בחודש אוקטובר 2017 נערכה חפירת הצלה בתל מבורך שבכניסה למושב בית חנניה (הרשאה מס' 8124-A; נ"צ 193313-24/715510-29), לאחר שבעבודות לחפירת קו חשמל נפגעו עתיקות. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מושב בית חנניה נוהלה על ידי א' אורן וכ' סעיד, בסיועם של י' עמרני (מנהלה), ר' מושייב (מדידות ושרטוט) פ' גנדלמן (מיון וזיהוי קרמיקה) ומ' מסארווה (מחוז חיפה).
שטח החפירה משתרע על המדרון המערבי של תל מבורך, כשמונה מטרים ממזרח לכביש הגישה המוביל למושב בית חנניה (איור 1). התל, קטן ומעוגל (כ-40 מ' קוטר, 12 מ' גובה מעל הסביבה), מתנשא על גבעת כורכר טבעית, מדרום לאפיק נחל תנינים, המסמן את המעבר מן השרון לחוף הכרמל. מעיינות חנניה, הנובעים כ-600 מ' ממזרח לתל, סיפקו מקור מים נוסף. בשנת 1923 נתגלה למרגלות התל וממזרח לו מאוזוליאום מרשים מן המאה הג' לסה"נ. נמצאו בו סרקופגים משיש, חלקם מעוטרים בתבליטים המתארים את מלחמת היוונים באמזונות (עולמי, סנדר ואורן תשס"ו: אתר 64). בשדה מצפון-מערב לתל נתגלה בשנות ה-60 באקראי קבר פיר מן המאה הי' לפסה"נ. בקבר נמצאו עשרות כלי חרס, בהם כלים פיניקיים מחופים אדום וממורקים וכן כלים קיפרו-פיניקיים (Stern and Saltz 1978).
בשוליים המזרחיים של האתר נחפרה מערת קבורה עגולה ובה 13 כוכי קבורה. תקרת המערה נתמכה בעמוד מרכזי, שחקוק בו ראש פר, והיא מתוארכת למאה הג' לסה"נ. במערה נוספת שנחפרה במזרח התל נחצבו שלושה מקמרים שהותקנו בהם קשתות. המערה תוארכה למאות הג'–הד' לסה"נ (בדחי תשנ"ז).
בשנים 1973–1976 נערכו באתר ארבע עונות חפירה ונחשפו בהן שרידי מצודה מלבנית מתחילת תקופת הברונזה התיכונה 2, שרידי יישובים משלבים ב', ג' של התקופה, שרידי יישוב ומקדש מתקופת הברונזה המאוחרת, שרידי מבנה ארבעה מרחבים מתקופת הברזל 1–2, ומבנה גדול, כנראה מרכז מנהלי, מן התקופה הפרסית, שהוקף בחומת סוגרים וכיסה את מרבית התל (
Stern 1978).
בשנים 2006 ו-2009 נערכו שלוש חפירות בשוליים הצפוניים, המזרחיים והדרומיים-מזרחיים של התל ונחשפו ממצאים מהתקופות הרומית, הפרסית והברזל 2; בשרידי התקופה הרומית נמצאו שלושה שלבים באמת המים הגבוהה (
שדמן 2014).
מדרום לתל, בשולי היישוב בית חנניה וכ-70 מ' מדרום לחפירה הנוכחית, נראים שרידים של אמת המים הגבוהה לקיסריה. אמת המים והקברים הסובבים את התל הם הממצאים היחידים מן התקופה הרומית ונראה כי התל לא היה מיושב בתקופה זו.
בשטח שנפגע נפתחו שני ריבועי חפירה בציר צפון–דרום. כ-0.3 מ' מתחת לפני השטח נחשף שריד של קיר מסיבי (W13; כ-9.9 מ' אורך מרבי, 1.1 מ' רוחב מרבי; איור 2), הבנוי משני פנים, מערבי ומזרחי, של אבני גיר גדולות, חלקן מסותתות למחצה, שביניהן מילוי של אבני גוויל במגוון גדלים. הפן המזרחי של הקיר שרד חלקית בחלק הדרומי והוא נבנה מאבנים גדולות, שהונחו על צדן הצר (איור 3). הפן המערבי נבנה מאבנים מסותתות למחצה במגוון גדלים, שהונחו הישר על סלע הכורכר הטבעי. הקיר שרד לגובה 3–4 נדבכים. אבנים נוספות שבצבצו על פני השטח מצפון לשטח החפירה וכן אבני גזית שהוצאו בכלי מכני מרמזים כי הקיר היה ארוך יותר (איור 5).
נאספו מעט חרסים – קנקנים המתוארכים בעיקר לתקופות הברזל, הפרסית (איור 1:4–3) והרומית הקדומה (איור 4:4, 5). עיקר החרסים שנאספו סמוך ליסודות הקיר הם מהתקופה הרומית הקדומה.
לא נמצאה רצפה או קירות נוספים הניגשים לקיר. מקרבתו של הקיר לאמת המים הגבוהה לקיסריה עולה כי הוא שימש קיר תמך למניעת גלישת קרקע לכיוון אמת המים.
בדחי ר' תשנ"ז. תל מבורך.
חדשות ארכיאולוגיות קז:147–148.
עולמי י', סנדר ש' ואורן א' תשס"ו. מפת בנימינה [48]. סקר ארכיאולוגי של ישראל. ירושלים.
Stern E. 1978. Excavations at Tel Mevorakh (1973–1976) I: From the Iron Age to the Roman Period (Qedem 9). Jerusalem.
Stern E. and Saltz L.D. 1978. Cypriote Pottery from the Middle Bronze Age Strata at Tel Mevorakh. IEJ28:137–145.