נפתחו שלושה שטחי חפירה (AC; איורים 2, 3) באזור סלעי ובו סדקים וחללים קארסטיים רבים, שהיה מכוסה בבנייה מודרנית צפופה שנהרסה טרם החפירה. התגלו מאגר מים חצוב, מחצבות קדומות, מערה חצובה, ממצא קרמי רב משלהי תקופת הברזל ומהתקופה הפרסית ושברים רבים של אמפורות רודיות מהמאה הב' לפסה"נ, שמקורם ככל הנראה במחסן שלא השתמר. השרידים מקוטעים והשתמרותם גרועה כתוצאה מהבנייה המודרנית.

במרחק כ-200 מ' מהחפירה התגלו בעבר מערות קבורה משלהי תקופת הבית השני (קלונר תשס"ב:*100–*101, אתרים 312, 313, 318). במרחק כ-180 מ' ממזרח לשטח החפירה התגלו בורות מים, חציבות בסלע, מערה חצובה ושרידי בנייה מהתקופה ההלניסטית המאוחרת והרומית הקדומה (לנדס-נגר 2009). במרחק כ-100 מ' מדרום-מזרח לחפירה נמצא אתר העתיקות נבי עכאשה, ובו מסגד מן התקופה הממלוכית ומבנה קבורה מהתקופה האיובית (ליברמן 2018).

 
שטח A (איורים 4, 5). בחלק הצפוני של שטח החפירה התגלה מאגר מים מלבני חצוב בסלע (6.3 × 8.9 מ', 2.6 מ' עומק מרבי). אל המאגר הוליכו מדרגות (1.1 × 2.8 מ'), שנחצבו בחלקו המזרחי. דופנות המאגר וגרם המדרגות טויחו בטיח צהבהב עם גריסים לבנים (1–3 ס"מ עובי); בדופן הצפונית זוהו כשש שכבות טיח. המאגר הוסב בימינו לשמש בור ספיגה, בבנייה של קיר בטון באמצעו (132W). סמוך לדופן הצפונית של המאגר התגלה בור מלבני חצוב בסלע (105L; 1.6 × 2.2 מ', 1.3 מ' עומק), ששימש ככל הנראה בור סינון, והיה קשור למאגר המים באמצעות תעלה, שנמצאה חסומה באבנים וטיח. ממערב למאגר המים ומדרום לו, נחצבו בסלע תעלות עמוקות (108L, 111L; 0.6–0.8 מ' רוחב, עד 1.4 מ' עומק), ככל הנראה לצורך הרחבת המאגר, פעולה שלא הושלמה. מסביב למאגר נמצאו שרידי מחצבה רדודה. בתוך התעלות החצובות, בשטח המחצבה ובתוך המאגר התגלתה כמות גדולה של שברי כלי חרס משלהי תקופת הברזל ומהתקופה הפרסית (המאות הז'–הו' לפסה"נ), ובהם בעיקר שברי קנקנים, פערורים וקערות. בנוסף, התגלו חרסים מהמאה הב' לפסה"נ, הכוללים שברי אמפורות רודיות. מדרום למאגר נמצא בור מים (133L; 8.9 × 15.2 מ', 3.5 מ' עומק מרבי) שדופנותיו מכוסות בטון. לאור השימוש הרצנטי ובשל בעיות בטיחות בור המים לא נחפר.
 
שטח B (ר' איור 3). התגלה מצבור גדול של חרסים בשטח שגודלו 4.5 × 5.5 מ' (120L). החרסים נמצאו בהצטברות של עפר חום כהה ואבני שדה קטנות ובינוניות (כ-1 מ' עובי), שמעליה נמצאה פסולת מודרנית ותשתית רחבת אספלט שכיסתה את שטח החפירה. מתחת להצטברות נחשף סלע האם ללא סימני חציבה, מלבד ספלול סגלגל (0.15 × 0.25 מ', 0.1 מ' עומק) שהתגלה סמוך למרכז השטח. בחלק המזרחי של השטח, קרוב לסלע האם, נתגלו שתי אבנים גדולות מעל שכבת עפר דקה, אולי חלק מקיר.
הרוב המוחלט של החרסים בהצטברות בשטח הם שברי אמפורות רודיות; השברים הקטנים התגלו בחלק העליון של ההצטברות ואילו שברים גדולים יותר התגלו בתחתית ההצטברות. החרסים כוללים 42 ידיות של אמפורות רודיות ועליהן טביעות. הניתוח הראשוני העלה ששתיים מהטביעות מתוארכות לשנים 143139 לפסה"נ, בעוד שהשאר מתוארכות לשנים 132–135 לפסה"נ, ומקורן של כולן באיים רודוס וקוס. החרסים בהצטברות בשטח כוללים גם מעט שברי קערות, סירי בישול ופכים, המתוארכים למחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ. ממצא נוסף מהצטברות העפר הוא מטבע מימי אנטיוכוס השביעי (138–137 לפסה"נ). ייתכן ששתי האבנים הגדולות שהתגלו בשטח היו חלק ממחסן שבו נשמרו אמפורות רודיות, ומרבית אבניו פורקו ונלקחו מהמקום לאחר יציאתו משימוש.
מצפון למצבור החרסים נחשפה מחצבה רדודה (102L; 4 × 5 מ' שטח החשיפה, 1.2 מ' עומק מרבי), ממנה הופקו אבנים קטנות (0.2–0.3 × 0.3–0.4 מ'). בשטח המחצבה התגלו מעט חרסים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת.
 
שטח C (איורים 7, 8). נחשפה מערה חצי עגולה חצובה בסלע (127L; 3.0 × 4.8 מ'), שאליה הוליך פרוזדור (1.2 מ' רוחב), ובו גרם של ארבע מדרגות היורדות לכיוון מזרח אל פתח חצוב בסלע (0.8 מ' רוחב). ייתכן שהפרוזדור נמשך לכיוון מערב אל מחוץ לשטח החפירה. למערה הייתה במקור תקרה מקומרת, אך היא נהרסה כתוצאה מחציבה מאוחרת במחצבה רדודה במקום (125L, 126L). בפרוזדור ובקרקעית המערה התגלה ממצא קרמי מועט המתוארך לתקופה ההלניסטית המאוחרת, הכולל שברי אמפורות רודיות. ייתכן שהמערה שימשה לאחסון.
 
השרידים שהתגלו בחפירה מקוטעים וקשים להבנה בשל ההשתמרות הגרועה. הממצא הקרמי הרב מסוף תקופת הברזל ומהתקופה הפרסית בשטח A מעיד כי הייתה פעילות משמעותית בתקופות אלו בשטח או בקרבתו, אולם אין בכוחו של ממצא זה לתארך את מאגר המים. קשה לעמוד על היחס הסטרטיגרפי שבין השרידים בשטח B, אך סביר שמצבור החרסים הגדול קדום למחצבה 102. המערה החצובה בסלע שנתגלתה בשטח C קדומה ככל הנראה גם כן למחצבה הרדודה שסביבה.
ייתכן כי מצבור האמפורות הרודיות שהתגלה בחפירה והמטבע מימי אנטיוכוס השביעי קשורים למסע שערך אנטיוכוס השביעי בשנה הרביעית למלכותו ביהודה, מסע שהסתיים במצור שהוטל על ירושלים בשנת 132 לפסה"נ בקירוב (דיודורוס סיקילוס, ספריית ההיסטוריה לג:1–5; יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים א:61–62; Finkielsztejn, forthcoming:321).