליון מילוי הנחלק לשלוש שכבות. השכבה העליונה היתה רקבובית חורש דקה (לוקוס 1000), מונחת על שכבה אחידה של גיר לבן (לוקוס 1004) שמקורה אולי מהפקת גיר בתוך המערה. השכבה התחתונה היתה אדמת אפר עם שברי פחם רבים (לוקוס 1005). נמצאו מעט שברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית, בהם צוואר פך מהמאה הי"ג לסה"נ, איובי או ממלוכי (איור 1:4) ובסיס פך ממלוכי (איור 2:4).
בשלב הביניים שכבה עבה של אבני שדה הכוללת אבנים במגוון גדלים ומפולות סלע מלוכדות באדמה בצבע בז' בהיר (לוקוס 1007). שברי כלי החרס משלב זה תוארכו לכל המאוחר לתקופה הממלוכית. השלב התחתון היה מילוי סדימנט קשה בצבע בהיר הכולל אבני שדה רבות (לוקוס 1010). שלב זה עשיר בממצאים שזמנם החל בתקופת הברזל וכלה בתקופה הביזנטית. בתחתית המילוי נמצאו קנקנים מהתקופה הפרסית (איור 3:4, 4), מכתש פרסי (איור 5:4), סיר בישול מהתקופה הרומית הקדומה (איור 6:4) וקדרה מהתקופה הרומית (איור 7:4). כלי החרס מחלקו העליון של המילוי הם בעיקר טיפוסים רומיים-ביזנטיים מבית היוצר של כפר חנניה המתוארכים לכל המאוחר לתחילת המאה הו' לסה"נ: קדרה (איור 8:4); סיר בישול מטיפוס כפר חנניה 4B (איור 9:4) המתוארך מאמצע המאה הא' עד ראשית המאה הד' לסה"נ; קערה גלילית מטיפוס כפר חנניה 1B (איור 10:4), המתוארכת מתחילת המאה הב' עד אמצע המאה הד' לסה"נ; סיר בישול מטיפוס כפר חנניה 4C (איור 11:4) המתוארך מהמאה הב' עד תחילת המאה הד' לסה"נ; קערה גלילית מטיפוס כפר חנניה 1E (איור 12:4) המתוארכת מאמצע המאה הג' עד תחילת המאה הה' לסה"נ.
בשל קוצר זמן, קשיים טכניים ובעיות בטיחות לא העמיקה החפירה לסלע הטבעי.
החתך השני (לוקוס 1001; 3 × 4 מ'; 2.2 מ' עומק) נפתח מצפון-מערב לחתך 1000 וסמוך לפתח המערה (איור 2; חתך 1-1). רצף השכבות שונה מעט מזה של חתך 1000, אך השלבים דומים. השכבה העליונה היתה של רקבובית חורש (לוקוס 1001) שהכילה שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית, בהם פך (איור 1:5). מתחת לשכבה זו שכבת אבני שדה משוקעות בסדימנט קשה בצבע בהיר (לוקוסים 1009, 1011). בשכבה התחתונה אדמה בהירה מהודקת (לוקוס 1015) שהכילה שברי כלי חרס מן התקופות הפרסית, הרומית והביזנטית.
בחתך השלישי (1002; 2.5  × 3.0 מ'; 1.1 מ' עומק מרבי), בקצה הצפוני של הטרסה, נחשפה פינה של שני קירות מאבני שדה (W101 ,W100; איור 2), שרוחבם שורה אחת והשתמרו לגובה שני נדבכים. השכבה העליונה היתה אדמה חומה (לוקוס 1002) המונחת על רצפת עפר מהודק (לוקוס 1006) שניגשה לקירות שביסודותיהם נדבך אחד עם שתי שורות אבני גיר בקיר 101 ושני נדבכים בקיר 100. היסודות הרחבים מהקירות יצרו מדרגה פנימית שעליה הונחה רצפת העפר המהודק (איור 6). במילוי העליון ובפרוק הרצפה נמצאו חרסים עות'מאניים כגון קנקני עזה (איור 1:7), המתוארכים מהמאה הי"ז עד תחילת המאה הכ' לסה"נ. מתחת לרצפה ועל הסלע הטבעי מילוי (לוקוס 1008) שהוא סדימנט בהיר שהכיל חרסים מתקופת הברזל והתקופות הפרסית, הרומית והביזנטית, בהם סיר בישול מתקופת הברזל (איור 2:7), קנקן פרסי (3:7) וקנקן (איור 4:7) המתוארך למאות הב'–הד' לסה"נ.

בדיקה קטנה (1.0 × 1.5 מ') מול הפן החיצוני של קיר 100 אישרה את הרצף הכרונולוגי של הפינה הפנימית. המילוי העליון (לוקוס 1003) נחפר עד לתחתית קיר 100 והוא מכיל חרסים עות'מאניים וממצא מאוחר. המילוי תחת קיר 100 היה על הסלע הטבעי (לוקוס 1012; איור 8) והכיל חרסים ביזנטיים.

 

בתוך המערה נערכה בדיקה (לוקוס 1014; 1.2 × 3.0 מ'; 1.2 מ' עומק) שהוא רצף שכבות גיר ואפר המעידים על התיישבות מאוחרת (עות'מאנית ומודרנית). בפינה הדרומית-מערבית של הבדיקה הובחן שקע בסלע הטבעי מלא בסדימנט של אפר רך (לוקוס 1016) ונמצאו בו חרסים המתוארכים בעיקר לתקופת הברזל ולתקופה הביזנטית.

 

מן החפירות בשטח 10 עולה שהמערה היתה מיושבת ברציפות יחסית מתקופת הברזל עד ראשית התקופה הביזנטית ומראשית התקופה הממלוכית ואילך. בשלב הפער בהתיישבות סמוך לכניסה התמוטט חלק מתקרת המערה, חתם את שכבות ההתיישבות הקדומות ומנע גישה בימינו.

 

שטח 20
נערכו ארבע בדיקות; השתיים שמצפון לשטח 10 ובמפלס דומה (לוקוס 2002; 2 × 3 מ', 0.8 מ' עומק מרבי; 2006; 2.0 × 3.5 מ', 0.5 מ' עומק), העלו נתונים זהים והם כוללים שכבת אלוביום על הסלע הטבעי שהכילה חרסים מכמה תקופות.

בבדיקה השלישית (לוקוס 2005; 2.0 × 2.5 מ', 1.3 מ' עומק) מילוי אדמה חום אחיד למדי שהכיל חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית. החפירה לא הגיעה לסלע האם. הבדיקה הרביעית (לוקוס 2000; 4 × 6 מ'; 2 מ' עומק; איור 9) הניבה את רוב המידע. השכבה העליונה היתה של אלוביום חום (לוקוס 2000) שהכיל שברי כלי חרס מן התקופות הרומית, הביזנטית והמודרנית ומטבע ברונזה שהוטבע בקיזיקוס (קונסטיוס הב', 355–361 לסה"נ; ר"ע 97481). תחת פני השטח אדמה בצבע בז' מעורבת באבנים רבות שבחלקה הצפוני נמצאו חרסים רומיים או ביזנטיים וכמה מתקופת הברונזה התיכונה. בחלקה הדרומי ממצאים מתקופת הברוזנה התיכונה, חוץ משבר מזוגג שאינו קדום לימי הביניים. בתחתית הבדיקה שכבה שלישית – סדימנט בצבע בז' בהיר מעורב בגושי גיר שהכילו חרסים רבים מתקופת הברונזה התיכונה, למעט שבר קערה מהתקופה הרומית המאוחרת. היעדר חיפוי או מרוק על השברים מתקופת הברונזה התיכונה מצביע כי הם מתקופת הברונזה התיכונה 2 וכוללים קערות (איור 1:10–3); קערות מזוות (איור 4:10, 5), קערות מעוגלות (איור 6:10, 7); סיר בישול עשוי ביד (איור 8:10); פכיות (איור 9:10, 10); פך (איור 11:10); קנקנים (איור 12:10–14) וכן בסיסים שקועים ובסיסי טבעת (איור 15:10, 16). לא נמצאו שרידים אדריכליים.
בשטח נחשף בחלקו סלע טבעי ומחשופי סלע הובחנו בצד הדרומי של הבדיקה.

 

במפלס נמוך יותר במדרון, 25 מ' ממזרח ללוקוס 2006, תועדו שני פתחים חצובים בסלע, ככל הנראה של מערות קבורה.

 

שטח 30
נפתחה בדיקה אחת (לוקוס 3000; 2 × 3 מ', 0.7 מ' עומק מרבי), מול קיר נמוך הבנוי אבני גיר גדולות (W300; איורים 11, 12), ככל הנראה מדרגה חקלאית. בשכבה העליונה רקבובית חורש דקה יחסית עם כמה חרסים מן התקופה הרומית או הביזנטית ושכבת אדמה אחידה בצבע אדמדם-כתום מעורבת בגושי גיר קטנים ללא ממצא.

 

מן החפירה עולה כי המדרון המזרחי של האתר נושב בתקופת הב"ת2, אף שלא נמצאו שרידי אדריכלות. המערה מצביעה על התיישבות בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית שהמשיכה לאחר פער לתקופות הרומית-ביזנטית והסתיימה בתקופה העות'מאנית ששרידיה ניכרים ברצפה ובמבנים.