חדר A. נחשפו שרידי קיר (W108), שהשתמרו ממנו אבנים אחדות; בתעלת השוד שלו נחשפו אבני גוויל קטנות. הקיר נמשך צפונה, אל מחוץ לשטח החפירה.ממזרח לקיר נחשפה רצפת טיח (L110), אך היא לא נחפרה.

חדר B (איור 3), ממערב לחדר A, תחום ממזרח בקיר 108 וממערב בתעלת שוד (L120). החדר נמשך צפונה, אל מחוץ לשטח החפירה. נחשפו שני שלבים של רצפות: לשלב הקדום שייכת רצפת טיח (L118; לא נחפרה), הניגשת אל קיר 108 ואל תעלת השוד; בשלב המאוחר הוגבה מפלס החדר במילוי אדמה, והונחה עליו רצפת טיח (L109).
חדר C, ממערב לחדר B, תחום ממזרח בתעלת שוד 120, ממערב בתעלת שוד נוספת (L126; לא נחפרה) ומצפון כנראה בקיר שלא השתמר בקטע זה (W102; איור 2: חתך 1–1). כן נחשפו שרידים דלים של רצפת טיח (L124) הנמשכת דרומה, אל מחוץ לשטח החפירה.
חדר D (איור 4) תחום ממזרח בתעלת שוד 126, ממערב בתעלת שוד (L106), מצפון בקיר 102 ומדרום בתעלת שוד (L123). קיר 102 נמשך מערבה אל מחוץ לשטח החפירה, ואילו המשכו למזרח נשדד; תעלת השוד שלו ניגשת לתעלת שוד 126. הפן הדרומי של קיר 102 נבנה מאבני גזית, ואילו הפן הצפוני נבנה מצרורות אבן שטויחו בטיח לבן (איור 5). מן הקיר השתמרו שני נדבכים שהונחו על מסד (0.5 × 0.9 × 3.5 מ') בנוי צרורות אבן מלוכדות בטיט (דבש), שהושתת על אדמת חמרה מהודקת. בחפירת החדר נתגלו שלושה שלבים של הרמת מפלס הרצפה: לשלב הקדום שייכת רצפת גיר כתוש (L125); בשלב השני הוגבה מפלס החדר במילוי אדמה, ועליו הונחה רצפת טיח באיכות טובה (L112); בשלב השלישי הורם מפלס החדר במילוי נוסף, ועליו הונחה רצפת טיח באיכות ירודה (L104). שלוש הרצפות ניגשות מדרום אל קיר 102 ואל תעלות השוד התוחמות את החדר. הרצפה התחתונה לא נחפרה.
חדר E, מצפון לחדר D, תחום ממזרח בתעלת שוד 126, ממערב בתעלת שוד 106 ומדרום בקיר 102. החדר נמשך צפונה, אל מחוץ לשטח החפירה. נחשפו שלושה שלבים: לשלב הקדום שייכת רצפת גיר כתוש (L117) הניגשת אל קיר 102 מצפון; בשלב השני הוגבה מפלס החדר במילוי אדמה, ועליו הונחה רצפת טיח (L115); בשלב השלישי הוגבה מפלס החדר במילוי נוסף, ועליו הונחה רצפת טיח באיכות ירודה (L103).
חדרF  (איור 6), מדרום לחדר D, תחום ממערב בקיר (W113; כ-1 מ' אורך), ומצפון בתעלת שוד 123. השתמרותו של קיר 113 דלה; הוא בנוי מצרורות אבן מלוכדות בטיט לבן, והפן המזרחי שלו טויח בטיח לבן, בדומה לקיר 102. בחדר נחשפו שני שלבים. לשלב הקדום שייכת רצפת טיח (L121) ובשלב שני הוגבה מאוד מפלס החדר: תחילה הונחה תשתית באיכות גבוהה (L119; איור 7), המורכבת ממילוי אדמה; מעליה הונח מפלס של אבני גוויל מפולסות היטב, שכוסה בשכבת טיח דקה; מעל הטיח הונחה שכבת אבנים נוספת ועוד שכבת טיח; ולבסוף הונחה רצפת פסיפס (L105), אך רק קטע קטן ממנה השתמר. תשתית הרצפה השתרעה בכל החלק הדרומי של החפירה (למעט שתי הפרעות מודרניות), ואף המשיכה לדרום-מערב, לדרום ולמזרח, אל מחוץ לשטח החפירה. בשטיח הפסיפס שהשתמר גודל האבנים אינו אחיד, ובכמה מקומות משולבות אבנים צבעוניות; נראה לפיכך כי אבני הפסיפס היו בשימוש משני. הרצפה ניגשה ממזרח אל שרידי קיר 113, ונראה כי היא ניגשה מדרום אל תעלת שוד 123.
 
ממצא כלי חרס וכלי אבן
חגית טורגה
 
ממצא כלי החרס (איור 8) מתוארך לתקופה העבאסית (שלהי המאה הח'–ראשית המאה הי' לסה"נ). הקערה באיור 1:8 פשוטה ובחלקה העליון זיווי קל; שפתה ישרה, נוטה חוצה, ובה שקע לקליטת מכסה, ועל גופה רכסים בולטים. ברמלה מופיעים כלים אלה בעיקר בשכבות מן המאה הט'–המחצית הראשונה של המאה הי' (טורגה 2009: איור 4:6; טואג וארנון 2010: איור 3:12). הקערה באיור 2:8 היא טיפוס מאוחר של קערות ה-FBW ללא עיטור, ולה דפנות דקות. קערות אלו, הממשיכות מסורת מן התקופה הביזנטית, מתוארכות עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (Gichon 1974:119, 139), והן היו נפוצות מאוד בכל רחבי ארץ ישראל ומחוצה לה מסוף המאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ (למשל, Tushingham 1985: Fig. 33:14). האגן באיור 3:8 צר למדי ועמוק. זהו ממצא נדיר בחפירות רמלה, והתגלה עד כה בחפירה אחת בלבד (Arnon 2007: Fig. 11:1). לפיטס באיור 4:8 דפנות עבות מאוד, על הכתף עיטור פלסטי גס למדי, גופו עגלגל וגדול ובסיסו טבעתי וקטן למדי. כלים דומים נמצאו מעוטרים בחלקם העליון — על השפה או בתחתיה — בעיטור פלסטי, ועל פי רוב יש להם ארבע ידיות. ברמלה הם אופייניים למאות הט'–הי' לסה"נ (Kletter 2005: Fig. 19:1; Cytryn-Silverman 2010: Pl. 9.22:3–6). הקנקן באיור 5:8 הוא מטיפוס קנקני 'ירושלים', השכיחים בחפירות רמלה. הם ממשיכים מסורת שראשיתה במאה הו' או ראשית המאה הז' לסה"נ (Magness 1993: 227–230, Form 6), והם מופיעים בירושלים במכלולים מהמאות הט'–הי' לסה"נ (Magness 2003: Fig. 18.1:21).
נמצא מגוון פכים (6:8–9). הפך באיור 6:8 פשוט, כתפו מזווה ובסיסו ישר; הוא מהטיפוס הנפוץ ביותר בחפירות רמלה (למשל Arnon 2007: Fig. 7:1; Cytryn-Silverman 2010: Pls. 9.17:11; 9.20:2; 9.24:4, 6) ומחוצה לה (למשל, Avissar 1996: Fig. XIII.129:10; Stacey 2004: Fig. 5.41:6–8), וזמנו התקופה האסלאמית הקדומה. פכים מס' 7 ו-8 מזוגגים. פכים דומים נמצאו בעבר ברמלה; רובם מזוגגים, חלקם מעוטרים בהתזה, והם מתוארכים למאות הט'–הי' לסה"נ. לפך מס' 9 ידיות עבות, ועליהן עיטור פלסטי דמוי עלה תלתן וצמה לוליינית. ידיות כאלה מופיעות לרוב בפכים מטיפוס הברבוטין — פכים גדולים העשויים מטין צלהב ומעוטרים בדגמים פלסטיים בולטים במגוון צורות. פכים אלה היו שכיחים מאוד בכל רחבי ארץ ישראל, לרוב מראשית המאה הט' עד אמצע המאה הי' לסה"נ (למשל, Avissar 1996:159, Type 7; Brosh 1986: Pl.1:1–3).
הכלי באיור 10:8 הוא חיקוי של סיר בישול עשוי מאבן סטיאטיט, כלי יוקרה המוכר בשכבות מן התקופות האומיית והעבאסית ברחבי ארץ ישראל (Scanlon 1986: Figs. 1, 2, 7; Stacey 2004:94; Arnon 2008:29), וברמלה בפרט (Chachy-Laureys 2010: Figs. 14.4:1–3; 14.5:1, 2).
 
ממצא חפצי מתכת
ניצן עמיתי-פרייס
 
נמצאו שישה חפצי מתכת (איור 9).
1. תליון ברונזה דמוי כיפה (2 ס"מ קוטר), שבראשו לולאה ששימשה לתלייתו על חוט לנשיאה על הצוואר. הכיפה מזכירה פעמון, אך היא פתוחה, ונראה שלא היה בה ענבל.
2. פיסת ברונזה מקופלת שמתארה סגלגל, דמוי קונכייה או גרעין חיטה (5 ס"מ אורך, 1.8 ס"מ רוחב מרבי).
3. מקל כוחל עשוי ברונזה (8.2 ס"מ אורך).
4. מסמר ברזל (3.2 ס"מ אורך), שראשו עגול ומעט קמור ולו חתך מרובע; רגלו מעוקלת, ככל הנראה משימוש (ר' Khamis 1996:222, Pl. XVIII, No. 8).
5, 6. סיגים מברונזה (5) ומעופרת (6). בחפירות ברמלה נמצאו בעבר סיגי מתכת של ברונזה ועופרת (Yehuda 2016:90, Fig 5.1.1), ואף נתגלה בית מלאכה לייצור כלי מתכת ששרד בו התנור (גורזלזני 97:2014). בשל אופי הממצא בחלק מהחפירות אי אפשר לקבוע אם מקור השרידים בבתי מלאכה לייצור כלים או במִחזור (גורזלזני 96:2014).
 
השתמרות הקירות במבנה נדירה, שכן שרידי מבנים שנחפרו עד כה ברמלה היו נתונים לשוד אבנים נרחב. השרידים שנחשפו מעידים שהמבנה שימש משפחה אמידה, שידה הייתה משגת להזמנת רצפת פסיפס, רצפות טיח באיכות גבוהה ולבניית קירות גזית שטויחו באיכות גבוהה. ממצא זה מצטרף לממצאים מחפירות סמוכות המעידים שבאזור זה התגוררה אוכלוסייה אמידה.