קדם בית הכנסת

בית הכנסת משלהי התקופה הרומית לא היה המבנה הקדום ביותר בשטח 3000. מתחת ליסודות של הסטילובטים הצפוני והצפוני-מזרחי התגלו ראשיהם של שני קירות, שנבנו מאבני שדה, רובן קטנות ומקצתן בינוניות (איור 2). קירות אלה נבנו בציר צפון-מזרח–דרום-מערב, השונה מציר הבנייה של בית הכנסת. למרות שברור כי קירות אלה קדומים לבית הכנסת, אי אפשר לתארכם שכן לא התגלה עדיין מפלס חיים הקשור אליהם.
 
בית הכנסת משלהי התקופה הרומית
העבודה בעונה זו התמקדה בקצה הצפוני של הסטרה המזרחית ובסטרה הצפונית, כמו גם בשטח הצמוד לקיר הצפוני של בית הכנסת מחוץ.
בקצה הצפוני של הסטרה המזרחית השתמר רק קטע קטן של רצפת פסיפס, ובו מתוארים זוג שוורים רתומים (להלן). בבדיקה שנערכה מדרום לקטע הפסיפס, מתחת למפלס של התשתית שלו, התגלו מילויי אדמה מפולסים. במילויים אלה התגלו שברי כלי חרס מהתקופה ההלניסטית, המלמדים כי מקורם של המילויים בשפכים או במקום הקשור לשלב יישוב קדום יותר.
השתמרותה של רצפת הפסיפס בסטרה הצפונית טובה יותר, והיא כוללת כמה ספינים שהשתמרו היטב. עם זאת, רצפת פסיפס זו נפגעה קשות, כנראה מהתמוטטות המבנה שמעליה ומאוחר יותר בעת שהיא נחתכה על ידי תעלת יסוד של סטילובט מימי הביניים. רוב הפסיפס כוסה במילוי של אדמה חומה בהירה, ובו הרבה אבנים קטנות וכמה ריכוזי אפר, בדומה לפסיפסים בחלקים אחרים של המבנה. לאורך הקירות הצפוני והמזרחי כיסה מילוי אדמה זה אדמה לבנה, אולי שארית ממפולת של פריטים אדריכליים שכיסתה את רצפת הפסיפס.
חלקים מהסטילובטים משלהי התקופה הרומי התגלו באתרם מתחת לתעלת היסוד של הסטילובטים המזרחי והצפוני של המבנה מימי הביניים. בצד הצפוני השתמר הסטילובט לגובה שלושה נדבכים: נדבך יסוד ואותינטריה – שניהם נבנו מאבני גיר חתוכות היטב – וכן נדבך עליון, שנשא את העמודים ובסיסיהם. בצד הצפוני-מזרחי לא התגלו נדבך היסוד שמתחת לאותינטריה וגם לא הנדבך העליון.
בחפירה מחוץ לקיר הצפוני של בית הכנסת התגלה כי יסודות הקיר נבנו מאבני בזלת וגיר גדולות ומסותתות גס. הקיר הושתת על מילוי אדמה שפילס את סלע האם. מעל מילוי זה התגלה מילוי עבה של אדמה, ששימש לאיטום היסודות והגיע לנדבך העליון שלהם. בעוד שהמילוי שמעל סלע האם לא הכיל חרסים המאוחרים לנר בן המאות הג'–הב' לפסה"נ, המילוי העבה שמעליו כולל שפת קערה גלילית (כלי כפר חנניה) מטיפוס 1E, המתוארכת למן אמצע המאה הג' ועד למאה הה' לסה"נ.
 
הפסיפסים
קטע הפסיפס המתאר זוג שוורים רתומים, שנחשף בסטרה המזרחית, שייך כנראה לספין גדול, הדומה במידותיו לספינים שנחשפו בסטרה המזרחית בעונות קודמות. בניגוד לספינים גדולים אלה, הפסיפסים שנחשפו בסטרה הצפונית מסודרים בשתי שורות, זו מעל זו, של ספינים קטנים יותר. הספינים בסטרה הצפונית נבדלים מהפסיפסים בסטרה המזרחית ובאולם התווך – להוציא הספין של גלגל המזלות — בכך שהם כוללים כתובות בעברית המסבירות את התיאורים. כל ספין בנפרד בסטרה הצפונית נתחם במסגרת פשוטה בדגם סרט, ואילו כל הספינים יחדיו נתחמים במסגרת רחבה, הכוללת בחלקה הפנימי דגם קלוע צבעוני ובחלקה החיצוני דגם גאומטרי. הפסיפסים שלהלן מתוארים ממזרח למערב, למן הקצה הצפוני של הסטרה המזרחית ולכיוון מערב עד הסטרה הצפונית.
 
שוורים רתומים. קטע פסיפס זה שהשתמר בקצה הצפוני של הסטרה המזרחית פונה אל צופה שעומד ממזרח לו. הפסיפס מתאר את הפרופיל של שני שוורים רתומים, החופפים זה לזה.
 
שלושת הנערים בכבשן האש (?); חיילים; כתובת בטבלת אזניים. התגלו פסיפסים מצפון לספין של זוג השוורים הרתומים, במעבר שבין הקצה הצפוני של הסטרה המזרחית לקצה המזרחי של הסטרה הצפונית. מסגרת ספין רחבה באופן יוצא דופן, המתחילה סמוך לפינה הצפונית-מזרחית של הסטילובט, מסמנת את המעבר מהסטרה המזרחית לסטרה הצפונית. הספין עצמו נפגע, ולכן קשה לשחזר את היחסים המרחביים בין קטעי הפסיפס שהשתמרו. באחד מקטעי פסיפס אלה מתוארים שני גברים עומדים, המרימים את ידיהם הימניות; במקור עמדה מימין להם דמות שלישית, שממנה השתמרה רק יד ימין מורמת. האצבע המורה של כל שלוש הדמויות מצביעה כלפי מעלה. מספר הדמויות, הלבוש הפרסי והמחוות הדומות לכאלה של גלדיאטורים, רומזים כי זהו תיאור של חנניה, מישעל ועזריה, שלושת הנערים שניצלו מכבשן האש של נבוכדנצר, כפי שנאמר בספר דניאל. בקטע פסיפס אחר השתמר חלק מתיאור של שלושה חיילים לבושים בלבוש צבאי רומי וחמושים במגנים ובחנית. ליד החיילים השתמר קטע מספין אחר, ובו כתובת עברית, שהשתמרה רק בחלקה, המסתיימת במילים "אמן סלה" ונתונה במסגרת אזניים (Tabula Ansata).
 
שולחן לחם הפנים, קנקן וחפץ סגלגל. שולחן לחם הפנים מבית המקדש בירושלים או מהמשכן, מתואר בספין שממערב לספין שלושת הנערים והכבשן. משמאל לשולחן מתואר חפץ סגלגל, אולי מחצית מצמד מצלתיים, ומימין לו — קנקן. ליד תיאור השולחן יש כתובת בעברית, שהשתמרה רק בחלקה: "שלחן [...]ר", כנראה "שולחן טהור". נראה כי מינוח זה משקף את התיאור בספר ויקרא לשולחן לחם הפנים (עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר; ויקרא 6:24; השווה, ויקרא 23:25–30; אולי גם דברי הימים א' 13:11; השווה, שמות 23:25–30, מלכים א' 48:7). חלקו העליון של השולחן מתואר בהטיה, כדי לספק לצופה מבט ברור יותר של הפריטים שעל השולחן. בצד ימין של השולחן יש ערמה של שש כיכרות לחם עגולות, כנראה בהתאמה לערמה דומה שלא השתמרה בצד שמאל של השולחן.
 
שני מרגלים עם אשכול ענבים. בספין זה מתוארים שני גברים הנושאים מוט על כתפיהם, שעליו תלוי אשכול ענבים גדול (איור 3). בראש הספין יש כתובת בעברית: "במוט בשניים"; כנראה ציטוט מהפסוק "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם" (במדבר 13:23). כתובת זו מזהה את תמונת הפסיפס עם התיאור של המרגלים החוזרים עם אשכול ענבים מעמק אשכול.
 
נער מוביל חיה קשורה. בספין זה מתואר נער צעיר המוביל חיית בר, אולי זאב, קשורה ברצועה. בין הנער לחיה יש כתובת בעברית: "ונער קטון נוהג בם". כתובת זו מזהה את התמונה עם תיאור חזונו הנבואי של ישעיהו (ישעיהו י"א, ו').
 
מבנה הציבור מימי הביניים
במאות הי"ב–הי"ג לסה"נ הוקם מעל מבנה בית הכנסת מבנה ציבור איתן. חלק מהפריטים האדריכליים של בית הכנסת שימשו בשימוש משני במבנה הציבור. מבנה איתן זה הורחב לדרום ולמערב, ובבנייתו הוגבהו הסטילובטים ובסיסי העמודים של בית הכנסת כדי מטר אחד, לגובה המפלס החדש של רצפת המבנה. בחפירה בעונת 2018 מתחת לרצפת מבנה הציבור בסטרה הצפונית ובקצה הצפוני של הסטרה המזרחית נחשפו סדרה של מילויי בנייה ופילוס, שעליהם נבנתה הרצפה. מילויים אלה — הדומים למילויים שהתגלו מתחת לרצפה במקומות אחרים במבנה מימי הביניים — כיסו שכבות אדמה שהצטברו מעל הרצפה משלהי התקופה הרומית. בניגוד לסטרה המזרחית, שבה יסודות הסטילובט חותכים את מילויי הבנייה מימי הביניים, בסטרה הצפונית תעלת היסוד של הסטילובט הצפוני אינה חותכת את מילויי הבנייה, אלא רק את הצטברות האדמה שמעל רצפת בית הכנסת. הסטילובט בסטרה הצפונית במבנה מימי הביניים כולל שני נדבכים של אבני גזית גדולות — ששימשו כנראה במקור בבית הכנסת משלהי התקופה הרומית — שהונחו על נדבכי היסוד של הסטילובט משלהי התקופה הרומית.
הקיר הדרומי של המבנה מימי הביניים נחשף בעונת 2018, אם כי חציו המערבי חסר שכן הוא נשדד עד ליסודותיו. הקיר אינו מאונך למבנה, אלא בנוי בציר מזרח-דרום-מזרח–מערב-צפון-מערב ויוצר זווית של כ-80 מעלות עם הקיר המזרחי של המבנה. בעונה זו נמשכה חשיפתו של מבנה דמוי ח', שנחשף לראשונה בעונת 2016 בחלקו הדרומי של אולם התווך של בית הכנסת, ושוער כי הוא שימש במה, מחרב או סטילובט לעמודים. בקצה הדרומי של מערת בית הכנסת הרומית המאוחרת וסבר כי מדובר בבמה, במחרב או בסטילובט לפריסטיל. התברר כי מבנה דמוי ח' זה נמצא מצפון לקיר הדרומי של המבנה מימי הביניים וכי הם בני אותו זמן. קרוב למרכז המבנה דמוי ח' נחשף בור מים. תפקידו של מבנה זה עדיין אינו ברור.
חלקים מהקירות הצפוני והמזרחי של בית הכנסת משלהי התקופה הרומית נבנו מחדש בימי הביניים, ושולבו בהם אבני בנייה רבות בשימוש משני. שינויים קלים שנעשו בנדבכים התחתונים של הקיר המזרחי קשורים כנראה להתקנת סף בפינה הצפונית-מזרחית של המבנה. עדות לתיקונים התגלתה גם לאורך הפן החיצוני של הקיר הצפוני: התגלו שתי תעלות, האחת מעל השנייה, הקשורות כל אחת לשכבה של טיח המכסה את נדבכי היסוד. שתי התעלות חתכו את המילוי החום כהה שחתם את היסודות משלהי התקופה הרומית. לא ברור אם תעלות אלה מייצגות שלבים טכניים בשלב בנייה אחד, או שני שלבים כרונולוגיים שונים של תיקונים. אף כי הקרמיקה המאוחרת ביותר במילוי התעלות מתוארכת למן אמצע המאה הג' ועד המאה הה' לסה"נ (טיפוס 1E של כלי כפר חנניה), נראה כי שתי התעלות קשורות לשלב מימי הביניים, שבו הקיר הצפוני של בית הכנסת נבנה מחדש מעל יסודות הבזלת המקוריים והנדבך התחתון של הקירות.
כמה מהקירות שהתגלו בעונת 2018 מצפון לקיר הצפוני של המבנה מספקים עדות נוספת לשלב שיפוצים שני ונרחב במבנה של ימי הביניים. הנדבך העליון של אחד מקירות אלה משתלב בקיר הצפוני של המבנה מימי הביניים, בעוד שהנדבכים התחתונים של הקיר ניגשים אליו; אפשר שהקיר הצפוני התמוטט ונבנה מחדש, וכי הקיר הניגש אליו נבנה בזמן הבנייה מחדש. נראה כי בזמן זה גם הוארך לצפון הקיר המערבי של המבנה מימי הביניים, ופתח הבזלת נקבע בפינה הצפונית-מערבית של המבנה (מגנס ואחרים 2017).
מדרום לקיר שנבנה במרחק כ-1.4 מ' מצפון לקיר הצפוני של המבנה, במקביל אליו, התגלה תנור. התנור משולב במילוי העבה שחתם את יסודות הקיר הצפוני של בית הכנסת, ולכן נראה כי הוא מאוחר לבית הכנסת משלהי התקופה הרומית וקדום למבנה מימי הביניים. מצפון לקיר זה נחפר באופן חלקי בור, ובו מילוי של אדמה, אבנים, שברים רבים של רעפים וכן מעט חרסים שהמאוחר שבהם מתוארך לשלהי המאה הה' לסה"נ. מיקומו הסטרטיגרפי של הבור מלמד שזמנו ימי הביניים; לפיכך יש לייחס את שברי הרעפים לימי הביניים, אולי לשלב השיפוצים, אלא אם כן יתברר כי הבור מכיל חומר משלהי התקופה הרומית שהצטבר במהלך הבנייה של המבנה מימי הביניים.
 
התקופה שלאחר ימי הביניים ושלהי התקופה העות'מאנית עד ימינו
חלק גדול מהעדויות שהתגלו בעונת 2018 ליישוב המאוחר לימי הביניים, מקורו באזור שמדרום לבית הכנסת משלהי התקופה הרומית. שני ממצאים עיקריים מיוחסים לתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ). האחד הוא קנקן שלם מהתקופה הממלוכית, שכוסה בקערה הפוכה, מחופה בצבע ומזוגגת; הקנקן הונח במתקן שנבנה מאבנים מדרום-מערב למבנה הציבור מימי הביניים (איור 4). הקנקן מונח על שכבה של אפר אפור בתוך המתקן. הממצא השני הוא מטמון של מטבעות, שנשמרו בשתי פכיות. הפכיות הוטמנו בבור קטן, שכוסה במפולת אבנים שהתמוטטו מקיר מדרום-מזרח למבנה הציבור מימי הביניים. בעת גילוי המטמון נשברה אחת הפכיות, וכמה מטבעות נשפכו לצד אחד. המטמון כולו, לרבות שתי הפכיות, הוסר מהמקום כיחידה אחת וצולם בצילום רנטגן; הוא יופרד וינוקה במעבדה של האוניברסיטה העברית בירושלים. מבדיקה ראשונית עולה כי המטמון כולל מטבעות דוקט ונציאנים מכסף מהמאה הט"ו לסה"נ וכן לפחות מטבע זהב אחד.